ייטב לב דברים תשפ

אמירה ע"כ ברוך מרחם על הארץ) והטעם כי אתה החלות ר"ל בתחלת הבריאה במעשה להראות את עבדך כלי' עם עבדך את גדלך חסד ואת ידך החזקה גבורה כלי' השתתפות חו"ג הי' ע"י עבדך ובזכותו ע"כ ראוי שזכות זה יעמוד גם לעצמו להתנהג בו שלא יכשל להתנהג בבחי' המחשבה במדה"ד ע"כ אעברה נא וגו' ואעפ"כ ויתעבר ה' כי נהג עמי במדה"ד וכמו שא' ר"א אעפ"כ בני בצמא שנא' וסביביו נשערה מאוד וגם למענכם בשבילכם כדי שדור המדבר יעמדו לתחי' כדאי' במדרש אבל ואתם הדבקים בה' אלקיכ"ם בהשתתפות ע"כ חיים כלכם היום: ואתחנן וגו' בעת ההוא לאמר אתה החלות וגו' י"ל (א') מה שא' בעת ההוא (ב') הי' די שיאמר אשר מי אשר יעשה כמעשיך וגו' ול"ל אומרו אל בשמים ובארץ (ג') ויאמר ה' אלי רב לך איתא במד' רב לך מה שהעמדתי חנה בעבורך א ענין זה לבקשה זו והנ"ל בזה דאיתא בגמ' ע"ז דף כ"ה כשם שעמדה חמה ליהושע כך עמדה למשה [פרש"י במלחמת סיחון] כתיב במשה אחל תת פחדך וכתיב ביהושע אחל גדלך וגו' ויש להבין מפני מה לא נאמר בקרא להדי' במשה אלא גז"ש היא דילפינן מיהושע, ונ"ל דאי' במד' הים ראה וינוס מה ראה ארוני של יוסף ראה דכתיב בי' וינוס ויצא החוצה, עוד איתא במד' הים ראה מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה ופי' מוזלה"ה בספר ישמח משה דאיתא במד' כשהעמיד יהושע את החמה א"ל אני קשיש ממך אתר יהושע אומר כך עבד זקן לאדון קטן והרי נשתעבדת לזקני יוסף שנא' והנה השמש וגו' ואיתא במד' שגם הים טען אני קשיש מתך וז"ש מה ראה לסתור טענתו ראה ארונו של יוסף שנשתעבדו לו ולזרעו הגרמים השמימים וכ"ת ים מנ"ל שנשתעבד עז"א ברייתא דר"י ראה דדריש ק"ו וא"כ מה הגרמים השמימים נשתעבדו כש"כ הנמצאי' בארץ עכ"ד ודפח"ח, והנה ידוע כי מדת ק"ו הוא כנגד מדת אל מי"ג מדות ולכן אמרו קדמונינו שזה שא' משה "אל נא רפא וגו' והשיב לו השי"ת מדת ק"ו ואביה ירק וגו' ובזה נ"ל לפרש מא"ל אביך מק"ו שהוא מא"ל ויעזרך בקי"ס ואת שדי שאמר לעולמי די ויברכך ברכות שמים מעל היינו העמדת השמש שא"ל די מלילך וק"ו ברכת תהום רובצת תחת (הים) שמשועבד לקרע לפניו ויש להבין הא כתיב במשה ואתה הרם את מטך וגו' ובקעהו ואמרינן בקע ים לפני משה משמע לפני משה נבקע הים וצ"ל דדא ודא אחת הוא דכיון שנא' ליוסף שנשתעבדו לו ממילא ג"כ למשה דיוסף ומשה כחדא אזלין דמשה ת"ת ויוסף יסוד וגוף וברית כחדא חשבינן, ותו דגם זה עצמו מכח ק"ו אם ליוסף נשתעבדו הגרמים השמימים וכש"כ הארציים ק"ו למשה נמצינו למדין שהעמדת חמה למשה הוא מכח ק"ו מיהושע שהוא מיוסף, וזה דלא כתיב בהדי' במשה אלא דילפי' לי' מיהושע להורו' שזכה לזה מיהושע כך נ"ל טעם הדבר: וז"ש בעת ההוא אחר מלחמת סיחון שעמדה לו החמה אתה החלית (לשון הנאמר ביהושע היום הזה אחל) להראות א"ע את גדלך זה העמדת החמה (לשון הנאמר בו תת גדלך) ואת ידך החזקה זה קריעת ים סוף אשר מי א"ל (שממנו ק"ו) בשמים זה העמדת החמה ובארץ זהקריעת י"ס אשר יעשה כמעשיך בחמה וכגבורותך בי"ס ואם כל אלה שמת תחת ידי ע"כ אני מבקש אעברה נא ואראה את הארץ וגו' לכבשה תח"י ויאמר ה' אלי רב לך מה שאתה סובר שהעמדתי חמה בעבורך הלא לזה זכית מיהושע ע"כ אל תוסף דבר וגו' וצו את יהושע וגו' כי הוא יעביר וגו' שכבר הגיע העת והעונ' להתקיים חלומו של יוסף בפועל ממש להעמיד השמש ליהושע שממנו זכית אתה לזה והדבר מוכרח שיצא לפועל הגילוי ליהושע שהוא מזרעו של יוסף כי לולי זה לא באת לידי מדה זו והבן: ואתחנן אל ה' וגו' אתה החלות להראות וגו' אעברה נא וגו' אל תוסף דבר אלי "עוד וגו' להבין אומרו החילות וגם אומרו עוד דהוא שפת יתר לכאורה ונ"ל עפ"י דאי' באו"ח הלכות חנוכה אם שכח לומר על הנסים יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כשם שעשה וכו' והתבו"ש השיג על זה מהא דאמרי' בברכות האומר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא ופריך מהא דכתיב ואחר ילדה בת וגו' מלמד שדנה לאה דין בעצמה וכו' ומשני אין מזכירין מעשה נסים, והישועות יעקב מתרץ דהתם נס נסתר אין להתפלל עליו שמנכין לו מזכיותיו אבל בנס נגלה שעי"ז נתגלה כבוד שמים בעולם רשאי להתפלל עליו עיי"ש, והוא נכון ובדרכו אלך אך מטעם אחר דכבר נודע מה שכתבו המפורשים אהא דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה דאם עושה השי"ת נס נעשה כמו מעין לשאוב ממנו עוד ויש סמך לזה מזוהר תולדות בענין יצחק שהי' עקר דקוב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא בגין דיתוסף רבות קודשא