ייטב לב דברים תשעז

אח"ד, וז"ש ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כלו' אות רי"ש מהסט"א להחזיר לעשותו ד' ואז יתוקן כל האותיות מא' עד תי"ו נעוץ סופן בתחלתן ואז א"ת ר"ת "אל יתירא ו"אל שתחת ובדרוש לר"ה הארכתי עי' בס' ייט"פ במאמר אבני זכרון דרוש ט"ז וז"ש (משלי כ"ח) עובד אדמתו ישבע לחם מבואר בזוהר מקץ דף קפ"ט עובד אדמתו דא גן עדן (בחינת מל') דאיצטרך למיעבד ולאמשכא לה ברכאין מלעילא וכד אתברכת איהו נמי אתברך בהדה ועז"א מרדף ריקם ישבע רי"ש כלו' שעל ידו ישבע אות רי"ש דקליפה כ"כ הוא ישבע ריש ועי' מ"ש בזה לעיל ר"פ מסעי: וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה וגו' כפי משמעו נאמר לאותו דור אבל יש בו רמז לדורות, ויתבאר בהקדם מאמרם בסוף סוטה בעקבות משיחא יראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת, ביאור הדברים על פי מ"ש המורה ח"א פ"ב על מה שהקשה לו חכם על מה שנא' ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע וכ"כ ותפקחנה עיני שניהם וגי' וכי זה העונש, ומפרש כי מתחלה לא היו יודעים כ"א מושכלות היינו אמת ושק אחר כך נפלו ממדרגתם לדעת עסקי עולם הזה הנאה והמגונה הייני טוב ורע עי"ש והנה יראי חטא שאין להם עסק בענין עולם הזה הנאה או המגונה רק רודפים אחרי מושכלות לדעת האמת והשקר הנם נמאסים בעיני המון עם הרחוקים מהאמת ועוסקים בענין טוב ורע וז"ש וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה כלו' שהם יראי חטא אשר ימאסו ויהיו נבזים בעיני ההמון ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע כ"א להשכיל האמת והצדק המה ובאו שמה וגי' בינה זאת: ואת העם צו לאמר וגו' בגבול אחיכם בני עשו וגו' אל תתגרו בם וגו' כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל, נ"ל עפ"י מ"ש מוזלה"ה בספר ישמח משה פרשת תולדות על הפסוק למה זה אנכי הנאמר לו כחלים ועפ"י זה פירש וידו אוחזת בעקב עשי ויקרא שמו יעקב דעיקר חשיבות של יעקב מחמת שהיה לו תערובות בבטן אמו באוחזו בעקבו של עשו ששם יש לעשו סימן טהרה יהוא מתערובות של יעקב ע"כ יעקב נאחז שם ומזיק לו קצת כדכתיב ושארא ברגליה רפסה כמ"ש מהרש"א ז"ל לכך נקרא יעקב עי"ש. יבזה פירשתי מ"ש ביעקב ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני וגו' כלו' שהמלאכה אשר לפני הוא לרגל שלד שבזה נאחז ומשם בא התערובות והבן, ובזה יובן הא דאיתא בזוה"ק שבזמן שהם בגולה בחוץ לארץ מכונים יעקב כי אז ויתערבו בגוים וידו אוחזת בעקב עשו שמראה שם סימן טהרה ובזמן היותם במושבותם בא"י כי אז אין להם תערובות יקראו ישראל, ולכן נא' הבאים מצרימה את יעקב דייקא וז"ש הבאים (לגלות) ישרש יעקב שכן מכונים בגלות אח"כ יציץ ופרח ישראל בזמן הגאולה וכדכתיב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל דייקא וז"ש כאן כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כלו' עד שתדרכו כף רגלו של עשו ששם אחיזתו וטהרתו וצריך להוציא בלעו מפיו ואז נירש את ארצם: ועם זה יש לפרש מה שנאמר בהפטרה דיומא מכף רגל ועד ראש כו' ולא רככה בשמן כי איתא בזוה"ק וישלח על הפסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כלו' גיד דאיהו מנשי לבני נשא פולחנא דמאריהון ואית כבר נש שס"ה גידין ולקבליהון שס"ה פקודין ולקבל שס"ה יומי שתא והאי תשעה באב חד מנהון דאיהו לקבל ס"ם חד תשס"ה מלאכין ובג"כ א' אורייתא לא יאכלו בני ישראל א"ת גיד הנשה א"ת לאסגאה תשעה אב דלא אכלין ביה ולא שתיין עי' שם. וזה נ"ל שרומז הכתוב זכור א"ת אשר עשה לך עמלק א"ת דייקא רומז "תשעה "אב אשר עשה לך עמלק וגו' הוא יצר הרע שרו של עשו והיה בהניח כו' אז לא תשכח כלו' כי מאן דאכיל בתשעה באב כאלו אכל גיד הנשה המשכח לב"נ מפולחנא דמאריהון כאמור שם בזוה"ק והיה בהניח אז לא תשכח פולחנא דמארך והבן. והנה מובא בכתבי האריז"ל ובשל"ה כי חנוכה ופורים תקנו חז"ל לתקן זה ולזה תקנו חז"ל חנוכה להודות ולהלל לתקן מדת הוד ירכא שמאלא ופורים נצח ירכא ימינא ולזה איתא בש"ע נוהגים הנערים לסב"ב בחנוכה, ופורים תקנו משלוח מנות וגו' ומתנות לאביונים כי עיקר תיקון הירכים לאמץ ברכי דרבנן עי"ש בזוה"ק ר"ש פתח כמראה הקשת כו' כתיב על גחונך תלך דאתברו תמכין דליה יקציצו רגלוי כד ישראל לא בעין לסמכא לאורייתא אינין יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהי ת"ח כו' מה עביד ויגע בכף ירכו אמר כיון דאתברי סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף כו' עי"ש