ייטב לב דברים תשעו

ומה חטאו להוכיחו בגלל הדבר הזה אבל המוכיח לרבים לא ראי זה כראי זה והיא צ"ל דבר הצריך לכל או"א כי על הכלל כולו יצא העצה על זה לומר הדבר אשר ישים ה' בפיו ע"ד שנא' ה' יתן אומר המבשרות צבא רב והיא היודע נסתרות של כאו"א ויורהו לומר דבר הכולל לכלל ופרט וז"ש בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ומהבא בפי אשמור לדבר כי ה' אתה ידעת מה שצריך לדבר עכ"ד, וז"ש ואומר אליכם [רק מה שעולה בלבי ובא בפי) בעת ההוא לאמר (כי) לא אוכל לבדי שאת אתכם בלתי עזר אלקי כי ה' אלקיכם הרבה אתכם וגי' ולרבים א"א לדעת מה לומר בלתי כי ה' יתן אומר המבשרות צבא רב: א"י ואומר אליכם בעת ההוא וגו' לא אוכל לבדי שאת אתכם ה' אלקיכם הרבה אתכם וגו' הבו לכם וגו' עפי"מ שפירשתי בפ' חקת על הפסוק ויראו כל העדה וגו' מאמרם ז"ל בחגיגה שאמר האי צורבא מרבנן מרוב ענותנותו אתם זכיתם להקביל פני' הנראי' (כלו' לאחרי' וחשיב בעיניהם) ואינם רואים א"ע כי לא הי' נחשב בעיניו לכלום כ"א נבזה בעיניו תזכו לקבל פני' הרואי' פני השכינה הק' הרואה ומשיג א"ע] ואינם נראי' כלו' אינו נראה ומושג לזולתו עי"ש וכמו שאמרו על משה שהי' מסתכל באספקלרי' המאירה שראה את אחרים ולא א"ע יהי' עניו מאוד ולכן זכה להיות מלך בישראל כמש"א כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו וז"ש ואומר אליכם בעת ההוא וגו' לא אוכל לבדי וגו' סרס המקרא ודרשהו כאלו אמר ואומר אליכם לבדי בעצמי לא אוכל שאת אתכם ה' אלקיכם הרבה והגדיל והרים אתכם על דייניכם כפרש"י וע"כ הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם דייקא ולא לעצמם כ"א בחי' ידוע ולא יודע את עצמו וע"כ פרש"י כסופי' נחמדים וגם ביישני' ידא ודא עולה בקנה א' ע"י שהי' ביישנים מכל והי' מכבדין לזולתם עי"ז הי' כסופים ונחמדים בעיני הבריות ע"ד איזה מכובד המכבד וכמ"ש החסיד בס' תיה"ל במה זכית להיות אדון כו': ואצוה את שופטיכם בעת ההוא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק וגו' בהקדם לפרש (מלכים ג') ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה כי ראיתי בצוואת הגאון בעל חיו"ד הזהיר לבניו בעת יתקבלו להיות רב ואב"ד יאמרו בתחל' לקבל דינם ומשפטם בין לדין ובין לטעות כדאי' בירושלמי לית האידנא מאן דידע למידן דין תורה ואם הראשונים כך א' אנן מה נא' עי"ש [ושמיעה יתפרש לשון קבלה בלב כמו שמע ישראל דק"ש] וז"ש ונתת לעבדך [שהבאי' לדין לפניו יהי' להם] לב שומע מקבל לשפוט וגו' כלו' בין לדין ובין לטעות כי מי יוכל לשפוט כלו' כהוגן, וז"ש כאן ואצוה את שופטיכם בעת ההוא עת התמנות ראוי לכם לאמר אל העם שיהי' שמוע (קבלה בלב) בין אחיכם ושפטתם צדק מה שתשפטו כך או כך יהי' צדק בעיניה: א"י כי מצוה לבצוע פשר נוח לזה ולזה וז"ש לב שומע לשפוט את עמך משפט ממש ד"ת, גם להבין בין טוב לרע הוא פשרה שהוא ממוצע לשניהם בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט (דייקא) את עמך הכבד הזה, וז"ש כאן שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק הוא פשר שהוא בין איש ובין אחיו ממוצע בין שני הצדדין והבן ועמ"ש בזה ריש פרשת משפטים: ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש, יתבאר על פי הרע"ת פרשת תצא דף ר"פ ע"ב פקודא לייבם אשת אח דאשת אח איהי ד' ועם א"ח איהי אחד ואם ח"ו לביה לאו איהו למיתי אח על ד' עביד פרודא ועאל ס"ס אל אחר באמצעיתא ואתמר ביה ושחת ארצה וגו' דאסתלק קוצא דאות ד' מן אחד כו' ובגין דא ויהי ער בכור יהודה רע וגו': נ"ל ביאור הדבר כי נמסר באותיות גדולות עין של שמע וד' דאחד וכ"כ נמסר באותיות גדולות ר' של לא תשתחוה לאל אחר למען ידעו ההפרש שבין ד' דקדושה יבין ר' דקליפה, ובהסתלק קוצא דר' חלילה אז צירוף ע"ר ובהיפך אותיות ר"ע וז"ש לבלתי נתן זרע לאחיו זרע הוא עזר דא ד' דאיהי אתתיה דאת אז ויהי ע"ר ר"ע וכ"כ יש הבדל בין קודש ובין שקר שזה בד' בקדושה וזה בר' בקליפה וז"ש נאצו את קדש ישראל שאוחזים ברי"ש שקר אז נזורו אח"ר תמורת הד' הנק' פנים אנפא דמלכא והבן, ואפשר זה רומז הנביא באומרו קד"ש ישראל לה' וגו' כל אוכליו משחיתים של הד' ועושים ממנו שק"ר ברי"ש יאשמו רעה רע הנעשה מאותיות גדולות ע"ר תבא עליהם. וזה עיקר מלחמה עם הסט"א הוא שרו של עשו ועמלק כי עתל"ק גימט' א"ל אח"ר ואנחנו נעלה ונלחמנו נגדו למען יכירו וידעו כי ה' אחד ואין עוד אחר יזה שא' מלחמה לה' בעמלק מד"ר ד"ר כלו' מכח הד' והר' שלא יהיה אחר כי אם