ייטב לב דברים תשעד

ע"י בשביל להביאן אחרי כי אחר הוי' כוז"ו עולה "הוי' אח"ד כלו' להביאן בכשרון המעשים שיהי' ה' אחד ושמו אחד כן יקום בבי"א: עוד פי' על מדרש הנ"ל תמצא סוף פ' וישלח ובס' ייטב פנים במאמר יפה לעינים: עוד במד' ד"א מוכיח אדם אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח ישראל אחרי לישראל אמר אתם חטאתם וגו' להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך: ג"ל ביאור הדברים כי ידוע כי הקב"ה אינו חפץ במי שמלמד קטגורי' על עמו ישראל כ"א רוצה לזכות את ישראל ללמד עליהן זכות וכדמצינו גבי גדעון שא' ואי' כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו כו' ויפן אליו ה' ויא' לך בכחך זה והושעת א"י ופרש"י בכח זכות שלמדת סנגורי' על בני והוא ממד' תנחומא, ובזה פירשו בספרן של צדיקים איעצך ויהי' אלקים עמך הי' אתה לעם מול האלקים בכח המנגד למדה"ד לעורר עליהן רחמים ולא תתגרה עם מדה"ד אך והבאת אתה את הדברים (גם) אל האלקי' שגם להם יומתקו הדברים ויסכימו למדה"רת עכ"ד, ומשו"ה משה רבינו ע"ה עת הוכיח במישור לישראל מיד עמד בפרץ לפניהם להשיב חמתו ולעורר עליהם רחמים וזש"ה אלה הדברים דברי תוכחה אשר דבר משה אל כל ישראל דייקא אבל אל השי"ת אמר דברי מליצות בעדם להצדיקם ובזה יש לפרש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר הד' אלקים אתה החילות ואי' במד"ר אמר לפניו רבש"ע למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים אתה הוא שאמרת תחלה למשמרת לאות לבני מרי, ולמ"ש הכוונה בזה כי בודאי בשעה שא' משה שמעו נא המורים התפלל עליהם שלא יענשו ע"ז ולמד זה מהקב"ה שבאותו שעה שא' לבני מרי א' תיכף ולא ימותו וז"ש למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים הלא ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר דברי תוכחה וכן בשעה שהוכרחתי לאמר המורים כי י"א אתה החילות לומר לבני מרי ולא ימותו וממך למדתי עשות ככה: ועם זה י"ל מאמר הנביא שמעו שמים וגו' כי ה' דבר בנים גדלתי וגו' כי גדול אדוננו ורב חסד עת יבא במשפט להוכיח את עמו ע"י נביאיו לבל יתעורר עליהם קטרוג ח"ו לכן א' מילתא דמשתמע לתרי אפי היינו דברי תוכחה ותוכו רצוף אהבה מוסתרת כף זכות והוא עפי"מ שפירשנו לא הביט און ביעקב כו' כי אחז"ל א' הקב"ה אשר הריעותי כביכול אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר ובזה פי' הגאה"ק בעל קדושת לוי נושא עון כלו' שנושא העון אליו לומר אני גרמתי להם לעשות העון עכ"ד, וז"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כלו' שאינו תולה און ביעקב ולא עמל בישראל כ"א ה' אלקיו עמו שאומר ע"ע כביכול אני גרמתי, וז"ש שמעו שמים והאזינו ארץ כי הוי' [רחמים[ דבר כלו' גם בדיבו' קשות יש בתוכו רחמים וזכות כי כה אמר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ע"כ אני גרמתי כי הלא ידע שור קונהו וגו' ואיך אפשר ישראל לא ידע עמי לא התבונן אין זה כ"א מכח יצה"ר המתעה ומטה לבבם לדרך עקלתון ואני בראתיו וא' הוי גוי חוטא וגו' כבר פירשו הצדיקים שזה מעלתן של ישראל ששאר גוי נדמה לו שאינו אלא חטא אבל עם ישראל בחטא כל שהוא נדמה להם שהם עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתי' בין כך ובין כך נקראים בנים וזרע למקום ב"ה עזבו את ה' נדמו להם כי ניאצו את קדוש ישראל והמופת על זה כי מיד נזורו אחור מכח מסוה הבושה וכמאמרם אפי' פושעי ישראל מלאים חרטה ע"מ תכו כלו' ע"מ ולמה תכו הלא עוד תוסיפו סרה הסרת החטא וגם כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכח צער של ארצכם שממה ובזה הצער די והותר לכפר עליהם ועל פליטותיהם כאמור: אלה הדברים אשר דבר משה וגו' בעבר הירדן כו' הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר יתבאר כי כתיב להלן פ' ברכה ולא קם נביא וגו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כ"י ופירשתי עפימ"ש הבל"ע לפרש מאמרם כל מי שיש בו יראת שמים כלו' בתוכו ופנימיותו דבריו [שבלבו[ נשמעי' לזולתו בלי מוצא שפתים כ"א ממנו יראו וכן יעשו כמוהו להריח ביראת ה' החופף עליו (כמבואר למעלה ר"פ מטות) והיינו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך יגיע להם יראת ה' ממך כלו' מראות פניך כדכתיב ורגזו וחלו מפניך, וזה שנא' במשה ויראי כלו' יראת ה'] מגשת אליו מכח גשת אליו כי קרן אור פניו וז"ש ולכל המורא הגדול יראת ה' הטהורה אשר עשה משה לעי"ני כל ישראל וזה סוד פרש"י שנשאו לב"ו בלי מוצא שפתים) לשבר הלוחות (כלומר הלבבות כדכתיב לוח לבך) לעיני"הם ע"י ראות עיניהם בלבד, אמנם כל זה לדור המדבר דור דעה אשר לא הי' כמוהו