ייטב לב דברים תשעב

פירשתי איש וגו' כי יעשו מכל חטאת האדם חסרון האדם דלעילא ותתא שנחסר אות א' ונשאר דם למעל מעל בהוי' שם מ"ה ואשמה הנפש ההוא היינו של עצמו כי ד"ם הוא הנפש, גם יתכוון אל פגם השכינה הנקרא נפש הוא ה"א אחרונה שנתרחקה מבעלה וכדכתי' למה הוי' תעמוד מרחוק בסוד שראשי נמלא ט"ל יה"ו באלפין ונחסר ה"א משם מ"ה העולה אדם וזה חטאת [חסרון] האדם למעל מעל בהוי' (מ"ה) ואשמה הנפש ההוא היינו הה"א והתודו וגו' והארכתי בזה בס' ייט"פ במאמר תוכחת מוסר דרוש י"א: וז"ש א"לה ה"דברים (ר"ת ה"א ועולה ט"ל וכנ"ל) אשר "דבר "משה ר"ת "אדם שהוכיחן משה למלאות שם אדם כלו' למלאות אות א' ולמלא ה"א אל יה"ו עולה ט"ל שיהי' שם הוי' במלואו אד"ם, וגם שיהי' ישראל בעצמן קרוי' אדם ע"י שילכו אחרי אלופו של עולם וזש"ה מוכיח אדם אלו ישראל אחרי כלו' אודותי שיהי' בבחי' מילוי אדם וגם להביאן אחרי שגם הם יקראו אדם תן ימצא כי שם מ"ה הוא הבריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה והוא המקשר כל הד' עולמות אבי"ע בשם יו"ד ה"י וא"ו ה"ה העולה ח"ן כידוע ליו"ת ולאשר הוכיח את ישראל למלא שם אדם דלעילא ותתא ע"כ ח"ן ימצא לקשר כל העולמות בשם ח"ן ומה"ט נ"ל שנקרא משה רבינו כי רבי"נו עולה הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן התקשרות כל הד' עולמות כמבואר בכוונת רבו"ן העולמי' והיו"ד אינו נחשב שאינו ניכר במבטא כידוע והבן כי הדבר נכון ומקובל: עוד יתבאר המד' מוכיח זה משה אדם אלו ישראל אחרי בשביל להביאן אחרי חן ימצא זה משה שנא' וגם מצאת תן בעיני ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלי בשיטים וצריך להבין מאי רבותא דמשה במה שמצא חן הלא גם נח שיש דורשים לשבח וי"ד כו' ואפי"ה מצא חן ב' י"ל אומרו ממחליק לשון זה בלעם וכי ס"ד שאותו רשע ח"ו חן ימצא וכי הוא באותו סוג וגדר של משה אתמהה: ונ"ל בעזה"י שיש בזה כוונה עמוקה בהקדם הא דאי' במד' ונח מצא תן הוא מצא הקב"ה לא מצא, וראיתי בספר שם שמואל הביא בשם אביו לפרש כי צדיקים שמם גרם כמו חנוך שיש בו אותיות ח"ן כ"ו שהוא מספר שם הוי' ב"ה אבל גבי נח הוא אותיות חן אבל הקב"ה הוא שם הוי' לא נמצא בי ועפי"ז מפרש הוא ז"ל הא דגבי משה שא' ואתה אמרת ידעתיך בשם רומז על שם הוי' וגם מצאת חן א"כ אני בבחי' חנוך וזש"ה בנח איש צדיק תמים הי' בדורותיו שאלו הי' בדור אחר לא הי' צדיק ת"ט עז"א את האלקי' התהלך נח ולא עם שם הוי' שאם התהלך עם שם הוי' הי' במדרגת תנוך עי"ש, עוד שם בספר הנ"ל לפרש נח איש צדיק תמים וגו' עפמ"ש בפ' בראשית א"א עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות כי יצ"ר הוא מנין שי"ן ולעומת זה רו"ח אלק"ים גימ' שי"ן שע"י רות אלקי' נתבטל היצר שהוא רוח שטות וע"כ גבי יוסף שפיטפט ביצרו כתיב אשר רות אלקים בו אבל אדם שעובר עבירה רוח שטות בו וז"ש חז"ל כיצד מבערין את החמץ מפזר וזורה לרוח היינו שמן יצר עושה רוח אלקים וע"כ כשתכתוב אלקים במילואו (ביודין) המילוי שלו עולה רו"ח וע"כ נקרא רוח אלקים כמו הרוח שנאצל מן האדם כך זה נאצל מאלקים והנה יצה"ר הוא נחש שהוא נו"ן חי"ת שי"ן וז"ש נח איש צדיק תמים וגו' כי את האלקים דהיינו המילואו של אלקים התהלך נח דהיינו מן שי"ן של נח"ש עשה רו"ח אלקי"ם ונשאר נח עכ"ד המתוקים מדבש: ועפ"י הדברים האלה נבא אל המכוין מוכיח זה משה אדם אלו ישראל אחרי בשביל להביאן אחר' ע"כ שכרו אתו כי אחרי ר"ל אחר השם הוי' ב"ה חן ימצא שהוא ח"ן ד"ו בחי' חנו"ך ואחרי קאי לפניו ולאחריו כמו שמצינו בזה גבי חתננו או מכיר ובכ"מ וזכה לזה לאשר הי' מ"ו"כ"י"ח שהוא גימ' חנו"ך והיינו דכתיב חנו"ך לנער עפ"י דרכו וגו' וז"ש ממחליק לשון זה בלעם כו' הכוונ' בזה כי הנה בלעם אמר כי לא נחש ביעקב וגו' ונא' וירא בלעם כי טוב בעיני ה' וגו' ולא הלך לקראת נחשים וגו' וירא את ישראל שוכן לשבטיו [פרש"י שאין פתחיהן מכווני' כו'] ותהי עליו רוח אלקים ומפרש בזוה"ק כי עליו קאי על ישראל שראה שהי' על ישראל רוח אלקים ונ"ל לפרש שא' בלעם שעשו ישראל מבחי' השי"ן של נח"ש שהוא יצ"ר רוח שטות והם ביטלו זה ועשו ממנו רו"ח אלקי"ם וזהו ותהי עליו על ישראל רו"ח אלקי"ם א"כ שוב לא נחש ביעקב וזהו שלא הלך לקראת נחשים כיון שביטלו השי"ן וחלקוהו נשאר נ"ח בחי' ח"ן שנשאו חן בעיני רואיהם א"כ סד"א כיון שהוא בירך את ישראל לומר שמצאו חן וכתיב ואברכה מברכיך ימצא גם הוא חן מדה כנגד מדה עז"א מתחליק שהחליק בנביאתו ולכך קורא אותו מחליק לשון כאלו א ממחליק