ייטב לב דברים תשעא

אחור היינו שנטפלים לו לשם אלהים מלאחריו בבחינת כ"ם מאלהיכם והבן ונזורו הוא מלשון נזר ועטרה והבן, וז"ש הכתוב ישעיה ס"ב והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך ר"ל בכף של אלהי"ך שתהיה נטפל מלאחריו בחינת ך' של אלהי"ך שאין לו מחיקה ולכך לא יאמר לך עוד עזובה כי לא תהיה נעזב מאתו וכדכתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבו"ר שמו ע"ד עובר לעשייתן שהוא לשון קדימה כדכתיב ויעבר את הכושי לזה א' כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו מחמת שמקודם שמו ואתם נטפלים לאחריו שאין לו מחיקה וז"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו והבן וזה שאמר כאן להלן כי לא אתן לך מארצם ירושה עד מדרך כף רגל כף הוא הכף של אלהי"ך רגל הוא רגלו של עשו והבן: עוד יתבאר המדרש הנ"ל על פי דאיתא בגיטין שעמד ריב"ח על פתח בהא"ס וא' מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק הלא ה' זו חטאנו לו א' מובטחני שיהיה מורה הוראה בישראל ועמדו על זה המפור' מה חכמה מצא בתשובה זו שהשיב סיפא דקרא: והנ"ל על פי דברי הר"מ במורה פ' נ"א ח"ג והנה נגלה אלי ענין נפלא כי כפי שכל בעל שכל תהיה ההשגחה בו והאיש אשר לא יסור שכלו מה' תמיד תהי' ההשגחה בו תמיד והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בה' בלבד ותמעט ההשגחה בעת שכחו מה' ומפני זה נראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מן החסידים השלימים לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההוא ובזה סר הספק הגדול אשר הביאו הפלוסופים לשלול השגחת השם מכל איש ואיש ולהשוות ביניהם ובין מיני שאר בע"ח והיתה ראייתם על זה ממה שמצא החסידים הטובים רעות גדולות, ולמ"ש התבאר הסוד בזה כו', והיוצא מזה כי צריך להיות דבוק בה' תמיד ואז יהיה מושגח תמיד ובסור הדבקות יוסר ההשגחה והוא מופקר ח"ו עי"ש. והנה כבר נא' משמיה דרב הקדוש מלובלין זצלה"ה על הפסוק חכמת מסכן בזויה ר"ל בזו י"ה כלי בכל דבר שרואה אומר בזו יש הויה ב"ה שהוא מהות כל הויות ומכל דבר שרואה מבין הימנו גדולת הבורא יתב' וזה רומז השם כוז"ו שאחר אותיות הוי"ה ר"ל כ"ו גימ' הוי' ז"ו כלו' בכל דבר יש הויה שמו יתב' המחיה את כל עכ"ד, וזה שא' מי נתן למשיסה יעקב היינו פחותי ערך ישראל (בני עליה) לבוזזים והוא קושית הפילוסופים על ענין השגחה ועל זה השיב התינוק הלא הויה זו ר"ל מה שהיה ראוי לדעת ולומר ע"כ דבר שיש בזו הויה יתב' שמו המיוחד בזה הענין חטאנו לו כי לא האמינו בזו ולא היה הדבקות כראוי לכן הוסר השגחה ועל זה א' מובטחני שיהיה מורה הוראה בישראל כי אם הוא יודע שהשגחה סיבת הדביקות ושצריך להיות דבוק בה' תמיד אם כן כיון שה' עמו ממילא הלכה כמותו כמבואר בס' חן טוב פרשת משפטים ובספר ישמח משה בהיות עמו ה' אז יכוון הלכה לאמתו וז"ש בדוד דכתיב וה' עמו שהלכה כמותו והבן זה: והנה אלה הדברים גימ' ט"ל כדאי' בגמ' שבת לענין ל"ט מלאכות והוא רומז לשם כוז"ו העולה ט"ל וזה טל של תחי' להחיות בו ישני עפר ונרדמי' בהבלי הזמן הקרוים מתים ובזה הטל הם חיים כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם וגו' וזה אלה הדברי' העולה ט"ל אשר דבר משה הוכיחם בזה להיות תמיד זה השם העולה ט"ל לרמז כמו ט"ל דלא מיעצר כ"כ יהי' תמיד לנגד עיניהם לומר בזו הוי' כאמור, וז"ש מוכיח אדם אחרי היינו שיהי' נגד עיניו השם כוז"ו שהוא אחר שם הוי' ית' חן ימצא אהבה החנית שאינה תלוי' בדבר ולא בטל לעולם מדה במדה כטל דלא יעצר והבן: ע"י המד' אלה הדברים זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא וגו' עפי"מ שאמרתי ומצאתי כן בספר תו"ח למחו' הרב הקדוש מהר"ח מקאסוב זלה"ה עה"פ לא תעמוד על דם רעיך וגי' כי מבואר בכוונת הספירה שבז"א מאיר בו שם הוי' במילוי אלפין גי' מ"ה ובגלות מצרים נחסר אות א' של הוא"ו ונשאר ד"ם ובהחזיר אות א' עולה אד"ם עי"ש וז"ש לא תעמוד על דם רעיך [ומי הוא עז"א] אני הוי' כלו' תראה למלאו בא' שיהי' אד"ם וז"ש ועתה ישראל מ"ה י"א (שיהי' מלא מ"ה זה הדבר) שואל (ומבקש) מעמך כי הדבר תלוי בכשרין מעשיך, וכ"כ בענין אדם שלמטה שורש חיותו דם כדכתיב כי דמו בנפשו ובעת התחברו אל אלופו של עולם נקרא אדם ע"ש אדמה לעליון שם מ"ה אדם דלעילא דכתיב ועל דמות הכסא כמראה אדם, ובזה פירשו המפורשים לא תאכלו על הדם היינו קודם שתתפללו על דמכם כי קודם שמתפלל ומדבק עצמו לאלופו של עולם אינו אלא דם ואח"כ נקרא אדם, ובזה