ייטב לב דברים תשע

האדם שנא' והאדם עץ השדה והתורה שנקרא עץ חיים שנא' עליו אשר פריו יתן בעתו זה דברי תורה ועלהו זה שיחת חולין לא יבול, וזאת תורת המסורה ועלהו לתרופה להתיר פה לכך ועלהו לא יבול שמזה דרשו רז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד ועז"א ר"ל ממקומו מוכרע הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב ביה לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי ופי' התרגום ארי יקר ממלל שהי' כבד עליו לדבר בפיו ובלשונו והיה יקר אצלו מאד לדבר דבר שלא יוציא מפיו דבר לבטלה או שלא כהוגן וכיון שזכה לתורה זכה לדבר דברים הרבה כי שפתיו ישמרו דעה והשכל להלביש בהן ד"ת וזה שא' כאן אלה הדברים בלשון רבים אשר דבר משה אל כל ישראל והבן: עוד במדרש דבר אחר אלה הדברים וגו' זה שא' הכ' מוכיח אדם אחרי חן ימצא מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שנא' אדם אתם אחרי להביאן אחרי חן ימצא זה משה שנא' וגם מצאת חן בעיני כו' ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים: נראה לפרש עפמ"ש הרב הק' אוה"ח בפרשת ואתחנן בפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם עפ"י דקי"ל כל הנטפל לה' מלפניו מותר למחקו מלאחריו כגון ך' של אלהיך כ"ם של אלהיכם אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם שהשם מקדשם והוא מה שנתכוון באמרו הדבקים בה' פי' ולפי ששם זה המיוחד שם הוי' אין אות נסמכת לו מלאחריו אלא מלפניו כגון לה' בה' ואותיות שלפניו מותר למוחקן לזה גמר אומר אלהיכם פי' דבקות זה שאתם דבקים בה' אינו כדבקות אותיות שלפניו אלא כאותיות שלאחריו שהם כ"ם של אלהיכם שהם קדושים כשאר אותיות של השם גם רמז בתי' בה' ייעוד נעים והוא שם זה אינו מקדש מלאחריו הא למדת שדבקות ישראל הוא בשמות עצמם מתאחדים אור נפשם באור שם הנכבד וכדי שלא תבין שהכוונה הוא כאותיות הנטפלים מלפניו גמר אומר אלהיכם אמור מעתה כי אמרו בה' הוא ביחוד האותיות והוא מ"ש הכתוב כי חלק ה' עמו הרי כי חלק א' הם ישראל משם הויה ב"ה ואולי כי ידבר הכתוב כנגד ב' הדרגות שישנם בישראל זו למעלה מזו והבן עכ"ל, כוונתו כי אותן בני עליה הנקראים ישראל הם דבקים ומתאחדים בשם הויה ב"ה עצמו וז"ש הדבקים בה' והמוני עם הנקראים יעקב הם דבקים בשם אלהים באותיות הנטפלים מלאחריו שהם כ"ם ונראה להביא ראיה ברורה לזה שהרי מצינו שהצדיקים נקראים בשמו ממש שהרי כתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל וא' רז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל והקדוש ב"ה א' למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה וכן השופטים הכשרים נקראים אלהים שנא' עד האלהים ויבא דבר שניהם ואיך יאמר כאן שהם רק נטפלים לאלהים באותיות שלאחריו אלא ודאי שזה הוא רק לאותן המכונים יעקב אבל בחי' ישראל הם נקראים אל או אלהים והם מתאחדים בשם הויה ב"ה חלק ה' כאמור. ונ"ל שזה א' הכתוב ישעיה מ"ד זה יאמר לה' אני היינו בחינת ישראל יאמר שהוא דבוק בה' הויה וזה יקרא בשם יעקב לשון עקב וסוף ע"ש שנטפלים בסופו ירצה הוא דבוק לאלהים בחינת אלהיכם ועל זה גמר אומר וזה יכתוב ידו לה' ר"ל שהוא לה' הויה וע"ז פי' (שזה הוא אשר) ובשם ישרא"ל דייקא יכנה, ואולי שזה בקשתנו אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך דייקא דבקים בה' והבן: וז"ש אלה הדברים וגו' במדבר בערבה ופי' התרגום אוכח יתהון על דחבו במדברא כו' שמפני זה אבדו בחינה זו להיות נקראים בשם אל או אלהים וכדכתיב אני אמרתי אלהים אתם כו' אכן כאדם תמותון עכ"פ מול סוף ר"ל תראו להיות דבוק בו באותיות שבסופו בחינת כ"ם מאלהיכם ע"י שתחזרו בתשובה וז"ש מוכיח זה משה אדם אלו ישראל אחרי להביאן אחרי שיהיו דבוקים בה' בחינת אותיות שלאחריו עכ"פ בשביל זה חן ימצא שנא' וגם מצאת חן הכוונה על רישא דקרא שנאמר ואתה אמרת ידעתיך בשם ר"ל חבבתיך להיות דבוק בשם המיוחד ממש או לקרוא בשם אלהים כדכתיב נתתיך אלהים לפרעה על ידי שמצאת חן וכוונת הדברים בשביל שהוכיח משה את בני ישראל לחזור בתשובה ולהיות דבקים בו בבחינת אותיות שלאחריו מכח זה זכה הוא להקרא בשמו ממש אל או אלהים כי יעקב ומשה כחדא אזלין ועל פי זה יתבאר בהפטרה לטוב אומרו שמעו וגו' כי ה' דבר ר"ל אם שהוא דבר לשון קשה עכ"ז יש בו רחמים וברגז רחם תזכור וז"ש הוי גוי וגו' בנים משחיתים שעכ"ז נקראים בנים כדאי' פ"ק דקדושין אם כי עזבו את ה' הויה מלהיות דבוק בשם הויה ב"ה וחלקו נאצו את קדוש ישראל היינו בחינת קדושת ישראל הדבקים בה' עכ"ז נזורו