ייטב לב בראשית צח

אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך כל המאורעות חנם עשיתי עמך לזה שכרך הרבה מאוד כאמור עכ"ד עיי"ש וזש"ה האל המאזרני חיל כלו' היא המסבב עלי אנשי חיל למלחמה ע"ד אין המלך נושע ברב חיל שקאי על צבא מלחמה אח"כ ויתן תמים דרכי וכו' ועל במותי יעמידני שלא ניכה מזכיותי כלום כאמור למעלה הטעם כי ותתן לי מגן ישעך כלו' בחנם פי' שאני לא הוצרכתי לבוא להמאורעות והישועות כ"א רצין השי"ת בזה למען דורות הבאים אחרי שהיתה זאת ע"ד צא וכבוש הדרך לבניך ע"ד שתפרש בס' הנ"ל עיי"ש וזה א' תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי כלו' למען לא ימעדו קרסולי הם הבנים ע"ד ברא כרעא דאביה ארדוף אויבי ואשיגם כו' למען יפלו לעתיד תחת רגלי הם הבנים המכונים רגלי האבות כי ברא כרעא דאבו' ובכן יובנו דברי רש"י וירא אליו ד' לבקר את החולה דהיל"ל לבקר אותו וכבר עמדו ע"ז המפ' ולדרכנו יאמר כי נודע מאמר חז"ל תנין שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ד' יסעדנו על ערש דוי ונוכל לומר שזה פעל אברהם כשהי' חולה ביום ג' למילתו ובא השי"ת לבקר אותו מזה נפתח מעין ישועה לכל חולי ישראל שיהי' השכינה מראשות' לבקר אותם וזהו שפי"רשי וירא אליו לבקר את החולה יהי' מי שיהי' מכל ישראל ע"י ישביקר אותי יבקר לכל חולי ישראל ולרפאותם רפואה שלימה מהרה כאשר ריפא לאברהם אבינו, ונקדים דברי המ"ד והוא יושב ישב כתיב ביקש לעמוד א"ל הקב"ה שב ואני עומד ואתה סימן לבניך שהם יושבים ואני עומד עליהם כי' והנה מתחילה א"ל השי"ת אנכי תגן לך ופי' המד' חנם עשיתי עמך לא למענך ועוד אין אנו יודעים מה הי' רצון השי"ת בזה אך ממה שא"ל השי"ת שב ואני עומד ואתה סימן לבניך כו' אכן נודע הדבר כי כל המאורעות הי' אך לטובת בנים כי מעשה אבות סימן לבנים וז"ש המד' אקרא וירא אליו עכשיו הבין אברהם רצון השי"ת והיינו דכתיב ותתן לי מגן ישעך זה אברהם כלו' הבין שכל מה שעבר עליו הי' על חנם והוא וימינך תסעדני בכבשן האש ברעבון ובמלכים לא לפי מעשיו אך למען בנים הבאים אחריו כי הלא וענותך תרבני שא"ל שב ואני עומד ואתה סימן לבניך כו' כ"כ כל מה שעבר עליו רק לסימן לבניו בכחו ימצאו מעיני ישועות ובהשקפה קלה נמצא כ"ז מבואר במקראי קדש עצמ' והוא אומרו וירא אליו וגו' והוא יושב פתח האהל וגו' ואי' במד' פתח טוב פתחת לעוברים ושבים ואי' בס' כי ירמוז על דורות הבאים ע"ד דור הולך ידור בא ולדרכנו הוא זה שפתח פתחי ישועות לבניו אחריו בעת הגלות והוא אומרו כחום היום ע"ד שפר"שי איכה תרביץ בצהרים שרימז על תוקף הגלות עיי"ש וזה שאני מבקשים ואני תפלתי לך ה' עת רצון בעת שנתרצה ד' למלא משאלות אז אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך שיהי' הישועה אמת וקיים לעדי עד ע"ד שפת אמת תכון לעד כ"כ יהי' ד' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו כי"ר אמן: א"י יירא אליו ד' במד' הולך צדקות זה אברהם שנאמר כי ידעתיו וגו' עד מלך ביפיו תחזינה עיניך וירא אליו וגו' יבואר עפמ"ש בס' מדש"ש ש"א ענף ד' בהפרש בין מדת חסד ומדה"ר שבעל הרחמים אינו נותן כ"א כשנכמרו רחמיו כי שומע צעקת הדל אבל מדת החסד דרכו להתכשט מעצמו ע"ד שא' ז"ל שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים והיא מדת אאע"ה כמ"ש במס' ב"מ פ"ו ע"ב עה"פ יהוא יושב פתח האהל ששדר לאליעזר לראות אם יש אורחים אח"כ הלך בעצמו לבקש אורחים להכניסם בביתו אח"כ וירא וירץ לקראתם שכן דרך מדת חסד לבקש עני להשפיע לי חסדו וזה הוא מדת הבורא ית' וע"ד והי' טרם יקראו ואני אענה וזש"ה לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו ועושה לו הצטרכותו טרם יבקש מאתו כי לעולם חסדו להתפשט מעצמותו ית' עכ"ד ועד"ז ברא השי"ת עולמו למען השפיע חסדו ית' כדכתיב עולם חסד יבנה והיינו דאי' במדרש להלן רודף צדקה יחסד זה אברהם כלו' שרדף לעשות צדקה וחסד לכן ימצא חיים דייקא כמו מציאה שלא עלה על לבו לבקשו כלל כ"כ בטרם יקרא ויבקש יתן לו ד' חיים צדקה וכבוד והן דברי המד שלפנינו עה"פ והוא יושב פתח האהל שאז"ל שהלך ובקש אורחים עז"א הולך צדקות שהלך ורדף לעשות צדקות זה אברהם כמו שנאמר כי ידעתי' למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך ד' דייקא שזה דרכו ית' לעשות צדקה ומשפט בטרם יקראו ויבקשו אותו כמו שברא עולמו להשפיע חסדו וכנאמר דובר משרים זה אברהם שנאמר משרים אהובך ענינו עפ"י פרש"י ויטע אשל ויקרא שם בשם ה' ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה שא"ל ברכו למי שאכלתם משלו עיי"ש ובמד' וידוע מה דאי' בס' ואהבת את ד' אהבהו על הבריות שבזה מורה אהבתו ית' בהשפיע אהבתו על בריותיו וז"ש ע"י שהלך צדקות דובר משרים שהי' מדבר משרים על לב הבריות זה אברהם כדכתי' משרים אהבוך שהי' תעורר לב הבריות לאהבתו ית' מדתו של אברהם