ייטב לב בראשית צב

וכלי המעשה גומרין וזהו יירא אליו ה' וגו' כלי' אם אמנם כי אברהם אבינו בא למדרגה זו שזכה להתגלות אלקית אליי עכ"ז והוא עודנו יושב פתח האהל הוא הגוף הנקרא אהל של הנשמה לשמור א"ע בשערים של הגוף מכל חטא כחום היום כאלו הי' בתוקף החמימות בימי נעוריו ובא וראה איך שמר חוש העינים שהי' עיניו תמיד למטה לבל יביט החוצה כי אם אתנם שהשלשה אנשים הי' נצבים למולו בסמוך לו הוא לא ראה אותם עד שנשא עיניו וזהו אומרו לראי' שהוא יושב פתח האהל כאמור כי הלא וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים שהצריך לשאת עיניו עד שראה את הג' אנשים הגם שהיו נצבים עליו סמוך לו כמו ועליו מטה מנשה וירא כלו' אלו הי' עיניו למעלה הי' רואה אותן מיד עכ"ז היא לא ראה עד שנשא עיניו אח"כ וירץ לקראתם וגו' ומזה יתבונן האדם וילמוד מוסר השכל לשמור עיניו וכל החושים היטב ויתן עיניו למטה ולבו למעלה, א"י שיעור הכתוב ע"ד זה דזכה להתגלות אלקות אליו אשר שמר עיניו מהביט מבלעדי הצורך וע"ד שפי' המסורה עין תחת עין אשר עין בעין כי עין בעין יראו עפמ"ש דע מה למעלה ממך עין רואה כו' ע"ד בי האלקים בשמים כ"כ אתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים כי האדם מכוון כנגד אדם העליון כנודע ויש אורות קדושים המכונים בשם עין אזן וכדכתי' עיני ד' אזני ד' וכששומר עיניו מראות שוא נעש' מרכב' ומתקשר בבחי' עין עליון ואזן עליון ואז יוכל לראות ולשמוע מראות אלקות ולהשיג השגת אלקית ועי' מזה בסיף פ' ברכה וז"ש עין שלמטה תחת עין שלמעלה ולכך אשר עין בעין אם מכוין עין שלמטה בעין שלמעלה אז נראה אתה ד' ועננך כו' וזהו כי עין בעין יראי כו' וז"ש וירא אליו ד' מטעם ששמר עיניו והוא מה שישב פתח האהל ומופת לזה כי הלא וישא עיניו וירא באמור למעלה: וירא אליו ד' וגו' בתנחומא ר' ברכי' בשם ר"ל פתח ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני כי כשנגלה עליו הי' הקב"ה עומד ואברהם יושב וכו' עד שהמלאכים הולכין קדמן הקב"ה שנאמר וירא אליו ד' אח"כ וירא והנה שלשה אנשים היש עניו גדול מזה ע"כ הנה המד' מבואר דמשו"ה הביא הך קרא דכתיב בי' וענותך תרבני אבל עוד דברים בגו לקשר גם רישא דהך קרא דכתיב ותתן לי מגן ישעך להא דכתיב וירא אליו וגו' ויבואר דבפ' לך כתיב וירא ד' אל אברם וגו' ויפיל אברם ע"פ פרש"י ממורא שכינה שעד שלא מל לא הי' בו כח לעמוד ורוח הקדש נצבת עליו וכו' וכאן אחר שנימול כתיב וירא אליו וגו' והוא יושב וגו' ועפ"י פשוט י"ל בטעם הדבר דאי' בסיכה ד' נ"ב לעת"ל מביא הקב"ה ליצה"ר ושחטו בפני צדיקים ורשעים הללי בוכים והללו בוכים צדיקים אומרים האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה רשעים אומרים האיך לא יכולנו לכבוש חוט השערה כזה ואף הקב"ה תמה עמהם נאמר כי יפלא בעיני שארית העם הזה גם בעיני יפלא וצריך ביאור איך משתנה יצה"ר מהר לחוט השערה ועוד מפני מה ביכין הצדיקים הי' להם לשמוח במה שזכו לכבוש הר גבוה וגם לענין מה אמר הקב"ה גם בעיני יפלא וע"ש בהרי"ף ת"א מפרש ע"ד שאמרו ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו דכתיב צופה רשע לצדיק כו' ד' לא יעזבנו בידו וידוע כי הגדו' מחבירו יצרו גדול ממנו ולזה באמת להצדיקי' מתגבר עליהם כהר ואעפי"כ נוצחי' אותו בעזר הקב"ה אבל לרשעי' שמפעם הראשון שבא להסיתם בדבר קל שומעי' לו שוב א"צ להתגבר נגדם כי עבירה גוררת עבירה ד"ל ולכן נדמה לרשעים כחוט השערה ומפני כך הצדיקי' שנדמה להם כהר הם בוכים שמבינים אז האמת שלולי עזר הקב"ה לא הי' יכולים לכבוש הר גביה כזה א"כ צדיק מה פעל ומפני מה יגיע להם שכר וגם הקב"ה תמה להורות שהם בכחם נצחוהו כי הקב"ה רב חסד אעפ"י שממנו בא הישועה לנצחו מעלה עליהם כאלו הצדיקים בעצמם נצחוהו ולזה תמה עמהם איך יכולים לכבוש כו' כדי שיגיע להם שכר בשלימות עכ"ד ושמעתי אומרים שזהו פי' הפסוק והללתם את שם ד' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא (כלו' שאמר גם בעיני יפלא הכוונה למען) ולא יבושי עמי לעולם שלא יהא להם נהמא דכסופא שזהו העיקר שנשתלחה הנשמה בעוה"ז לסגל מצו' ומעש"ט כדי לזכות לעוה"ב בדין כי אם הי' נותן הקב"ה להנות מזיו שכינתו ית' טרם בואו לעוה"ז הי' נהמא דכסופא ע"ד מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באנפי' ומשו"ה כפי סברת הצדיקים שהכל בעזר השי"ת ולא מידם לבד היתה זאת לנצח היצה"ר עדיין הי' שכרם נהמא דכסופא ולזה הקב"ה אמר גם בעיני יפלא להורות שמעלה עליהם שהם לבדם נצחוהו וחלקו מהנצחון נותן להם בעין יפה ובדין הוא שיטלו שכרם בלא בושת אנפין ולכן כתיב כי עון בעין יראו כו' ובזה שמעתי מפי מוזלה"ה לפ' אחת דבר אלהים כי הרי לכל דבר יש ראש תוך סוף והנה במעשה הצדיקים הראש והתחלה הוא של הקב"ה ע"ד מי הקדימני ואשלם