ייטב לב בראשית צ

האדם ואין טהרה בא ע"י ערל וטמא א"ל הקב"ה אתה בעצמך עי' מה שפי' בזה הנזה"ק והיא דחוק ול"נ פירושו ע"ד שכתבו תוס' בכתובות פ"ק אהא דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דזכי' הוא כו' והקשו תוס' הא אכתי נכרי הוא ואין זכי' לנכרי ותירצו כיון דבהך זכי' נעשה ישראל והו"ל כישראל גמור לענין זכי' עכ"ל והוא ע"ד דמצינו גבי עבד ואשה גיטה וידה באים כאחד ה"ה הכא ודוקא מי שהוא ערל א"י למיל את זולתו אבל אברהם שחל א"ע רשאי כיון דע"י מילה נכנס לכלל ישראל הנימול ה"ה בכלל נימול וכאלו נימול ע"י מי שנימול כבר והבן נטל אברהם סכין בידו כי' והי' מתירא שלח הקב"ה ידו וחתך עמו שנא' אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וגו' וכרות עמו הברית עמו דייקא דא סוד ה' ליראיו התי' אח"כ כתיב לישרים סודו אח"כ כתיב גילה סודו אל עבדיו הנביאים א' הקב"ה אברהם זה ירא דכתיב בי' ירא אלקים אתה ישר דכתיב משרים אהבוך נביא דכתיב כי נביא הוא ואיני מגלה לי וכולו צריך ביאור ע"י ביפ"ת ונזה"ק והנ"ל בזה עפימ"ש שם בנזה"ק מדכתיב ומצאת את לבבו נאמן שדרשו חז"ל שנעקר יצה"ר ממנו והפכו לטוב וסמיך לי' וכרות עמו הברית להורות שמכח שנימול ע"י שחתך עמו הקב"ה נגמר תקונו וטהרתו לגמרי והוסר ממנו כח הרע עכ"ד וכבר כתבתי (בפ' מטית עה"פ נקום נקמת ב"ו) אהא דכתי' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ואחז"ל צדיקים לאורה ישרים לשמחה ביאיר הדבר מי שיש בו נטי' לרע ומתגבר עליי וכובש את יצרי נקרא צדיק כי האיר שבו דוחה החשך שבמזגו וטבעו אבל מי שזכה להסיר כת הרע מתנו לגמרי ע"ד שאמרו בדוד ולבי חלל וגו' וכ"ש באברהם שנא' לבבי נאמן הפכו לטוב ואין בלבו שים נטי' לרע ולא שום עקמימות כ"א כלו זך וישר קידש לה' זה נקרא ישר וז"ש צדיקים לאורה כי לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא אבל שמח' אין אתו כי כ"ז שיש בו יצה"ר איננו בטוח שלא ישוב יצרו ויתגבר עליו ולישרי לב שהוסר יצה"ר מהם לגמרי זוכה לשמחה שכבר מצא מנוחה מאור הפנימי והנה ירא אלקים יכול להיות שעוד יש בו נטי' לרע אלא שכובש יצרו מכח יראתו של הקב"ה אבל אברהם אחר המילה זכה גם לבחי' ישר שהוסר כח הרע ממנו ע"י שחתך עמו הקב"ה שנאמר מישרים אהבוך אהבה מיושרת בלי עיקום וגם הי' נביא ואני איני מגלה לו בתמי' וזה פי' מספיק לדעתי: והנה מבואר בזוהר וארא עה"פ אלה ראשי וגו' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים אל לבך מיבעי' לי' אלא ה"פ והשבות אל לבבך יצ"ט ויצה"ר, לאכללא דא בדא שמאלא בימינא כדין תדע ותשכח כי ה' הוא האלקי' עיי"ש מזה יש להבין אם האדם כולל שמאלא בימינא ומהפך היצה"ר לטוב הקב"ה מודד לו כמדתו לשמוע לקולו להפך מדה"ד למדה"ר סוד הוי' אלקים והנה מבואר במורה ח"א פי"א בענין ישיבה שהוא ענין מנוחה ומרגוע בהשקט הוא נאמר על הנח שלא ישתנה עיי"ש ומזה יובן כי ענין עמידה הוסד על המתנענע ע"י זולתו ומשתנה לפעמים ממקומו וז"ש וירא אליו ה' וגי' והוא יישב פתח האוהל יושב דייקא במנוח' והשקט מיצה"ר שלא תאמר שזה שהי' מבקש אורחים ביום ג' למילתו וכחום היום חמה מנרתיקה הי' בלבו כח המנגד לזה אלא שכבש את יצרו ועוד לא מצא מנוח עז"א יושב דייקא במנוחה בלי שים התנגדות בלבו כי הפכי ליצה"ר לטוב וכלל שמאלא בימינא ומכח זה זכה והשכינה עומדת דייקא בחי' עמידה לשמוע אליו להתנענע ולהשתנות ממדה"ד לרחמים ע"י תפלתו ואתה סימן לבניך שנא' אלקי' נצב וכו' וז"ש ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני בענין המילה שכרת עמ"ו דייקא ועי"ז מצאת את לב"בו נאמן לכן וענותך תרבני שאני יושב ושכינה עומדת כדפירשתי: וירא אליו ה' וגו' במד' ואחר עורי נקפו זאת אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באים להדבק בי (ופי' היפ"ת נקפו לשון חיבור כמו מן המוקף שנדבקו בו הרבה גרים) ומבשרי אחזה אלו"ק וירא אליו ה' עוד שם והוא יושב פתח האוהל פתח טוב פתחת לגרים ובאים להדבק בו והנ"ל לפרש כוונת המד' ולתת טעם ע"ז כי איתא בזוהר שקודם חטא אדה"ר כתנות אור באלף ואחר החטא כתיב בי' ויעש וגו' לאדם כתנות עור בעי"ן וז"ס שא' אדה"ר נולד מהול דרגא דטוב בסוד וירא א' את האור כי טוב ואחר החטא אדם מושך בערלתו הי' כי אכל מעץ הדעת טוב ורע אשר רגלי' יורדת כו' והמשיך עליו כח של רע סוד ערלה רע לה ומפני זה לא ניתנה לו ולזרעו מצו' מילה כ"א לאברהם עי' מד' פ' מ"ו סי' ב' ובנזה"ק באורך ואחר שכרת הערלה הסיר ממנו כת הרע וזכה לדרגא דטוב כדדרשי' במשה ותרא אותי כי טוב הוא שנולד מהול והוא סוד פתח טוב פתחת לגרים בסוד אור הנקרא טוב להטיב ולהאיר עיני בני אדם לביא להדבק בה' מקור הטוב כדכתיב טוב ה' לכל וא"כ זכה לעשות מבחי' "עור "אור בא'