ייטב לב בראשית פט

להוליד הגוף לעוה"ז מסוגל הה"א ולהוליד הנפש הטוב לעשות מצו' ומעש"ט לזכות לעוה"ב מסוגל היו"ד שבו נברא עוה"ב וזה לדעתו ענין יו"ד שבאיש וה"א שבאשה ני שניהם היו"ד והה"א צריכים להוליד הגוף והנפש לעוה"ז ועה"ב וז"ש האב דייקא זוכה לבנו בחכמ"ה כו' שבו היו"ד והבן ולכך הוסיף להם להשבטים הה"א והיו"ד לזכות לבנים להעמיד תולדות לעוה"ז מצד הגוף ולעוה"ב מצד הנפש ולכך הה"א בתחילה והיו"ד אח"כ כדאי' במד' תזריע אחור וקדם צרתני אם זכה נוחל בו עולם הזה והבא ועי' ת"כ עוה"ז הוא קדם שבא לו בראשונה ועוה"ב נקרא אחור שבא לו בסוף ולפי"ז לכאורה קשה הכא אמאי נלקחה היו"ד משרה וניתן תחתה ה"א הלא צריך יו"ד להוליד בן ראוי לעוה"ב כאמור אבל התירוץ כי דייקא בסתם בני אדם יצטרך יו"ד אבל באברהם בן מאה שנה אחר שנצרר ונקשר דמו וכ"כ בשרה בת צ' אשר באותן הימים פסקה זוהמתן גם בלא"ה יולידו בן צדיק וחכם כי הורתן ולידתן בקדושה ובטהרה ופרישות וז"ש אברהם "הלבן מאה כו' ר"ל מה שהיא די בה"א לבד בלא יו"ד כי לבן מאה שנה יולד וכ"כ אצל שרה די בה"א לבד כי לבא צ' תלד ועיקר רבותא הלידה של הגוף לעוה"ז ולזה צריך ה"א ולא יו"ד והבן והיינו דקאמר בגמ' אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרי כי עיקר הברכה של עוה"ז בזכות אשה כשרה וכמ"ש בנזה"ק פ' מ"ב סי' ה' בשם הזוהר עיי"ש והיינו ע"י ה"א שבשם אשה והבן ועפ"י האמור כי ה"א מסוגל לברכה הפרות ולהרבות נראה לפרש מאמר הזוהר פ' יתרו זכור את יום השבת לקדשו אר"י כתיב ויברך אלקים את יום השביעי כו' אלא הכי תאני כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תלין דייש להבין מה קשי' לי' אקרא דהבא שהוצרך להביא קרא ויברך אלקי' להקשות ולתרץ אבל הענין דקשי' מה שא' את יום "השבת בה"א ולא א' את יום שבת ולתרץ זה הביא קרא ויברך אלקי' את יום השביעי ולזה צריך ה"א אלא דקשי' מה ברכה אשתכח בי' ועכצ"ל כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין והנה ברכה באה מאות ה"א שבה נברא העולם ולזה נתן השי"ת אות ה"א אצל שבת ועונת ת"ח משבת לשבת והיינו דכתיב "השבת בה"א להפרות ולהרבות וזה שדקדק ברכאין דלעילא ותתא ר"ל לנפש לצורך עולם העליון ולגוף לצורך עול' התחתון והיינו דכתי' השביעי בה"א בראש ויו"ד בסוף והנה ברכת שבת ניכר ביום הששי כדכתי' ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וע"כ כתי' יום הששי בה"א בפ' בראשית עיי"ש ברש"י שעמד ע"ז ולדרכנו ניחא כאמור: ואת בריתי אקים את יצחק פירש"י כאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה יש לומר הכוונה בזה להמתיק תוקפא דדינא של יצחק במדת קל וחומר שהוא נגד שם אל שבי"ג מדות בסוד חסד אל והבן: וירא וירא אליו ה' וגו' והוא יושב וגו' במד' ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהי' יושב והשכינה עומדת ולהלן איתא במד' והוא יושב א"ל הקב"ה אתה סימן לבניך שאתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבין ושכינה עומדת שנאמר אלקים נצב בעדת אל ומפרש נצב אטימוס ופי' מה"ק שהוא כעומד מוכן להשלים תפלתו ובקשתו כדרך העומד אצל היושב עיי"ש: ונראה לפרש בהקדם לפרש הא דאיתא להלן במד' פ' מ"ט עה"פ המכסה אני וגו' כתיב סוד ה' ליראיו סוד זה מילה שלא גילה אותה מאדה"ר עד אברהם א"ל הקב"ה אם תמול תטול סוד ה' סו"ד עולה שבעים שבעים אני מעמיד ממך שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' ומעמיד אני מהם שבעים זקנים ומשה שהי' הוגה בתורה בשבעים לשון ועמ"ש הנזה"ק טעם על מספר שבעים, ולי נראה פשוט מפני שע"י מצות מילה וכריתת ערלה יורדים שם החסדים של נו"ה וב' שלישים של ת"ת מספר ב"ן ח"י עולה שבעים סוד מ"ל י"ה כנודע מכוונת המילה א"ל מי ימול אותי ופי' הגז"הק דקי"ל המוהל צריך להיות מהול והטעם לפי שהמילה בא לטהר ולקדש את