ייטב לב בראשית פח

דאברהם בן צ"ט בהמולו מוכח דרשאי להמתין לעשות המצוה מהמובחר א"כ בעי שמיני למעוטי מתשיעי ואילך כמש"נ וע"כ הא דמילה דו"ש אתי' מהלכה ואין דנין ק"ו מהלכה לזה שאל מהו שיהא מותר לרפאות בשבת והשיב כך ש"ר כל ס' נפשות דוחה את השבת מילה ורפואתה דו"ש אר"י כו' דכתיב וביום השמיני ימול אפי' בשבת כלו' דנפקא לן מביום כר"י וממילא איכא למילף שפיר פקוח נפש ק"ו ממילה ונכון היטב: ובאופן היותר קרוב לאמת י"ל דהשואל ידע דמתלין בשבת ואיכא ק"ו לפקוח נפש ממילה אלא דמספקא לי' אי הא דמילה דוחה שבת אינו אלא מהלכה ואין דנין ק"ו מהלכה או דאתי' מקרא וילפינן מיני' בק"ו לפק"נ ע"ז אמר ספק נפשות דוחה שבת דמילה דוחה שבת דאר"י מילה דוחה שבת דכתיב וביום ואיכא למילף מיני' ובזה נכון השאלה להכא למאי דאיתא בשבת דף ק"ו דפליגי ר"ש ור"י לענין מקלקל בחבורה וקא' מ"ט דר"ש דמקלקל בחבורה חייב ומשני דאתי' מדאיצטרך קרא למישרי מילה מכלל דחובל בעלמא חייב ור"י כדאמר מה לי תיקון כלי מ"ל תיקון מילה ופרש"י האי נמי תיקון גברא ע"ש נמצא אי לאו קרא דכתיב ביום ה"א מילה מותר בשבת מסברא משום דמקלקל הוא אלא מקרא דביום מוכת דהוי מתקן מדאיצטרך למישרי ולפי"ז דהשואל לא ידע מהאי קרא ומה דמלין בשבת הי' מקום לומר דה"ט משום דמקלקל הוא ומקלקל בחבורה פטור נמצא דליכא למילף מיני' לענין פק"נ דאין במילה שים דהי' אמנם מדכתיב הכא התהלך לפני והי' תמים ופרש"י כ"ז שלא מל הוי בעל מום וכן איתא במד' תנחומא אח"כ, עד שלא נמלת אתה חסר ה' אברי' כו' הרי כסברת ר"י דמילה חשוב תיקון וכדאי' בנדרים דף ל"א ואיכא במילה דחי' בשבת ואפי"ה מותר א"כ שפיר איכא למילף פק"נ מיני' אלא דכ"ז אי אתי' מקרא אבל מהלכה אין למידין בק"ו ולזה מצא מקום להסתפק מהו שיהא מותר לרפאות בשבת כיון דמכאן מוכת דמילה מתקן ע"כ דדוחה שבת א"כ איכא לאסתפוקי אם הוא מהלכה או מקרא ונ"מ לענין פק"נ ולזה השיב דפק"נ דוחה שבת דמילה דו"ש ולזה אר"י בא וראה כמה חביבה מצו' בשעתה שהיא דו"ש ר"ל בלא"ה הו"א דלאו משום חביבותא דמילה אלא משום דמקלקל הוא אבל מהכא מוכת דמתקן ומשום חביבותא דו"ש ומנלן מדכתי' ביום א"כ שפיר ילפינן פק"נ מיני' בק"ו והמד' רוצה לפרש מה ענין הך שאלה לכאן לזה אמר בתר הכי כשא"ל הקב"ה לאברהם והי' תמים כו' התחיל תמה כו' א"ל הקב"ה מה אתה סובר שאתה תמים אתה חסר מה' אברי' מול והיה תמים א"כ הוי מתקן וא"כ שפיר שייך כ"ז לכאן ונכון: ונמלתם וגו' עי' רש"י שכ' נו"ן יתירא הוא ול"נ עפ"י המבואר בנזה"ק פ' נ"ד סי' י"ב שיש יצה"ר חיצוני משעת הבריאה ויצה"ר פנימי מזוהמת חטא אדה"ר עיי"ש וז"ש המול לכם כל זכר אז ממילא ונמלתם תהיו נימולים את בשר ערלתכם כי זה בא מדידן מחטא אדה"ר והי' לאות ברית בינו וביניכם דייקא כי בהסיר ערלה חיצונה הכל יודעי' כי הוא אות ברית אבל בהסיר ערלה הפנימי' א"י שום ברי' זולתי שהוא לאות ברית בינו החוקר לב וביניכם והבן: ויאמר הלבן מאה שנה יולד וגו' עי' בס' באר מ"ח מ"ש עפ"י דברי האר"י ז"ל אשר אות ה"א מסוגל לבנים וכ"ה במד' אמר הקב"ה בה"א בראתי עולם הריני מוסיף ה' על שמך ואת פרה ורבה וז"ש "הלבן מאה שנה יולד פי' חזי גבורתא דמארך אם ע"י הה"א לבן מאה שנה יולד ואם שרה ע"י הה"א לבת צ' תלד עכ"ד עיי"ש ול"נ להוסיף ולפרש לפי דבריו בד"א בהקדם לתת טעם על שהוסיף ה' אצל אותיות י"ה החנוכי הפלאי ולמה הה"א בתחי' והיו"ד בסוף והנה כבר אמרתי בזה עפ"י מ"ש חז"ל י"ה עדות לישראל להורות שגדרו עצמן מן העריות והנה ידוע אמרם ז"ל בזכות שרה שגדרה עצמה מן הערוה בהלקחה לפרעה גדרו ישראל עצמן מן העריות בהיותן במצרים והנה בהלקחה לפרעה היה שמה שרי ביו"ד אח"כ שרה שמה בה"א ולזה להורות כי זכות שרה אשר היה כבר שמה שרי ביו"ד עמד להן ע"כ נתוספו אלו ב' אותיות לעדות שבזכותה גדרו עצמן ולהיות כי עתה עיקר שמה בה"א לכן קדמה ה"א ליו"ד שקודם לכן והבן ועתה נאמר עפי"מ דאיתא בנזה"ק ר"פ תולדות דלכן כתיב ביצחק יקרא לך זרע למעט ישמעאל ועשו כי להיותם רשעים זה מופת שאינם תולדותיו רק מצד הגוף ולא מצד הנפש כי נפשו משורש טוב והם נפשם משורש רע אבל יצחק שהי' ממלא מקומו ביראת חטא נקרא זרע גמור תולדותיו מצד הגוף ומצד הנפש וזה שכפל אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ר"ל שהי' בנו בגוף ונפש עיי"ש בארוכה ועתה נאמר עפ"י המבואר ממדרש הנ"ל דלכן ה"א מסוגל לבנים משים שבה"א נברא העולם וידוע כי עיה"ז דייקא נברא בה"א ועוה"ב ביו"ד א"כ