ייטב לב בראשית פז

השגחתו ית' כצנה רצון תעטרנו להסתירו בצל כנפיו מזרם וממטר ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה כדכתיב כמים הפנים לפנים וגו' וזהו כוונת המסו' כי עין העליון בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ומה עין העליון תחת עין האדם כמי שהאדם נושא עיניו ולבי להבורא ית' כ"כ יביט לנגדו בהשגחתו ית' וזהו עין (רומז להשגחה עליונה) בעין יראו ע"ד עין נושאים לך לשמים ואתה תשגיח אותם לרחמה והגר הבינה בעצמה שלפי השגחתה ודביקותה בקונה לא הית' ראוי' להשגחה גלוי' כזה לראות מלאכי אלקי' אך אין זה כ"א מטובו וחסדו ית' ע"ד וחנותי את אשר אחון וגו' אע"פ שאינו הגין ואינו כדאי וזה שאמרה אתה אל ראי ע"ד חסד אל כלי' שראה ה' מחסדו הגדול ולא מצד מעשי כי אמרה בלשון תימה הגם הלום ראיתי אחרי רואי כלו' וכי ראיתי כפי ראותי אליו ית' הלא לפי ראיתי למילי ית' לא הייתי כדאי והגין לזה אך אין זה כ"א מחסדו הגדול ואפשר להעמיס פי' זה בתרגום אתה הוא אלהא חזי כולא כלי' אף למי שאינו הגון ארי אמרית האף הכא שריתי חזי בתר דאתגלי לי והוא בלשון בתמי' והבינהו: תנחומא ויהי אברם בן תשעי' ותשע וגו' ילמדני רבינו מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת כך שני ר' כל ס' נפשות דוחה שבת מילה ורפואתה דוחה את השבת אר"י ראה כמה חביבה מצית מילה שהיא דוחה שבת דכתיב וביום השמיני ימול אפי' בשבת ומילה סכנת נפש לפיכך הותר לרפאותה בשבת ע"כ יש להבין ענין השאלה לכאן ונ"ל למאי דאי' בשבת ד' קל"ב מילה גופה ד"ה דוחה שבת מנלן א' עילא הלכה מיתבי מנין לפיקוח נפש שדוחה שבת ראב"ע א' מה מילה שהיא א' מאבריו דוחה שבת ק"ו לפ"נ ואס"ד הלכה כי' אין דנין ק"ו מהלכה ומסיק ר"י א' וביום אפי' בשבת פרש"י מדלא כתיב בשמיני ימול כו' ראב"י אמר שמיני אפי' בשבת ופריך האי מבעי' לי' למעוטי שביעי ומשני שביעי מבן שמונת ימים נפקא ופריך ואכתי מבעי' חד למעוטי שביעי וחד תשיעי דאי מחד ה"א זיי"ן היא דלא מטי זמני' אבל משמיני ואילך זמני' הוא אלא מחוורתא כדר' יוחנן ע"כ וצריך להבין סברת ראב"י ויראה דסובר למעוטי תשיעי לא בעי קרא דממילא כיון דמטי זמני' בשמיני מלין אותו מיד דשהו מצו' לא משהינן וכדאי' בה"ג לגבי גר ביבמות ח"ז עיי"ש וגם קיי"ל זריזין מקדימין למצו' דכתי' וישכם אברהם בבקר וממילא נדע לבלי להמתין עד תשיעי אלא ע"כ להורות דדוחה שבת וסברת הגמ' דפריך יראה למאי דכ' הרמב"ם בס' המורה ח"ג פ' כ"ט בנותן טעם למה שציותה תורה למול בשמיני דוקא דקודם לכן התינוק תש כח מלסבול ענין המילה ואית בי' משום סכנה ח"ו ויותר אין לאחר הדבר לאשר מדי יגדל הילד יגדל אהבת אביו ואמו להילד וחששה תורה פן יכמרו רחמי אביו ואהבתו ויעצור כח מלמולו ע"כ קבעה זמן בשמיני דוקא עכ"ד ורובא בספרים ומעתה לולי שקבעה תורה בשמיני דוקא ה"א אם האדם יודע בנפשו כי הגם שאח"כ יתרבה אצלו אהבת הבן ביתר עוז עכ"ז לא יעצרנו הגשם מלמולו בשום אופן ואדרבא תהי' המצוה יותר גדולה ועצומה ביתר שאת בהכופו את יצרו ואהבתו העצומה את הילד כאין נגד רצין בוראו ב"ה א"כ מדי יום כשיגדל הילד תגדל המצו' ביותר לשבור זרוע האהבה ה"א דרשאי להמתין מיום השמיני והלאה (עכ"פ זמן מועט דלא חיישינן למיתה) למען לעשות מצו' המילה אח"כ מן המובחר ביותר וכדאי' כה"ג באו"ח סי' תכ"ו לענין קידוש הלבנה להמתין למוצ"ש מה"ט לכן אצטריך קרא למעוטי תשיעי ומט' ואילך (ועי' בתשו' חכם צבי סימן ק"ן) ובס' ח"א כס"ת הביא פלוגתא בזה דאם ימתין יעשה המצוה מן המובחר יותר תכעת מוטב שימתין לעשותו ולא אמרינן בזה שהוי מצוה לא משהינן כדאי' בש"ע אי"ת סי' תכ"ו יבס' חסידים כ' דאם יכיל לקיים תיכף יקיים ואין להשהות המצוה אפי' איני מן המובחר כמי אח"כ עיי"ש ומעתה נאמר דראב"י סובר לסברא פשוטה כס"ת דבכ"ע לא משהינן מצי' אפילו אם יעשה אח"כ מן המובחר כדילפינן מושמרתם את המצות שלא יחמיץ המצו' לכן למאי איצטרך למעוטי תשיעי ואתי שמיני להורות דד"ש והגמ' סובר דכה"ג רשאי ומצוה להמתין כדאי' באו"ח הנ"ל וצריך למעוטי ט' ומתשיעי ואילך ע"כ מסיק כר' יוחנן דביום להורות אפי' בשבת וא"ש והנה יש להביא ראי' דביכול לעשות אח"כ מהמובחר רשאי להמתין מהא דאברהם הי' בן צ"ט בהמולו והקשו הלא קיים א"א כל התורה ולמה לא מל א"ע עד שלא נצטווה ותירצו שאני מילה שאינו יכול לקיים כ"א פעם אחד וקי"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה כדאי' בקידושין פ"ק והוא מטעם דאז היצה"ר וכת המונע ביותר עי' בתוס' שם לכן המתין עד שיצונו השי"ת למען יהא מצווה ועושה ויקיים מהמובחר עכ"ד הרי דבכה"ג רשאי להמתין וכדק"ל בש"ע וכס' הגמ' ובזה מובן היטב התנחומא דלולא האי קרא דאברהם בן צ"ט הוי פשיטא לן למולה דו"ש משמיני וכס' ראב"י וממילא איכא ק"ו לפק"נ אבל מהא