ייטב לב בראשית פו

לא עצמותי והנה דבר ה' אליו לא יירשך זה בחי' עצמך כ"א אשר יצא ממעיך הוא יירשך דייקא ולכן א"ל יספור הכוכבים כה יהי' זרעך ר"ל בענין איכות שיהי' חביבים וחשובים ככוכבים כדכתי' ומצדיקי הרבים ככוכבים ועי' רש"י ריש פ' שמות ולזה למעלה לא הוצרך לומר והאמין בה' כי פשיטא שבודאי האמין שהשם יקיים דיבורו אבל כאן הוצרך לומר שהאמין בה' ויבואר עפמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' תשובה רשות לכל אדם נתונה כו' שמא תאמר הלא הקב"ה יודע מה יהי' צדיק או רשע כו' אבל צריך אתה לידע כי היא יתברך ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורי' עיי"ש וז"ש התנא אם כי הכל צפוי עכ"ז הרשות נתונה כמבואר בפי' המשניות וז"ש דוד אתה ידעת שבתי וקימי בנת לרעי מרחוק (קודם שנבראתי) ועכ"ז אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך לתת עונש ושכר בחי' אחור וקדם ושמא תאמר כיון שיודע איך הבחירה חפשית ואיך יתכן שכר ועונש עז"א פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה להבינה בשכל והן כדברי הרמב"ם ממש ואין זה רק ענין אמונה והנה כאן שגילה שבניו יהי' צדיקים אז נגלה לו לאברהם שהקב"ה יודע מקדם וא"כ עמד על המחקר מה בין צדיק לרשע ומה ענין הבחירה ועז"א והאמין בה' שהיא כל יכול אם שיודע העתיד נתן כח הבחירה לאדם לעשות כרצונו וענין זה האמונה חשבה לי הקב"ה לצדקה ואין להקשות הלא הדיבור מכריח ואיך א"ל שיהי' בניו צדיקי' זה ל"ק דהא לא אמר על איש פלוני הידוע וא"כ הבחירה ביד כאו"א כמ"ש הרמב"ם סוף פ"ז מה"ת על ענין המצרים עיי"ש ותבין (שוב מצאתי עיקר הדברים בנזה"ק ועכ"ז המעיין יבין וישכיל הדברים שביני לבינו) ואני לעצמי נ"ל לפרש והאמין ב"ה עפ"י המד' סוף בראשית מנין לראשונים בזכות אחרונים שנא' ונח מצא חן בזכות תולדותיו שנא' אלה תולדות נח וכתי' כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וא' ז"ל יעקב פדה את אברהם שניצול אברהם בזכות יעקב ותולדותיו העתידים כדכתי' בית יעקב שהי' מטתו שלימה עיי' בנזה"ק ריש תולדות באורך וענין דומה לזה לצרף העתיד כאלו כבר הי' מצינו בצדקה כי אמרו ז"ל אין זריעה אלא צדקה ופי' התו"ח במס' ע"ז דף ד' כי הקב"ה חושב כמה הי' הנותן יכול להרויח בצדקה שנתן ולכן משלם לו הן ופירותיהן ופ"פ וזהו ענין זריעה שמצמיח עיי"ש ובזה פירשתי א"ד שאדם אוכל פירותיהן היינו הפירות שהי' מרויח בעוה"ז והקרן לעוה"ב והבן ועי' פ' נשא על הפ' אשר יתן לכהן וגו' וז"ש לאחר שהבטיח לו שיהי' לו בנים צדיקים והאמין בה' שיחשבה לו הקב"ה אותו הזרע העתיד להוליד להנצל בזכותן צדקה כמו שמחשב בצדקה העתיד להרויח ולהוליד מהקרן ומצרפו כאלו כבר הי' והבן והיינו דכתיב אני המדבר בצדקה רב להושיע כי זכו אחישנה וכבר מבואר בפר"ד כי הקב"ה מסתכל במצו' העתידו' לצרף כאלו כבר נעשו ולא בעבירותיהן העתידין וכ"כ תולדות העתידין להיות טוב מצרפן ולא ההיפך כדמצינו בנח שניצול בזכות תולדותיו הטובי' שבאו משם אם שנולדו ממנו מחם ומיפת רעי' וחטאים וא"כ אם מצטרף העתיד להוליד לטוב הרי יוצא רוב זכיותיו וזהו דוגמת צדקה לצרף העתיד וזה מדבר בבחי' צדקה לצרף העתיד לטוב ע"כ ר"ב להושיע כלו' שיהי' זכיותיו מרובים להושיעו: ותקרא שם ה' הדובר אלי' אתה אל ראי וגו' עי' פרש"י ז"ל ולדרכנו י"ל עפמ"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו' ומפרש בספר דברי אמת להצדיק הקדוש מלובלין זלה"ה כי משה להיותי עניו מאוד לא הי' מאמין בעצמו שזוכה להיות נגלה עלי' האלקי' וז"ש מי אנכי כי' עד שא"ל השי"ת שזהו עצמי שאתה בענותנותך זה האית כי אנכי שלחתיך כ"א לא הי' התגלות אלקות היית מתגאה בדבר אך אתה עודך מתחזק בתומך במדת ענוה כי אנכי אשכון את דכא ומצוה גוררת מצוה שפלות וענוה עיי"ש וזהו שא' הגר אתה אל דייקא ראי כי הוא התגלות אלקות ומנא ידעה לכן א' כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי בביתו של אברהם כלו' שהי' הדבר לפלא בעיני' על שזכתה לזה בהיותה מבלעדי אברהם כי שיערה בנפשה להיותה בלתי ראוי' לזה מעצמותה א"כ זהו גופי' האות והמופת כי הוא התגלות אלקות בהיותה במדת ענוה ושפלות כאמור ונכון: א"י אתה אל ראי וגו' דאי' במסי' כי עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם עין תחת עין עין בעין יראו וגו' ויבואר עפמ"ש הרמב"ם בפ' ה' עיניו משטטות בכל הארץ כי השגחתו ית' משוטט בכל מין האדם בפרטות איש על דגלו כדכתי' הנה לא ינום וגו' להתחזק עם לבבם שלם אליו כלו' כי השגחתו ית' חזקה ביתר עוז עם שלבבם שלם אליו להיות דבוק בו ית' ולקיים שויתי ד' לנגדי תמיד ע"ד שכ' ז' הרמ"א ז"ל באו"ח סי' א' כשישים האדם אל לבו שהממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומיד יגיע אליו היראה והפחד ובשתו ממנו תמיד וכו' ואם פחד השי"ת ויראתו עלי' תמיד' אזי