ייטב לב בראשית פה

שפלותי כי לא בכחי כ"א בכח וזכות הנערים אשר אתי ע"כ בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי הם יקחו חלקם כלו' כי חלקם הוא כי מכחם וזכותם נכבשה המלחמה לפניהם וז"ש ויחלק עליהם לילה פרש"י חציו הראשון היינו כמבואר בזוהר דף צ"ב פלגיתא קדמיתא דינא ומבואר במקד"מ כי אז נקרא ליל והיינו ויחלק עליהם לילה כלו' שחלק ה' מן לילה ונעשה עליהם ליל בחי' דין וחציו השני' הנקרא לילה שמר לבניו והבן ולזה אמר ומלכי צדק פי' הזוהר דא עלמא בתראה מלך שלם דאתקשר בעלמא עלאה הוציא לחם ויין חו"ג והוא כהן דא ימינא כו' עיי"ש ובמקד"מ ותבין הדברים, והנה מבואר בזוהר בשלח עה"פ והכית בצור ובמקד"מ כי צור כולל חו"ג הוי' בהכאה יפ"י יפ"ה הפ"ה הפ"ו ופ"ו ופ"ה הפ"ה עולה צו"ר המורה רחמים ואלקים דההי"ן העולה צר"ה ועם הכולל הוא צו"ר המורה דין וז"ש הזוהר פרשה זו דף צ"א דהאי צור לאו איהו בלחודוי אלא כולא חד כדכתיב כי ה' הוא האלקים וכן פי' בעט"צ: וז"ש המד' ילקוט בת צור זה אברהם שהצר למלכים ירמוז שהמשיך על עצמו צור דהיי' רחמים והצ"ר למלכים בכח אלקים דההי"ן העילה הצ"ר בלא כולל במנחה פניך יחלו שנא' ומלכי צדק הוציא לחם ויין במשמעו וע"ד רמז במנחה אפי' בבחי' מנחה שליטת דין פניך יחלו וגו' שנא' ומלכי צדק דינא הוציא לחם ויין חי"ג והוא כהן דאתקשר בימין (אם כי במקרא כתב צור בלא וא"ו ידוע כו הוא"ו במקום חולם וכן תרגומו ברתא דצור מלא בוא"ו וכן הוא במדרש מה"ט) וע"פ האמור יובן סמיכות הפרשיות עפמ"ש בזוהר כה יהי' זרעך כ"ה ההוא מטרא דגבורה דמני' אתא יצחק ויחשבה לו צדקה אע"ג דכה איהו דינא כאלו הוא רחמים ועיין בזוהר נשא ד' קמ"ח בזה באורך: וז"ש אחר הדברים האלה דשמאל נעשית ימין תרעץ אויב ושפך חמתו על המלכים (כמו שרמז דוד ואמר נאם הוי' לאדני שב לימי"ני עד אשית אויביך הדום לרגליך) וכיון דשמאלא אתקשר בימינא בבחי' חשד לאברהם אז מלאו לבו לבקש ישועה ורחמים להעמיד זרע הבא מסטרא דגבורה דאתקשר בימינא כמ"ש הזוהר פ' וירא יצחק בדיחותא חדוה דאחליף אשא במיא ומיא באשא ועיי"ש במקד"מ אלא שלא תאמר הא מה דשמאל נעשית ימין הוא ע"י ענוה ואולי אחר שהרג אברהם למלכים זחה דעתו ויגבה לבו לאמר כי אני אני הוא וממילא הי' נהרס הבנין לזה גילה לנו התורה כי אברהם עודנו בחסידתו וענותנותו שהרי הי' דבר ה' אליו לאמר אל תירא אברם מכלל שהי' ירא ואמר שמא קבלתי שכר על צדקותי ואין כל מאומה בידי הרי לך גודל ענוה שבו וע"כ הנה העת והעונה אשר יאתה לאמר מה תתן לי וגו' וז"ש ויוצא אותו החוצה ואחז"ל מה דעתך דקאי צדק במערב רחוק ממזרח מהדרנא לי' למזרח תפארת לייחד הדודים ויאמר לו כה יהי' זרעך מסטרא דכ"ה ויחשבה לו צדקה רחמי' כפי' הזוהר עמוד והתבונן: ויאמר אברם י"א מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ושן משק ביתי הוא דמשק אליעזר פרש"י דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה ב"ב יורש אותי והנה דבר ה' אליו וגי' וספור הכוכבים וגו' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה יל"ד במקראי קדש אלי טובא (א') מה איכפת לי' מה שאליעזר דולה ומשקה כו' (ב) אומרו הן לי לא נתת זרע הוא כפל ענין (ג) יורש אותי יורש הונו או רכושו הול"ל ומה זה יורש אותי הלא א"א יורש אלא רכושו של המוריש (ד) דלמעלה א"ל ושמתי את זרעך כעפר הארץ וכאן א"ל וספור הכוכבים כה יהי' זרעך ויש להבין בשנותו את טעמו ולשונו (ה) רש"י פי' ויחשבה לי צדקה הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על שהאחין בו קשה מה רבותי' הלא כתיב לא איש אל ויכזב עוד קשה מדוע למעלה כשאמר לו השם והי' זרעך כעפר הארץ לא כתי' והאמין בה' רק כאן לאחר הבטחה זו ועי' רמב"ן מתרץ זה לפי דרכו עוד יל"ד לפרש"י הול"ל והאמין לה' בשלמא בפ' בשלח וירא ישראל את היד הגדולה כו' שייך לכתוב ויאמינו בה' ביכולתו שהוא כל יכול אבל כאן שר"ל לפרש"י שהאמין שיקיים הבטחתו ה היל"ל לה' ומה זה שאמר בה' וכן רש"י הי' לו לומר שהאמין לו ודקדק שהאמין בו, וליישב כ"ז לפרש"י נ"ל עפ"י דאי' במד' מה תתן לי א' אברהם לפניו אם עתיד אני להעמיד בנים שאינם מהוגנים מוטב לי ואנכי הולך ערירי ר"ל כי לעיל שא"ל והי' זרעך כעפר הארץ לא הבטיח רק להרבות זרעו כעפרות תבל בענין הכמות וחש אברהם שמא לא יהי' מהוגנים ומתייחסי' אחריו עז"א מוטב להיות הולך ערירי וז"ש ובן משק ביתי היא דמשק דולה ומשקה מתורת רבי כו' אבל רצוני וחפצי שיהי' זרעי היוצא ממעיי דולה ומשקה מתורתי לאחרים לזכות רבים כמוני וז"ש אברהם הן לי דייקא לבחינת עצמותי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי דייקא בחי' עצמותי אם כי זרעי ירשו הוני ורכושי אבל