ייטב לב בראשית פד

בכסף משנה וז"ש המד' כד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת דמשמע כמ"ש רבינו והכס"מ דלבן מחויב ומוכרח לעשותו אבל תכלת אינו מעכב כלל ואינו אלא למצו' כאמור וכ"כ בזכות עד שרוך נעל שעשה מצו' יתירתא לקשור של שמאל תחי' ע"כ נתן לו הקב"ה לבניו וזכו למצו' חליצת נעל שבו מצי' יתירות בענין הנעל והרצועות וקשירתו מה שאינו מעכב מהדין ומצו' לעשותו וכ"כ מפני שעשה מצו' יתירתא לקשור של שמאל מכת קשירות תפילין בשמאל זכו לרצועות של תפילין שבארכן ורחבן יש מצו' יתירות מה שאינו מהדין ומצו' להדר אחריו שיהי' כשיעור כמבואר בש"ע או"ח סי' כ"ז סעיף ח' וסעיף י"א עיי"ש ותבין וע"ז יקבלו שכרן בזה ובבא על זהירות יתירתא ועל גוף המצו' כאמור: אחר הדברים האלה הי' דבר ה' אל אברם וגו' אל תירא אברם וגו' פרש"י שהי' דואג שמא קבלתי שכר על צדקותי ויש להבין הלא אמר ע"ע ואנכי עפר ואפר ואיך יש צדקות ומצוה לבחי' עפר ואם הי' יודע שיש לו צדקה ומעש"ט איך נחשב לעפר אע"כ שהי' נדמה לו שעדיין לא עשה כלום ומה מקום לקבל שפר על צדקותיו אבל יובן עפ"י המבואר במד' ופר"ד עה"פ בהוציאך את העם תעבדון וגו' שישראל ניצולו ויצאו ממצרים ע"ש העתיד שיקבלו את התורה וזה שדאג אברהם אם שעדיין לא עשה ע"ע כלום לפי דעתו אבל ודאי שהי' בדעתי שמהיום והלאה יעבוד את השי"ת עבודה תמה ע"כ דאג שמא קיבל שכר על צדקותיו שיעשה מהיום והלאה ועפי"ז יתבאר הפסוק היטב אנכי מגן לך וגו' כי עובדא ידענא שמעתי שהבעש"ט התפלל על איזה חולה והבטיחו בחלק עוה"ב שיחי' ולא עלתה בידו והי' נראה כאלו הפסיד ח"ו עוה"ב חזר ואמר כך הוא טוב כי עד עתה הי' מקום לעבוד בשביל שכר עוה"ב אבל מעתה שאין לי עוה"ב הריני עובד ה' שלא עמל"פ בלתי לה' לבדו ושמעתי מפי החסיד ר' מאיר ממאדע לפרש בזה ביקש יעקב לישב בשלוה מיצה"ר המסית לעבוד בשביל שכר עולם הבא וכדומה קפץ עליו רוגזו של יוסף כי ארד אל בני וגי' אז ישב בשלוה לעבוד שלא עמ"לפ והבן עכ"ד וידוע כי מי שעובד רק בלתי לה' לבדו שכרו גדול הרבה מהעובד ומקוה לשכר והוא דבר שהשכל מחייב. וז"ש לו ה' לאברהם שדאג שקיבל שכר על צדקותיו שיעשה מהיום א"כ יעבוד שלא עמל"פ וז"ש אנכי מג"ן (פי' חנם) לך א"כ אדרבא שכרך הרבה מאוד והבן: ע"י אחר הדברים האלה הי' דבר ה' וגו' להבין סמיכות הפרשיות גם המשך הפסוקים וירק את חניכיו וגו' ומלכי צדק וגו' עד ויחשבה לו צדקה גם לפרש ילקוט בת צור זה אברהם שהצר למלכים במנחה פניך יחלו ומלכי צדק הוציא להם ויין כי אי' בזוהר עה"פ ויהי בימי אמרפל ר"י פתח מי העיר ממזרח דא אברהם צדק יקראהו לרגלו דא רקיע תתאה דאפיל שונאין יתן לפניו גוים אינון עמין דרדוף עלוהין אברהם וכו' עוד שם בדף פ"ו ע"ב פתח אלקי' אל דמי לך אל תתרש ואל תשקוט אל לאתערא לגבי עלאה ולאתחברא גבי ימינא בגין כי הנה אויביך יהמון וגו' וכד אתקשרת בימינא כדין אתבר שונאין דכתי' ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב עכ"ד וזה כפרש"י כשישראל עושי' רצונו ש"מ שמאל נעשית ימין המצלת ישראל והיא עצמה תרעץ אויב והסגולה לזה לעשות שמאל ימין הוא ע"י עניה ושפלות רוח כמ"ש חז"ל גדולים נמוכי רוח יותר מכל הקרבנות שנאמר זבחי אלקי' (מד "ד) רוח נשברה וזש"ה בקשו צדק דאיהו דינא דמלכותא לרחם בקשי ענוה אולי סתרו וגו' שסגולתה להפוך מדה"ד לרחמים (כמבואר למעלה בדברינו פרשת נח עה"פ בא אתה) והיינו דכתי' באברהם יתן כעפר חרבו ירמוז למ"ש ואנכי עפר ואפר שזה נעשה תרבות כדאי' במד' והכוונה שע"י ענוה המתיק תוקפא דצדק דאיהו דינא וידוע כי מד"ה אינו חוזר ברקניא כ"א שופך חמתי על או"ה המצירים לישראל (וכמבואר למעלה עה"פ ויביאו אל עין משפט) והן דברי הזוהר צדק יקראהו לרגלו דא רקיע תתאה דאפיל שונאין כו' וז"ש אלקי' אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל (מבואר בזוהר להלן ד' צ"א אל כללא דכולהו דרגין כלו' שם אל משותף לתו"ג כידוע ופי' רבינו בעט"צ כי שם אל הוא ג"כ במלכות עיי"ש) כי הנה אויביך יהמיון וכד אתקשרת בימינא ונמתק כדין אתבר שונאין כי שופך חמתו והדין עליהם והנה הכתוב עצמו הודיע כי כל זה גרם לו לאברהם מדת ענוה שבו וז"ש וירק את חניכיו כלי' כי לא בטח בזכות עצמו ללחום מלחמתו כי כלא הוא נחשב בעיניו כ"א בזאת בטח לבו במה שהו' מכניס רבים תחת כנפי השכינה וחינכן למצו' וכ"שא חניכיו זה אליעזר וז"ש וירק את חניכיו ילידי ביתו וע"ד שא' כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו וזה הטעם שאמר אברהם אם אקח מכל אשר לך כי שפט בדעתו כי לא בכחו עשה החיל הזה וז"ש ולא תאמר אני העשרתי את אברם כלו' להחזיק עצמו לעשיר מדעתו לומר כי מידי היתה זאת כי עני אני ויודע