ייטב לב בראשית פג

לבניך מצות ובמה ד"א אם מחוט זה המשכן ועד שרוך נעל זה התחשים ד"א אם מחוט זה הקרבנות כו' ועד שרוך נעל אלו פעמי רגלים כדכתיב יפו פעמיך בנעלים ובגמ' סוף פ' כסוי הדם א"ר בשכר שא' אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין הכוונה ע"ד דאי' בילקוט כל אשר דבר ה' נעשה כבר נעשה עי' ביאורו למעלה שכבש א"א את הדרך לבניו לילך בעקבותיו ע"ד מעשה אבית ירשו בנים והוא אמרם פה שע"י שעמד אברהם בנסיון של ממון כבש הדרך לבניו לעמוד בנסיון של ממונם לפזר ממונם לשם מצות ציצית ותפילין ולנעל של חליצה ולנדבות המשכן והקרבנות ולעלות לרגל והוא נכון ואולי מפני זה חותמין מג"ן אברהם על שמסר "ממונו "גופו "נפשו לה' מג"ן ד"ת ממון גוף נפש וזה אנכי מג"ן לך והבן: אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם ובמד' א"ל הקב"ה אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית כד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת (ופי' היפ"ת והרא"ם ברש"י פ' לך דבזכות כסוי של שם זכו לציצית לבן ובשביל מ"ש אברהם אם מחוט זכו לחוט של תכלת) ועד שרוך נעל חייך שאני נותן לבניך מצו' יבמה כד"א וחלצה נעלו מעל רגלו וכה"ג אי' בגמ' בסו"פ כסוי הדם בשכר שא' אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצו' לחוט של תכלת ורצועה של תפילין וצ"ב: והנ"ל בזה בדרך נאה והוא דדרשינן סמוכין דכתיב ושמרת את המצו' וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון דכבר פירשו חז"ל היום לעשותן ולמחר לעוה"ב ליטול שכרן וקשה הא כתיב ביומו תתן שכרו והקב"ה שומר תורתו אבל כבר תירצו המפו' דהיינו למי ששכרו מהדין אבל שכר מצו' אינו אלא מתנה בחסדו ית' כדכתיב מי הקדימני ואשלם מי מל את בנו עד שלא נתתי לו בן מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית ובכה"ג מותר לעכב שכרו לעוה"ב וז"ש שמתן שכרן כו' לעת"ל כלו' בשביל שאינו אלא מתנה לכך הוא לעוה"ב עכ"ד, וז"ש היום לעשותן ולאחר לעוה"ב לקבל שכרן כי והי' עקב (לבסוף) תשמעון וגו' כלו' שכבר הקדמתי שכרו קודם שתשמעון ואינו אלא תתנה ואמנם כבר כתבו המפו' דעל מה שעושה יותר מהחיוב שכרו בעוה"ז וכהא דא' לענין חצי' עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה פרש"י מה שהוא מוסיף יותר על שליש יפרע לו הקב"ה בחייו א"כ לענין מצית ציצית למה דאי' בפ' התכלת והביאו הרמב"ם סוף ה' ציצית וז"ל אעפ"י שאין אדם מחויב לקנות לו טלית כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצו' זו אלא ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית עכ"ל א"כ נהי שעל גוף המצו' שכרו לעוה"ב אבל על מה שעושה יותר מהדין וקונה טלית של ד' כנפות לעשות ציצית יפרע לו הקב"ה שכרו בחייו בעוה"ז, ומזה יש ללמוד לענין מה דקי"ל באו"ח סי' ב' ינעול של ימין תחילה ולא יקשרנו אח"ז ינעול של שמאל ויקשרנו כו' דמן הדין יכול לעשות כמו שירצה אלא דירא שמים יוצא ידי שניהן לחלוק כבוד לימין וגם לשמאל לקשרו תחילה דתפילין ש"י קושרין בשמאל וכדאי' בגמ' הביאו הט"ז שם (ועי' בס' י"מ למוזלה"ה פ' שופטים דאסתכי' אקרא דלא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל) הדבר פשוט כל כה"ג שאינו חיוב אלא מצו' בעלמא וזהירות יתירתא שכרו תיכף בעוה"ז והנה למצו' ציצית של לבן כבר זכו ישראל מכח כסוי של שם וכיון שאברהם אבינו הי' מקיים כל התירה כולה ואפי' עירובי תבשילין ממילא הי' מקיים גם מצו' ציצית של לבן והיינו שהי' עושה אפי' יותר מהדין שקנה טלית בת ד"כ שיקיים מצי' ציצית של לבן אבל מצו' תכלת לא הי' מקיים כי קודם דיבורו אם מחוט לא זכו ישראל להצטיות עלי' רק ציצית לבן שכבר זכו בניו להנתן להם הי' מקיים ועוד זאת עשה שהי' מדקדק לקשור של שמאל תחילה וע"ז הי' בטוח שיפרע לו הקב"ה בחייו ז"ש אברהם אם מחוט רומז מכח שמקיים מצו' חוט של ציצית לבן שכבר זכו בה ישראל מימי שם ועד שרוך נעל שקושר רציעה של שמאל תחילה שע"ז שכרו בעוה"ז לכך אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי וגו' כי הקב"ה יעשרני כאמור והן דברי המד' והגמ' בשכר אם מחוט של לבן שהביא עצמו לידי חיוב יותר מהדין נתן הקב"ה לבניו וזכו לחוט של תכלת כלו' אם שאינו מעכב הלבן אם אין תכלת בידו כמ"ש התכלת אינו מעכב הלבן עכ"ז הוא מצוה להדר אחר תכלת ואף שאמרו כ"כ הלבן אינו מעכב התכלת כבר פסק רבינו ה' ציצית פ"א ה"ג דהיינו דוקא אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ולא נשאר רק התכלת כשר אבל אם לא עשה אלא תכלת לבד בלא לבן לא יצא דהא קרא כתי' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת משמע דאין מקום לפתיל תכלת אלא א"כ הי' ציצית דהיינו לבן וחילק על פרש"י עיי"ש