ייטב לב בראשית פא

וירק את חניכיו כי כתיב וימת תרח בחרן עיי"ש פרש"י ויש לפרש כי תרח הי' לו בחי' חרון אף וכעס לעומת גבורה דקדושה ולכן אברהם הפך טבעו מהקצה אל הקצה לבחי' חסד דקדושה לגמול חסד בגופו ומאודו ונפשו וזה סוד בעבר הנהר כי מים רומזי' לחסד ועבר הנהר ירמוז לגבורה ישבו אבותיכ' וגו' תרח וגו' וז"ש וימת תרח בחרן בבחי' חרון אף ובודאי חינך את אברהם בבחי' זו אך ששיבר טבעו והפכו לטוב וז"ש אברהם הפכו לטוב והבן אמנם צריך לעבוד את ה' בכל המדות וז"ש האי מאן דבמזל מאדים יהא טבחא או מוהלא וכן מצינו בדוד והוא אדמוני הרומז לשפ"ד ועכ"ז אמר ה' קום משחהו כי זה הוא בעוה"ז וזה הוא בעצמו לעוה"ב שמבער הקוצים מן הכרם כמבואר בביל"ע דרוש א' עיי"ש ולכן עתה שהוצרך אברהם ללחום מלחמות מצוה ע"כ וירק את חניכיו המדה שתנכו אותו בה לנקום נקמה היפך מדתו חסד: ויאמר אברם וגו' הרימותי ידי וגו' במד' עשאן שירה היך מה דא' אלקי אבי וארוממנהו כו' אמר משה בלשון שא' אבא שירה הרימותי ידי אל ה' וגו' בו בלשון אני אומר שירה שנא' אלקי אבי וארוממנהו והוא צריך ביאור ונ"ל ביאור הדברי' כי הנה ראיתי באיזה ספר כתו' לאמר דהוי קשי' לי' להמד' ע"מ שא' משה וארוממנהו משמע לכאו' שסילק שכינתו ית' למעלה והא מצינו להיפך במד' בשעה שברא הקב"ה את האדם נתאוה שיהי' לו דירה בתחתוני' כמו בעליונים עמד אדה"ר וחטא סילק שכינתו לרקיע ראשון עמד קין כו' סילק לרקיע שני כו' עד שעמד אברהם וסגל מעשיו ירד משביעי לששי עמד יצחק כו' ירד מששי לחמישי עמד יעקב כו' מחמישי לרביעי עמד לוי כו' מרביעי לשלישי עמד קהת כו' מג' לב' עמד עמרם כו' משני לראשון עמד משה והורידה לארץ שנא' וירד ה' על הר סיני הרי שמשה הוריד שכינתו לארץ ולי נראה לתרץ עפימ"ש הן לה' אלקיך השמים ושתי השמים הארץ וגו' ומדקדק הרמ"א ז"ל דהול"ל מלמטה למעלה הארץ והשמים ושמי השמים או מלמעלה למטה שמי השמים והשמים והארץ ומתרץ עפ"י דברי מד' הנ"ל כי בתחי' נתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתוני' ובזמן הבית עיקר שכינה הי' בתחתונים הנה כי עולם השפל הוא העיקר בעיניו בעשותינו בו רצונו ית' וזה הן לה' אלקיך בהיותו מתייחס להיות תכונה אלקיך אז הדרגת העולמות מלמטה למעלה ראשונה השמים אח"כ שמי השמים אח"כ הארץ כי היא העיקר עכ"ד ז"ל ובאמת כן הוא כי יותר כבוד למלך מה שהרחוקים עובדים אותו ויראים מפניו ממה שהמקורבים לבד עובדי' אותו וזה בקשתנו יתגדל ויתקדש שמי' רבא בעלמא די ברא זהו כרעותי' שחפץ להיות דירתו בתחתונים וזה יהי' בזמן שימלוך מלכותי' ויצמח פורקני' כו' כי זהו כבוד ממ"ה במה שאנחנו בעולם השפל עובדים אותו וזהו רוממותו יתעלה כי תגל' ותראה עול מלכותו עלינו ויפה א' משה וארוממנהו כי בזה שהוריד שכינתו לארץ בזה הי' מרומם אותו יתעלה למלאות רצינו ולשכון כבידו בארצנו כחפצו ית' וזהו כבודו שגם עולם השפל יהי' מוכשר לקבל השראת שכינתו ית' כי אינו חידוש במה ששוכן בעליונים שהם משוללי חטא ועיקר הרבותא בתחתונים מלובשי חומר בהפשיטם החומריות והגשמיות מעליהם עד להיות נקי כפים ובר לבב להיות מוכן להשראת שכינתו ית' עלינו והנה משה למד דבר זה ממאמרו של אברהם אע"ה שא' הרימותי ידי אל ה' ביאורו שאני הרימותי ידי את ה' יתעלה כביכול כי בתחי' הי' רק אל עליון שהעליונים לבד הי' עובדים אותו ועכשיו שהרגלתי שמו בפי הבריות הוא קונה שמים וארץ שאפי' אנשי ארץ הלזו החומרי' עובדים אותו ויודעים מאלקותו ומלכותו וע"ד שפרש"י בפ' חיי בפסוק אלקי השמים ואלקי הארץ עיי"ש וזהו רוממותו יתעלה שהתחתונים ג"כ מכירים כבודו ומזה למד משה לומר שירה באותו לשון והוא אומרו אלקי אבי וארוממנהו כאמור: עוד ביאור ע"ז ע"ד שמפרש התרגום ארימת ידי בצלו קדם ה' ועי' בזוה"ק פ' יתרו בפ' וישא אהרן את ידיו עיי"ש כי הנה כתי' אז ישיר וגו' לכאורה לאמר הוא אך למותר ופירשתי עפ"י שפיר' מוזלה"ה הא דכתיב תהלת ה' ידבר פי ויברך וגו' עפ"י דברי הרמב"ם כי עיקר המברך הוא הלב ועצם השבח הוא הציור המצטייר בלב ומה שמוציא בשפתיו הוא לעורר לבבות בני אדם להודו' ולהלל לשמו ית' וז"ש תהלת ה' ידבר פי כדי ויברך כל בשר את שם קדשו עכ"ד וזש"ה אז ישיר משה וב"י ופירש"י עלה בלבו שישיר ועיי"ש בגור ארי' מ"ש בזה והנה הי' לו השבח מצויר בלב אך ויאמרו בפה הוא כדי לאמר אשירה שכל א"וא יאמר אשירה וכו' (שוב ראיתי בפ' בשלח שפי' כעין זה שם עיי"ש) והנה ענין הרמת ידים בתפלה הוא ע"ד כל עצמותי תאמרנה הגם כי עיקר המברך הוא הלב עכ"ז צריך להוציא מחשבתו הטובה הצפונה בלב מכח אל הפועל כדי לעורר לבבות בני אדם להודות ולהלל להשי"ת וז"ש הרימותי ידי ארימת ידי בצלו קדם