ייטב לב בראשית פ

דאי' במד' להלן פ' מ"ד אל תירא אברם רבין א' לפי שהי' מתפחד וא' ירדתי לכבשן האש ונצלתי למלחמת מלכים ונצלתי תאמר שקבלתי שכרי בעוה"ז א"ל אל תירא אנכי מ"גן לך חנם עשיתי עמך שכרך הרבה מאד לעוה"ב, ושם ס"ו רי"א כ"ת שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג ר"ה א' אחר סמוך אחרי מופלג ויש להבין דתחלה הו"ל לפרש אומרו אחר הדברים או סמוך או מופלג ואח"ז אל תירא ולמה שינה לפ' תחלה אל תירא ואח"ז אחר וכו' עוד יש לתמוה על פירש"י בשנותו את טעמו כי זה לשונו אחר הדברים כ"מ שנא' אחר סמוך כו אחר הדברים האלה אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי' דואג ואומר שמא קבלתי שכרי לכך א"ל אל תירא כו', והנה רש"י שינה בתלתא (א) שפי' תחלה אחר סמוך כסדר (ב) במד' אמר ירדתי לכבשן האש ורש"י השמיט זה כ"א מפרש אחר שנעשה לו נס זה כו' (ג) המדרש א' ירדתי לכבשן האש ונצלת"י למלחמת מלכים ונצלת"ו משמע שהי' מתפחד על מה שנעשה לו נס שניצול ורש"י פי' על שנעשה לו נס זה שהר"ג את המלכים משמע להדי' לא בשביל שניצול כ"א ע"ת שהרג הוא את אחרים בדרך נס והלא דבר הוא, אבל הסכת ושמע פשוטן של דברים בדרך אמיתי לדעתי כי בלא"ה לכאורה דברי המד' כאן אחר מופלג תמוה וכבר עמד ע"ז נהנזה"ק דמ"ד אחר סמוך ניחא דקאי ע"ת שהי' מתפחד מכח מלחמת המלכים כדאי' במד' דלעיל אבל למ"ד אחר מופלג תה איכא למימר עיי"ש שנלחץ בזה, לכך נראה דהוא סובר כ"מ שנא' אחרי סמוך היינו דקאי אדסמוך לבד אחר מופלג היינו מופלג נמי כלו' דקאי אדסמוך ואדמופלג דסובר שהי' אברהם ירא הן מכח שניצול מכבשן האש שהי' בזמן רחוק מקודם והן מכח שניצול מהמלכים פי' המד' תחלה שהי' מתפחד מכח שירד לכבשן וניצול ומכח המלכים שניצול וע"ז אמר ראי' ע"ז רי"א אחר מופלג ע"כ שלא מכח של עתה לבד ירא מהמלחמה דא"כ הו"ל לומר אחרי דמשמע רק סמוך ומדקא' אחר שהוא מופלג מוכת שהי' ירא גם מימי קדם מכבשן האש שניצול ומעתה מהמלחמה, וע"ז פליג ר"ה ואמר אחר סמוך א"כ מוכח איפכא שלא הי' ירא ממה שניצול מכבשן כ"א מכח המלחמה, וזה דברי רש"י שפי' תחלה כמ"ד אחר סמוך וממילא היינו אחר שנעשה לו נס זה דייקא כו', ואמנם טעם להבין פלוגתתן נראה דלכאורה קשה על המד' שא' שהי' מתפחד ע"ח שירד לכבשן וניצול למלחמת מלכים וניצול הא כתיב בהדי' כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ואחז"ל יעקב פדה את אברהם שאלמלא הי' נשרף בכבשן לא יצא ממנו בית יעקב, וכ"כ י"ל שמכח זה להעמיד תולדות ניצול גם מהמלכים ולא נפל לפניהם וכן איתא במד' סוף בראשית מנין שהקב"ה עושה חסד עם ראשונים בזכות אחרונים שנא' ונח מצא חן וגו' בזכות תולדותיו שנא' אלה תולדות נח וצ"ל שאם האמת כך הוא אברהם לא ידע מזה והי' דואג שמא בזכות עצמו ניצול ונוכה לו מזכויתיו עד שקיבל שכרו, וז"ש המד' ירדתי לכבשן האש וניצלת"י למלחמ' מלכי' וניצלת"י הרי שהי' דואג ע"מ שניצול מזה ומזה שחש אולי הי' בזכות עצמו וקיבל שכרו, אמנם רש"י סובר שע"מ שניצול לא הי' מתפחד שהוא בשביל עצמו כי צפה ברוח הקודש שעתיד להוליד וניצול מכח תולדותיו שאלמלא הי' נשרף או נפל במלחמה לא היו תולדותיו באים לעולם, או שהי' ניצול בשביל שהי' דבוק בה' וע"כ לא נגע בו רעה ופגע וכמש"ל, ואמנם מה שהי' מתפחד עתה לא בשביל שניצול כ"א בשביל מה שנעשה לו נס שהרג את המלכים וראה במפלת שונאיו שזה ודאי בזכות עצמו לא בזכות אחרים כי הניצול בזכות אחרים אינו רואה במפלת שונאיו כפרש"י פ' וירא עה"פ אל תבינו אחריך עיי"ש, וכן כתיב ה' לי (בזכותי) בעוזרי (אז) ואני אראה בשונאי, ולכן הי' מתפחד וזה ששינה רש"י וא' אחרי שנעשה לו נס זה דייקא שהרג המלכים ע"מ שהרג אמר שתא קבלתי שכרי וזה דעת המד' דלעיל דבלא"ה יש דקדוק בפסוק דתחלה אמר לא יירא דמשמע מעצמו ואח"ז א' סמוך לבו לא יירא משמע שהי' צריך סמך וסעד לתומכו שלא יירא ע"כ מפרש המד' משמועה רעה לא יירא זה אברהם שלא הי' ירא מעצמו שמא יפיל במלחמה כי נכון לבו בטוח בה' כדפירשתי שהי' לבו דבוק בו ית' ולא תאונה אליו רעה אמנם מה שהי' ירא היינו מפני שהרג המלכים שע"ז צריך זכות גדול משל עצמו לראות במפלת שונאיו מלבד הצלתו ולכן הצריך הקב"ה לסמוך את לבו ולומר לו שאעפ"כ לא תירא הגם שאתה רואה במפלת שונאיך גם זה לא בנכיון זכות כ"א בחנם וז"ש סמוך לבו (שהי' לבו סמוך מה') לא יירא זה אברהם שנא' אל תירא אברם עד אשר יראה בצריו (הוא לשון הוה כמו ככה יעשה איוב) כלו' שהצריך לומר לו אל תירא הגם שהוא יראה בצריו שנא' ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם גם מזה לא יירא כי אינו בנכיון זכית כ"א אנכי מגן לך בחנם עשיתי עמך למען יתקדש ש"ש בעולם, והענין