ייטב לב בראשית עט

פעולתו להיות טבחא או מוהלא והנה האמת כי אברהם מדתו חסד אמנם אם הי' נולד בטבע זו צדיק מה פעל אלא ע"כ נולד במדת אכזריות והוא בעבודתו ובמעש"הט שיבר בחי' וטבעו מהיפך להיפך להיות גומל חסדים טובים להאכיל ולהשקות ללמוד וללמד אמנם בחי' וטבעו אשר מימי קדם אינה חוזרת ריקם וכנ"ל וכה"ג מצינו במשה שנולד בטבעו במדות הפכיות לרע ח"ו והפכן לטוב ולקיים טבעו אך לטוב ע"כ הרג את המצרי וכדאי' במפו' ולכן גם אברהם הי' מוכרח לעשות שפטים באלו המלכים לקיים טבעו שינקום בזה נקמת ה' ולהציל את לוט ונ"הק אשר בו הם נשמות רות ודוד וכדכתיב מצאתי דוד עבדי ואי' במד' היכן מצאתיו בסדום והנה הי' מקיים בזה הדבק במדותיו ית' כי מצינו בזוהר דמדה"ד אינו חוזר בריקניא עד ינקום באויביו ועד"ז פי' מוזלה"ה כי בא סוס וגו' לכך וב"י הלכו ביבשה בתוך הים וכידוע עפ"י המד' אותה חימה שנתמלא על ישראל החזיר על מצרי' עיי' בדבריו פ' בשלח וז"ש המד' אל אברהם עין שעשתה מדה"ד ר"ל אם כי מדתו חסד כאן עשה בחי' מדה"ד לנקום נקמת ה' ולקיים כפי טבעו שאינו חוזר ברקניא והבן וז"ש וירדפם וגו' אשר משמאל לדמשק ר"ל היפך מדתו שהי' דולה ומשקה לאחרים והבן וכוונתו לטוב הי' להציל הנ"הק אשר בסדום הם נשמות דות ודוד וכאמור וז"ש וישב כל רכוש סדום היינו נשמות רות ודוד ואגב זה גם את לוט ורכושו השיב, והנה אברהם נתיירא אולי ח"ו לא הי' כוונתו לשם שמים רק למלאות תאותו וטבעו לנקום באויביו וע"ז יענש ולזה אמר לו השי"ת אל תירא כי גם אנכי דרכי כן כי מדה"ד אינו חוזר בדקניא וכמ"ש בזוהר ועד"ז יפה עשית וכוונתך לטוב וז"ש אנכי מגן לך ר"ל אנכי מדתי כך וזהו מגן לך ואדרבא שכרך הרבה מאוד כי נקמת נקמת ה' ית' ובזה יובן מה שהובטח אז בהבטחת הזרע כי יצחק מדתו גבורה היפך מדתו של אברהם ואיך יוליד את יצחק אך לאחר המעשה שעשה בחי' גבורה הנקרא גבורה שבחסד שע"י חסד שעשה עם לוט עשה בהם שפטים ונכלל במדתו של יצחק ע"כ הי' יכול להוליד את יצחק ובזה יובן המד' משמועה רעה לא יירא שא"ל אל תירא שכוונתו לש"ש נכון לבו בטוח בה' שנא' ומצאת את לבבו נאמן ד"ל שני לבבות יצ"ט ויצה"ר כלו' גם טבעו ומזגו לרע הפכו לטוב לזה הוא בטוח ששוב לעולם לא ימוט והבן וע"ד רמז רימז לו השי"ת באמרו "שכרך "הרבה "מאוד ד"ת משה ר"ל שיצא ממנו משה שיעשה ענין כזה בהרגו את המצרי וז"ש אברהם בלשון תימה מ"ה תתן לי ר"ל שאתה מבטיח אותי ליתן לי בחי' מ"ה הוא משה שא' ונחנו מה הלא אנכי הולך ערירי והשיב לו לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך והבן הדברים היטב כי הענין נחמד ונעים: וישמע אברם כי נשבה אחיו במד' משמועה רעה לא יירא זה אברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה נכון לבו בטוח בה' ומצאת את לבבו נאמן לפניך סמוך לבו לא יירא שנא' אל תירא אברם עד אשר יראה צריו ויחלק עליהם לילה, והנה ראשית דבריו פשוטים כפי' המ"הק דבריש המזמור כתיב אשרי איש ירא את ה' במצותיו וגו' ודרש לי' באברהם דכתיב בי' כי ירא אלקים אתה ממילא משמוט' רעה לא יירא נמי באברהם דרשי' לי' ולהכי דייק וא' משמוע' רעה וגו' דקאי על וישמע אברם עכ"ד, ויש להוסיף ע"ז נופך משום דכתיב בי' במצותיו חפץ מאד וא' חז"ל ולא בשכר מצותיו כלו' שלא תאמר אשרי איש ירא את ה' היינו מכח עונש או ע"מ לקבל פרס ולכך קא' דאיירי במי שהיא בבחי' במצותיו דייקא חפץ ולא מכח שכר או עונש ומש"ה דריש לי' על אברהם דכתיב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא כתיב ירא את אלקים ופי' מוזלה"ה בסי"מ כי את אלקים היינו מפני הבא מאלקים והיינו מעונשו אבל ירא אלקים היינו מרוממותו דאלו מעונש אין לך עונש גדול מזה שישחוט בעצמו בנו יחידו אע"כ מזה נודע כי הי' ירא אלקים מרוממותו עיי"ש נמצא במצותיו חפץ ולא בשכר דגלי ארישא ירא מרוממותו ית' זה אברהם, נכון לבו וכו' יתבאר ג"כ בפשיטות דסובר זה המדרש כי אברהם לא הי' ירא שמא יפול לפני המלכים שגברו (וכמ"ד שם ס"ג הם הוריקו פניהם לא אברהם) כי הוא הי' עומד ודבוק בה' תמיד בכל עת ובכל רגע וכבר ביאר הרמב"ם במורה ח"ג פ' נ"א כי השגחה סיבת הדביקות בה' כדכתיב אל תירא כי אתך אני וכתיב ה' לי לא אירא וכ"ה אומר כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' יפול מצדך אלף וגי' כלומר אפי' תעבור במלחמות חרב פושטת עד שיהרגו אלף משמאלך ורבבה מימינך לא יגע בך רע בשום פנים עיי"ש, וז"ש נכון לבו (לכך) בטוח בה' זה אברהם שנא' עליו ומצאת את לבבו נאמן (כלו' קיים ודבוק) לפניך מלשון ותקעתיו יתד במקום נאמן, ואמנם מה שא' סמוך לבו לא יירא שנא אל תירא אברם וגו' תמה ע"ז הנז"הק דהא אל תירא אברם בתר מלחמת מלכים נאמר לו ואיך אמר ע"ז עד אשר יראה בצריו ויחלק עליהם לילה ונ"ל