ייטב לב בראשית עז

ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום וגי' מחמת שלא גירש חלק הרע מעודו ע"כ זה העיקר לסור ממוקשי הרע ולסור מלבנו כל התאות והרהורין בישין ולקיים הל"ת כדת וכנכון אח"כ לקיים קום ועשה טוב ואז טוב בזה ובבא: ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו פרש"י מקרא קצר ור"ל מרעה הארץ ולי נראה כפשוטו עפ"י דכתי' סוף נצבים לאהבה את י"א לשמוע בקולו וגו' כי הוא חייך וגו' לשב"ת על האדמה, ובזוהר ואתחנן דף רס"ח פתח ר"א כו' על כל תנאי' דגזר קב"ה כד עאלו לארעא דישראל גזירה דאורייתא הוי מ"ט בגין דשכינתא לא מתישבא בעלמא אלא באורייתא דהכי א' אבא תורה שבכתב לא אשתמודע אלא בגין תורה שבע"פ שכינתא לא מתישבא לעילא ותתא אלא עם תורה דלתתא הה"ד כי הוא חייך לשבת על האדמה על האדמה סתם ואי לאו דאפיק מילי דאוריי' לא יכיל' למיקם כולא דכתיב על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' ביאור דבריו ע"ד שאחז"ל לא גלו ישראל מהארץ עד שכפרו בתורה שבע"פ שנאמר כי מאסו תורת ה' צבאות זה תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זה תורה שבע"פ הניתן באמירה שאז נוגע הפגם במדת מלכות ארץ דלעילא וכנגדה בארץ דלתתא ואי' בזוהר כל אשר דבר ה' נעשה שבכתב ונשמע מדברי סופרים תורה שבע"פ פי' התורה וגזירות חכמים שעשו משמרת לתורה והנה מה שהוסיפו וגדרו גדרים וסייגים לבל יגע בגוף איסור תורה זה מורה על רוב אהבה וחובה להמקום ב"ה שעושים משמרת למשמרתו של תורה וה"ז כאינו מצווה ועושה, וזש"ה לאהבה את י"א לשמוע בקולו שבע"פ מדברי סופרים שצוה ה' בלא תסור כי הוא חייך לשבת על האדמה דלעילא ותתא וכן כתיב ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמר"ו חקיו שיעשו משמרת לחקיו ותורתיו ב' תורות שבכתב ובע"פ ינצורו וידוע כי אברהם אבינו קיים כל התורה כולה אפי' שבע"פ אפי' עירובי תבשילין כמבואר ברש"י תולדות עה"פ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגי' ובמד' לכן לו נאה הארץ לשבת עלי' לא כן לוט וז"ש ולא נשא אותם הארץ ממש לשבת יחדיו וכי תימא אי קאי על הארץ הי' לו לומר ולא נשאה י"ל דכיון דקא' הארץ סתם דלעילא ותתא ניחא כי ידוע בעת יחוד ת"ת ומל' אז הוא בבחי' דבר כדכתיב כ"איל ת"ערוג עי' בעט"צ פ' וישלח עה"פ המחנה הא' ותבין, וא' לראי' שאברהם קיים גזירות חכמים לא כן לוט דהא ויהי ריב וגו' על שבהמות של אברהם יוצאים זמומות ושל לוט הי' מרעים בשדות אחרי' שא' הארץ של אברהם הוא והכתוב אומר והכנעני אז בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין והקשה החזרתי ממה שא' אברהם לעפרון גר ותושב אנכי פרש"י אטלנו מן הדין משמע דזכה בה ותי' הפר"ד דמ"מ יש לנכרי חלק במה שזרע עד שיעקרו ז' עממין והקשה שם מוזלה"ה בס' ישמח משה מהא דתנן ב"ק מ"ו הקדר כו' הכניס פירותיו לחצר של בעה"ב שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעה"ב פטור ותי' נהי דפטור אבל אסור לכתחילה עכ"ד, וזה ודאי אינו אלא איסור דרבנן לכתחילה הרי שאברהם הי' נזהר לקיים איסור זה מידי דרבנן ע"כ יצאה בהמתו זמומה לא כן לוט ע"כ לא נשא אותם הארץ ממש לשב"ת וגו' כי על השומע לקול חכמים עליו נאמר הוא חייך לשבת על האדמה: ויאמר אברם אל לוט הפרד נא מעלי וגו' בזהר הקדוש מפרש ע"ד הרמז כי אברם דא נשמתא ולוט הוא יצה"ר עיי"ש ולדרכו נאמר עפימ"ש בכתבי קודש של הרב הקדוש מוהר"צה מזידיטשוב זלה"ה במאמר חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו ואל תחטאו כו' הטעם בהיות אדם רואה שמתגרה בו היצה"ר בכעס והוא ממדת הפחד אז כל כח היצה"ר במדה זו של הפחד אז יתדבק יצ"ט במדת אהבה אף שהוא אהבה חיצונית וד"מ יסדר לסעוד ולאכול ובדרך צחות אמרתי שזהו ויתאפק יוסף ויאמר שימו לחם והבן ולדבק א"ע במדת האהבה וחסד בדבר המותר וזה ינוח לי יצה"ר לעשות אותו ובתחבולות יעשה מלחמה כ"א יעורר הטוב על הרע תיכף במלחמה אזי יותר יתאמץ לנגדו ח"ו ואם ובא היצר בתאוה הבא ממדת אהבה אז לפעמים גדולה עבירה לשמה יעשה בתחבולה איך לרגוז על איזה דבר באיזה כעס המותר וזהו הרגזה שהוא מרגיז יצה"ר ממדה למדה אחרת כטעם התרגיז ארץ ממקומה ואחר שבא למדה אחרת כחו חלש ואז אתה תנצחהו כי לא נתגבר במדה זאת ואתה תדבק בקונך עכ"ד המתוקים מדבש וזש"ה ויאמר אברם הוא הנשתה אל לוט זה יצה"ר אל נא תהי מריבה וגו' כי אנשים אחים אנחנו אך בזאת יאות הפרד נא מעלי אם השמאל שיצה"ר מסית לכעס ויראה רעה ח"ו ממדת הפחד המכונה בשם שמאל כנודע אז ואימינה אגביר איזה אהבה ותאוה של היתר הבא מכח מדת החסד המכונה ימין להסיר הכעס כנ"ל ואם הימין שיצה"ר מסיתו להגביר כת אהבה רעה ותאוה