ייטב לב בראשית עה

אל תיראי תולעת יעקב הם המון עם וכבר א' ז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפה אף ישראל כו' ושמא תאמר לאו כל מותא סביל דא לכוון בתפלתו (וכבר א' בירושלמי מחזיקנא טיבותא לרישא דכרע במודים) ע"כ א' מתי ישראל כלו' שיש בהן בני עלי' אשר בשם ישראל יכונה הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות חדוש הרים היינו שרי מעלה ותדוק וגבעות כמוץ תשים וממילא תזרם (את מלכי אדמה הנחרים בך) ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם כי בנפול וסר צלם מעליהם למעלה ממילא יפלו למטה ועיין בזוהר שמות בארוכה ולזה צריך שתי פיות להרוג למעלה ולמטה וכ"ז ע"י שואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל כלו' שתתעצם עם התהלה לקרוא אתה בשם תהלה ע"ד ואני תפלה כמבואר ברמב"ן פ' וישלח בפסוק כי ציד בפיו עיי"ש וזה אומרו תתהלל דייקא והבן והכל נכון בס"ד: א"י וינגע ה' את פרעה במד' כתיב צדיק כתמר יפרח מה תמר הזה וארז כל מי שעולה לראשו ואינו משמר א"ע נופל כך כל מי שבא להזדווג לישראל סופו שניטל את שלו מתחת ידיהם תדע שהרי שרה שמשכה פרעה לילה א' לקה הוא וביתו בנגעים ע"כ כבר פירשתי ועתה נאמר בהקדם לפ' המד' פ' ויצא אהא דכתיב ביעקב כי בא השמש ובחזירתו ויזרח לו השמש אתה סי' לבניך בצאתם אומללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה ובחזירתן וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כי' והנ' עפימ"ש בע"ח היכל ז"א פ"ה בענין רפ"ח ניצוצין מע"ב ש"ג מ"ה ב"ן והיותן ש"ך ניצוצין וכ"ז בחי' גבורות כי אלו הם מז"א כו' וגם נוקבא דז"א יש בה כללות כל הז' מלכים ונמצא כי הם ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא דז"א ונודע כי הגבורות הם כפולות ונמצא שיש ב"פ ש"ך בז"א אשר ע"כ נקרא זעיר שמ"ש שהם בחי' ניצוצות אלו וב"פ ש"ך בנוקבא אשר ע"כ נקרא היא אמ"ר עכ"ד בקיצור והנה יעקב שהוא מרכבה לבחי' זעיר כידוע ובהיותו בורח ונרדף מעשו ראה עלי' תגבורות הדינין מבחי' ב"פ ש"ך ניצוצין וזהו ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש מספר ב"פ ש"ך ורצה להמתיקן וע"כ וילן גימ' אל אד' כמבואר בסידור על צו את ב"י עיי"ש כי אל רומז לחסד ורצה לשתף מדת חסד לבחי' אד' ובחזירתו ויזרח לו השמש כי הב"פ ש"ך נמתקו והזריחו וכ"כ בישראל בצאתם אומללה יולדת השבעה היינו נוקב' דז"א כנס"י שיש בהן בחי' ז' מלכים נפחה נפשה כי היא בחי' נפש כידוע באה שמשה היינו תגבורת דינין מב"פ ש"ך ניצוצות ובחזירתן וזרחה לכם וגו' שמש וגו' כי נמתקו והזריחו צדקה שמצדק נעשה צדקה והבן: והנה כתי' בפ' האזינו כי קרוב יום אידם וגו' כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם וגו' ופרש"י דקאי על או"ה עיי"ש ובתרגום כי ידין ה' דינא דעמא ביאור הדברים לדעתי ע"ד שפי' מוזלה"ה כי בא סוס פרעה וגו' עפמ"ש בזהר הק' כי מדה"ד איני חוזר ברקני' וכ"א במד' אותה חימה שנתמלא על ישראל החזיר למצרים והטעם מפני שקיטרג השר שלהם הללו עובדי והכלי וכו' והשיב לו השי"ת אתה דן אונס כרצון שהללו לא עבדו אלא מתוך שעבוד וטירוף ולכן הם הגורמים ע"כ החזיר אותה חימה עליהם ולזה הקדים כי בא סוס כו' שזה סיבה למה שב"י הלכו ביבשה וגו' שאלילי זה לא הי' מדה"ד חוזר ברקני' עכ"ד וז"ש כי ידין ה' דינא דעמא ר"ל אותי הדין שהי' על עמי יחזיר על אוה"ע ועל עבדיו יתנחם ולא תאמר הללו עובדי כו' כי יראה כי אזלת יד וכו' שלא עשו רק מתוך אונס והבן יע"ד רמז י"ל ידין ר"ל יו"ד דין שהם ב"פ ש"ך יעורר זה על או"ה והבן והנה נודע כי מה שירד א"א למצרים הי' סימן לבניו ולמען לעשות הכנה לעלות הרפ"ח ניצוצות משם וע"כ כתיב ויצבור יוסף בר ר"ל ר"ב ניצוצות ומשה העלה אותן וז"ש וגם ערב ר"ב עלה ופ"ו נשארו שכל פעילותינו להעלותן כמבואר כ"ז בספרי' הק' וידיע מזה"ק כי שרה רומזת לשכינה הק' ולזה כאשר נלקחה שרה לפרעה הבינה שנתעוררו הגבורות ח"ו ולכן אותן הגבירות החזירה על פרעה והגבורות של נוקבא הם ב"פ ש"ך גימ' תמר כמ"ש בע"ח וז"ש המד' צדיק כתמר יפרח ר"ל ע"י שעוררה שרה גבורות של נוקבא ששמה תמר גימ' ב"פ ש"ך עי"ז יפרח שזה הכנה להוציא פר"ח הם הרפ"ח ניצוצות ולכן הי' ישראל במצרים וביתר גליות וענין זה של שרה הי' הכנה לזה ולכן כ' רש"י עפ"י דיבורה של שרה אומרת למלאך הך כי כתי שמשה התרה לפרעה כה אחר ה' כ"כ אומרת הך בהיפך אתיון כה והבינהו: אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה וגו' י"ל עפימ"ש מוזלה"ה בפתיחה לספר י"מ עה"פ החכם עיניו בראשו ועל המד' חביב קרבנו של אהרן כקרבנם של הנשיאי' כו' ושורש דבריו כי אין חסידות כחסידות בתחילתו רק אחר עבור שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל בני עלי' כל שעה ושעה נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד להשי"ת ואין אצלו אמצע וסוף רק תמיד תחילה ובכל