ייטב לב בראשית עב

ובזאת כבשו הדרך ויסולו מסילה לפנינו וזה פי' עתה ידעתי מכבר כי ירא אלקי' אתה ולא הצרכתי לנסיון רק להוציא הדבר מכח אל הפועל למען ילכו בניו אחריו למסור נפשם על קדושת שמו ית' וזהו יען אשר עשית בפועל עי"ז ברך אברכך והרבה ארבה כו' עכ"ד נמצא זכינו לזה ע"י שכבר כיבש אברהם הדרך לפנינו לבלי להתכוון להנאתינו רק לשם בוראנו כנ"ל, והנה אם אמנם שכן התכוון אברהם אבל נודע כי האדם עצמו אינו מבין אל תוכן כוונתו אולי נדמה לו שכל כוונתו לשם לבדו ובאמת לא כן עם לבבו כי רבות מחשבות בלב איש אבל ממ"ש לו הקב"ה ולא תשכח את בנך מן העולם הי' רק ממני כנ"ל מזה ידע שכוונתו הי' זכה וצלולה רק בלתי לה' לבדו ולזה התפלל שגם בניו אחריו יבאו לבחי' זו תמיד לבלי להתכוון אפי' במה שיש הנאת עצמם רק לשם ה' וז"ש ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה כלו' מה שאמר היום דייקא יען אשר עשית ולא חשכת וגו' ממנ"ו כנ"ל אותו מדריגה יראה תמיד לעתיד כלו' אצל בניו אחריו לבלי להתכוון לצורך עצמינו רק לש"ש וזכות אברהם יגן עלינו תמיד למלא משאלותינו לטובה למען יהי' להשי"ת נ"ר בהשפיע כ"ט לישראל כן יהי רצון אמן: במסורה והי' ברכה והי' תמים והי' לי לאב והי' נכון לבוקר עלה אלי ההרה והי' שם יובן עפימ"ש לפרש ואברכך ועכ"ז והי' ברכה כי לא ינוכה מזכותך כלום כי שכר מצוה מצוה כי חפץ אני להיטיב לך וגם ע"ז יש שכר כנ"ל ע"ד ישלם ה' פעלך ועכ"ז תהי' משכורתך שלימה כו' והי' ברכה והי' תמים שתהי' שלם ולא יגרע מערכך במה שתקבל שכרך בעוה"ז במה שאברכך ואגדלה שמך וגו' והטעם כי והי' לי לאב כלו' שאתה אצלי כמו בן אצל אביו שיש לאביו תענוג ונ"ר בהשפיעו טוב לבנו כאמור ולזה הגם שאני נותן לך שכר בעוה"ז עכ"ז תהי' נכון לבקר הוא עוה"ב המכונה בשם בקר כדאי' בפסחי' ר"פ קמא וזהו והי' נכון לבקר וכ"כ עלה אלי ההרה והי' שם רומז ג"כ לעוה"ב ע"ד מי יעלה בהר ה' וגו' ששם בהויתו תהי' כאמור למעלה וז"ש לי' אל תירא אברם וגו' כי רש"י פי' שהי' דואג ואומר שמא קבל שכר על צדקותיו והטעם כי הוא הי' סובר שדין בני נח לו שהוא תחת מזל וע"י צדקתו ניצול מהמלכים ובב"נ אינו מגיע שכר על שכר כנ"ל כי הם בבחי' עבדים ולזה א"ל השי"ת אל תירא אברם כי אנכי דייקא מגן לך להצילך מהמלכי' לא מצד המזל רק למעלה ממזל ולזה מוכח כי דין ישראל לך ולכן שכרך הרבה מאוד שמגיע לך שכר על שכר ע"ד תהי' משכורתך שלימה כי באת לחסות כנ"ל והן דברי המד' שפתח ר"י אהא דויאמר ה' אל אברם לך לך שמעי בת וראי וגו' כי לכאו' קשה האיך א' לך לך לטובתך הא באו"ה אסור עמל"פ כנ"ל עכצ"ל שאברהם אין לו דין עבדים רק בחי' בן או בת אצל אב שיש לו תענוג מזה כנ"ל ויצא מכלל ב"נ ולזה פתח שמעי בת שאתה בחי' בת לאב ושכחי עמך ובית אביך כי יצאת מכלל ב"נ ע"נ ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם כלו' שתהי' בגדלותך וזהו רצון השי"ת וכאמור: עוד על המסורה והי' ברכה והי' תמים והי' נכון לבקר עלה אלי ההרה והי' שם והי' לי לאב יבואר עפי"מ דאי' אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ופירשתי כי עיקר הברכה הוא ע"י השראת שכינה וכמו שבירך משה את ישראל יה"ר שתשר' שכינה במעשה ידיכם וכדכתי' בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וגו' ומפ' בת"א בכל אתר די אשרי שכינתא תמן אתינא לותך ואברכינך וידוע כי אין השכינ' שורה אלא על מי שהוא עניו ולכך זכה משה לבחי' נבואה מה שלא זכה בה שום אדם מפני שהוא הי' עניו מאוד מכ"א אשר ע"פ האדמה שהי' בבחי' נתנו מה כנודע ואי' בספרי' אהא דמשה הי' תסתכל באספקלרי' המאירה הוא חלון שרואה אחרים ולא את עצמו כי לא הי' נחשב בעיני עצמו למאומה משא"כ שאר נביאים היו מסתכלים באספקלרי' שאינה מאירה שרואה בו א"ע וז"ש אין הברכ' שורה אלא במי שהוא דבר הסמוי מן העין של עצמו כלומר שאינו רואה א"ע ואז השכינה שורה בו כדכתיב אשכון ואת דכא ואז זוכה לברכה ולזה אברהם שהי' עפר ואפר זכה שנתוסף לו אות ה"א השכינה הקדושה ועי"ז זכה לברכה ולבנים ובזה יובן מה שא' כל מקום שנא' אין לה הוה לה ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוה לה ולכאורה משמעותי' להיפך דהא קאמר אין לה ולדרכינו הפי' ותהי שרי עקרה אין ר"ל שהיתה בבחי' אין ע"כ לה ולד כי מאין יבא עזרי כלו' מבחי' אין והבן וזאת תורת המסורה והי' ברכה ע"י שתהא עניו ולזה והי' תמים כי האי מאן דמתיהר בע"מ הוא והעניו נקרא תמים והנה באו"ח סי' א' יתגבר כארי לעמוד בבקר כו' וכ' הרמ"א שויתי ה' לנגדי וגו' עד כ"ש כשישים אל לבו שהממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה כי גם כשישכב על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו ית' ע"כ מבואר דע"י שמשים האדם את השי"ת לנגד עיניו יבא אליו היראה וההכנעה ועי"ז יקום בזריזות והנה ענוה מביאה