ייטב לב בראשית עא

גדול כדאי' כמד' אותו דכתיב בי' כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך גם י"ל כפרש"י שזהו שא' אלקי אברהם ואברכך שא' אלקי יצחק ואגדלה שמך שא' א' יעקב ואז הכל שכר רוחני ואי' בש"ס כתיב מעל שמים חסדך כאן בעושים לשמה השכר נצחי לעוה"ב ובעושים שלא לשמה רק להנאתן עד שמים השכר בעוה"ז ולכן ביקש הקב"ה מאברהם שיעשה לשמה ואז יתברך ברכה נצחית וז"ש לו לך לך היינו לשם ה' שזהו צרכי עצמך כנ"ל ואז ואעשך כו' ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה ר"ל תהי' ברכה לעד ולנצח ע"ד דאי' בש"ס והיו בהווייתן יהיו עיי"ש, ובזה מובן דברי המד' פ' לך א' הקב"ה נסיון הראשון ונסיון האחרון איני מנסה אותך רק בלשון זה לך לך מארצך ולך לך אל ארץ המורי' והוא צריך ביאור ולדרכנו יבואר כמין חומר כי בלא"ה קשה הא דכתוב על א' ההרים אשר אומר אליך מפני מה לא א' לי' מיד וגם כי לא מצינו מפורש בקרא שאמר לי' הקב"ה איזה הר רק אברהם הבין בעצמו כי ראה ענן קשור על ההר כפרש"י אבל יתכן כי לכאורה בשלמא כאן שפיר אמר לי' השי"ת לך לך לצורך עצמך לש"ש כי לולי זאת הי' לו מקום לעשות הדבר להנאתו ולטובתו משא"כ בנסיון העקידה שאין בזה שום שכר עוה"ז ואין בזה שום מקום לעשות להנאת גופו ומה זה שהצריך השי"ת לומר לו לך לך אבל הענין עפ"י מה שנאמר בשם הגאון מהר"ש זצוק"ל מניקלשבורג ולא חשכת את בנך את יחידך ממני ר"ל כי מה שנמנע מלשחוט ליצחק הי' שלא להנאתו רק בשביל שכן צוה לו השי"ת אל תשלח ידך כו' וז"ש ולא חשכת את בנך את יחידך שלא חשכתו מן העולם הי' ממני ועיין בישועות יעקב סי' א' מ"ש בזה וא"כ שפיר הצריך השי"ת לומר לו לך לך בשביל שהשי"ת ידע שיאמר לו אח"כ אל תשלח ידך אל הנער ושהמניעה יהי' ג"כ רק בשביל שם ה' ולא לצורך הנאתו וז"ש לו והעלהו לי לעולה וביאורו אחתי' ואסקי' זה יהי' לך לצורך עצמך היינו לשם ה' כמש"ל אמנם לא הי' השי"ת מגלה לו פירושו מיד כי אולי כן לא הי' מתנסה ולכן העלים הדבר ממנו להביאו בכור הנסיון אמנם השי"ת הבין כי מה שא' לו לאברהם לך לך קשה בעיניו מה שהצריך להזהירו שיעש' רק לשם שמים ולזה אמר לו השי"ת אשר אומר אליך כלו' שעוד אומר לך איזה דבר והוא מה שא"ל אל תשלח ידך רק עכשיו העלים הדבר ממנו ואז תבין מה שאמרתי תיבת לך ונכון היטב ודו"ק: וז"ש המד' נסיון הראשין והאחרון אני מנסך רק בלשון לך כי בשניהם הי' מקום להנאת עצמו ולזה הזהירו השי"ת שיעשה לש"ש הנרמז בתיבת לך כי זהו צורך עצמו כנ"ל ודוק היטב ובזה יש לתרץ מה שהקשו הקדמונים מדוע נתייחס נסיון העקידה לאברהם אבינו יותר מאל יצחק שהי' בן ל"ז שנה ופשט צוארו ובמ"ש א"ש שעיקר הנסיון מה שנמנע לשחטו לא מפני הנאתו רק לקיים מצות בוראו וזה הי' רק לאברהם אבל יצחק כיון שנמנע אברהם מלשחטו שוב אין אצלו נסיון זה מה שירד מעל גבי המזבח והבן ובזה י"ל מאמר אברהם ה' יראה אשר יאמר היום וגם כי לזה אנו מזכירין זכות ומעשה העקיד' לעורר לבבינו לאחוז במעשה אבותינו כי אנו מתפללים זכרנו לחיים כתבנו לחיים וכדומה ולכאוירה זהו צרכי עצמינו ועבודה צריך להיות לגבו' קא סליק אבל הענין ע"ד שמפ' בס' פנים יפות ברך עלינו את השנה הזאת וכו' מטעם כי אל טוב ומטיב אתה כלי' כדי להשלים רצונך שחפץ אתה להטיב ויש לבורא ות' נ"ר מזה במה שמטיב לישראל ומקבל תענוג מזה ויותר ממה שהעגל כו' כביכול רוצה להניק וע"י מעשה עקידה ומניעתו של אברהם שלא להנאתו רק לשם מצו' בוראו בזה יעורר לבבינו שאפי' בצרכי עצמנו לא נתכוון בתפלתנו להנאותינו רק למלאות רצון בוראינו שחפץ בזה להיטיב לנו וע"ד שמפרשי' אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום היינו למלאות רצין המקום שחפץ להטיב כאמור ואפשר לרמוז בזה מעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני כלו' כאלו עקדתם את עצמיות שלכם לבלי לחשוב צרכי עצמיכם אך לרחמים ותחנונים לפני המקום אולם זהו בחי' גדולה ומהיכן אנן יתמי דיתמי נזכה לבחי' זו אך ע"ד דאי' בילקוט יתרו כל אשר דבר ה' נעשה א' כנס"י כל אשר אתה מצוה אותנו כבר קיימו אבותינו ולכאורה יפלא מה ראו להוציא מלת נעשה מפשוטו ולפרש ע"ד נפעל כבר נעשה ועי' בס' אוהל יעקב פ' וירא כי הניחו מצות נעשה כפשוטו אבל הקשה להם איך ערבה לבם לדבר גדולות כזה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והלא א' חז"ל אל תאמן בעצמך כו' אבל יובן עם מה שא' חז"ל מעשה אבות ירשו בנים והוא כי מבואר במד' בשעה שגדרה שרה אמנו את הערוה אצל אבימלך ממנה זכו בנות ישראל לגדור ערותן במצרים וכדכתי' מתהלך בתומו צדיק כו' כי על נקלה גם הבנים ילכו בדרך אבותיהם ע"ד שזכות אבותם מסייעתן וזהו שתלאו לבב בני ישראל לומר נעשה ונשמע כי הי' לבם נכון ובטוח כי יש לאל ידם לקיים הכל באמרם שכבר עשו כן אבותינו