ייטב לב בראשית ע

תהא דאל תהי' כעבדים כו' עמל"פ כי שם במכוון לקבל פרס לצורך עצמו אבל כשמכוון לקבל פרס למלאות רצון קונו שרוצה להשפיע טוב ולגמול שכר טוב לעושי מצותיו שפיר דמי ובזה מדויק מאמר חז"ל אל תהי' כעבדי' כו' ולכאורה שפת יתר דהול"ל אל תהי' משמשים עמל"פ אבל יובן כי עבד אין הרב מקבל תענוג בתתו שכר העבדות ולזה העבד אינו מכוון רק לטובתו לקבל הפרס אבל אתם הקרוים בנים למקום ויש לאבינו שבשמים תענוג בתתו שכר לעושי רצונו ולזה צריך לכוון למען יתן שכר כדי שיהי' להשי"ת תענוג והנתינה עיקר ולא הקבלה זהו מאמרם אתם קרוים בנים אל תהי' כעבדים המכוונים עמל"פ והבן (ואינני זוכר אם מוזלה"ה אמר ליישב קושי' תוס' ג"כ) וזש"ה ולא תלכו בחקות הגוי כו' ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ושלא תקשו הא אסור עמל"פ לכן אמר אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם תן העמים כלו' כתי' הגמ' כאן בישראל שהקב"ה יש לו נ"ר מתה שמטיב לישראל ה"ז גופי' מצוה כי שכר מצוה מצוה וכה"ג שפיר דמי ובזה פירשתי מקרא שכתוב ישלם ה' פעלך ועכ"ז תהי' משכורתך שלימה וגו' שלא תהא נגרע מהשכר כלום לעולם כי שכר מצי' גופי' מצו' וא"כ על השכר מגיע ג"כ שכר ואין לו סוף, והטעם לזה אמר הכתוב מעם ה' אלהי ישראל וע"ז אית' במדר' א' ר' אסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ר"ל בישראל הקב"ה יש לו נחת מנתינת השכר א"כ על קבלת שכר מגיע ג"כ שכר ע"כ תהי' משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל והבן: ובזה נכון מה שאמר הקב"ה לאברהם לך לך להנאתך וטובתך כי בישראל שפיר דמי עמל"פ מאתו ית' כי יש לו תענוג מזה כמו מגוף המצוה אמנם זה תלי' אם אברהם יצא מכלל בני נח וכבר נודע כי נסתפקו בזה ואי נימא שלא יצא מכלל בני נח הרי אסור בכה"ג כדאמרן אמנם העיקר שיצא מכלל ב"נ ובא לכלל ישראל ממה שא"ל הקב"ה צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד ומה דעתך כו' ומזה ילפינן אין מזל לישראל וכדכתי' מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה שהם תחת מזל אבל ישראל הם למעלה ממזל ומזה מוכח שאברהם יש לו דין ישראל וכמ"ש הפר"ד דרוש ב' באורך וזש"ה לך לך להנאתך ולטובתך כי בישראל שרי לעשות נ"ר להבורא בקבלת טובה מאתו ובזה י"ל ואשר אראך כי מאחר שא"ל לך לך להנאתך ע"כ מפני שדין ישראל לו וש"ת מנ"ל הא לזה א"ל השי"ת אשר אראך שדין ישראל לך כי הלא ואעשך לגוי גדול שתהי' נכלל בכלל ישראל הנקראים גוי גדול שהרי ואברכך בבנים ואגדלה שמך ע"י שאגדלה שמך להוסיף לך ה"א על שמך כפרש"י הרי מוכח שיש לך ד"י א"כ על קבלת שכר והברכה מגיע לך עוד ברכה כי שכר מצוה היא גופי' מצוה א"כ תהי' משכורתך לעולם א"כ על מה שאברכך עוד תהי' ברכה זהו ואברכך והי' ברכה כלו' על הברכה מגיע לך עוד ברכה וכן לעולם והבן: א"י והי' ברכה ע"ד שא' בתענית דף ח' אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וכו' עפ"י דברי החסיד בחו"ה כי מצו' האברי' יש תכלית למספרן תרי"ג משא"כ בחובת הלבבות בכ"י מוסיף והילך וגדול ביראה ואהבה וזהו עבודה המסותרת בלב ע"ש וזה דברי הגמ' אין הברכה (הידוע' אשר תשמעו אל מצו' ה' אלהיכם כפי' האלשיך שם עיי"ש) שורה אלא בדבר הסמוי מן העין היא עבודת הלב שהוא כפלים ממה שנראה על האברי' כמ"ש החוה"ל וזש"ה לך לך כי' אשר אראך כלו' אראה אותך לאחרים כי אודיע טבעך בעולם ואגדלה שמך שתתפרסם בעולם וש"ת אם כן לא יהי' דבר סמוי מן העין ואיך ישרה בו ברכה לזה אמר אעפ"כ והי' ברכה כי העבודה הצפונה תהי' כפלים מן העבודה הגלוי' ותשרה בך ברכה הידוע' לשמור מצות ה' והבן: א"י עפימ"ש בס' במ"ח לפרש לך לך ע"ד ואיש את קדשיו לי יהי' עפ"י דברי החסיד בחו"ה מה שעושה האדם עבודת השי"ת הן צרכי עצמו של אדם הוא נשמת אדם וצרכי ענין עוה"ז הן צרכי גופו הוא צורך אחרים שאינו עצמות האדם עי' שער הבחינה בסופו משל לשני אחים וז"ש הקב"ה לך לך כלו' לצרכי עצמך שלא תעשה להנאת גופך שאז נקרא צרכי אחרים רק לצורך עבודת השי"ת שזהו צרכי עצם האדם שלבעבור זה נברא לעשות רצון קינו ית' עכ"ד עיי"ש ומה שהצריך השי"ת להזהירו ע"ז היינו מפני שע"י לכתו לא"י הגיעו גם עניני עוה"ז וטובתו שזכה לבנים ולממון ולהתפרסם בעולם לזה הזהירו שלא יעשה ע"מ כן כי אם לשם השי"ת והנה מה שא"ל ואעשך לגוי גדול י"ל על ישמעאל דכתיב בי' וגם נתתיו לגוי גדול ואברכך בממון ואגדלה שמך שיתפרסם בעולם ואז כ"ז הוא טובת עוה"ז כי אין לאברהם עוה"ב מבני ישמעאל עוד יש לפרש על שכר רוחני ואעשך לגוי גדול שיצאו ממך ב"י שנקראים גוי