ייטב לב בראשית סט

דוגמת אילן ובו שרשים וענפי' וצדיק הדור דוגמת שורש האילן ומתנו יונקי' הענפים והאשכולות וזמורות וכמבואר היטב בב"ר לקמן פמ"א ובנזה"ק עי"ש וכשעובד הצדיק את השי"ת כולם עובדים אותו אך זהו אי אפשר בלתי אם הוא עובד מעומק הלב אז יוכל להגביה שאר הלבבות אתו וע"ד שפירשתי היוצר יחד לבם ע"כ המבין (לאחרים) אל כל מעשיהם והיינו דכתיב המבין ולא כתיב הבין וסרה בזה קושי' העשרה מאמרות כמו שיבואר במקו"א וז"ש דברים היוצאים מהלב דייקא נכנסים ללב כי אז הם מתפשטים ביניקתם מהשורש אך אם ח"ו לבו בל עמו לא יתפעל זולתו ממנו מאומה כידוע והנה שמעתי תמוזלה"ה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' ששם לבא דעלמא ומצא מין את מינו וניעור ע"כ שם ל"בי ובשרי ירננו אל אל ח"י ר"ל שירננו הלב והבשר יחד עם חיותי ענ"ד וז"ש לך לך וגו' ושם אעשך לך בעצמך לגוי גדול כי תעורר שם את הלב ואזדא בי' כולא בי' כל הנלוים לשורשו כלם חזו לאצטרופי בהד' ואז נקרא גוי גדול והבן ועפ"י האמור פי' וה' אחר המכסה אני וגו' כי כבר ידע ה' מה והא בסופו שלא יפעול אז בתפלתו על אנשי סדום אך עכ"ז הי' הקב"ה מתאוה לתפלתו כי תכתב זאת לדור אחרון אם יהיה ביניהם עשרה צדיקים ינצלו בזכות תפלתו של אברהם וז"ש המכסה אני וגו' ואברהם היה יהיה לעתיד לגוי גדול עי' בס' אהל יעקב היטב אשר דבר בזה ובזה אני מבין אומרו אשר אני עושה ולא א' אעשה ד"ל הגם שכבר אני עושה בבל ישונה עכ"ז המכסה אני ני ואברהם היה יהי' לגוי גדול וא"כ תפלתו נחוץ על העתיד והבן כי הוא דקדוק נאה ואמיתי ושמא תאמר אולי לרוב צדקתו ופרישתו לא יחוס ולא יחמול ללמוד זכות על הסדומים עכ"א כי ידעתיו כפי' התרגום ארי גלי קדמי ור"ל שודאי יתפלל בעדם ועפי"ז אומרו למען נופל על הלשון כמו שיבואר כי באמת הכל גלוי וידוע לפני הקב"ה אבל כבר נודע כי ידיעתו אינה מכרחת ודיבורו מכריח ע"כ צדיק ורשע לא קאמר כפי' האלשי"ך ואם יאמר שיודע בדעתו ב"ה שכך יהי' שיתפלל אז הי' מכריח וההכרח לא ישובח ע"כ אמר שיודע בידיעה שגם בני אדם יוכלו לידע וידיעה כזו אינו מכריח והבן וזה אומרו כי ידעתיו שיתפלל למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' דייקא לעשות צדקה ומשפט ויובן עפימ"ש הכ"לו בריש פ' מקן לפרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו שמהות השם ב"ה שמספרו מועט מכל האותיות מופת חותך ובטחון לתחתונים שהקב"ה משגיח בתחתונים ובשפלים אם אמנם הוא מרום וקדוש עכ"ז את דכא ישכון עיי"ש בארוכה וזהו ושמרו דרך ה' להשגיח על עניים לתת להם צדקה ולעשות משפט לשפוט עניי עם ולהציל העשוק כו' א"כ יחוס ויחמול להעתיר בעד אנשים סדומים מכח מדת ענותנותו כאמור ולכן המכסה אני ממנו ועד"ז י"ל אמרם כל המעלים עין דייקא מהצדקה ר"ל שמחמת גאותו ורוממותו אינו משגיח על עניים הרי הוא כעובד ע"ז ע"ד כל המתגאה כו' וזהו שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא ואמרו ז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה והטעם כי אם עושים צדקה להשגיח בשפלים ועניים אז הקב"ה ימדוד כמדתינו להשגיח בנו שפלים ונבזים ואם הראשונים כבני אדם כו' כ"ש אנן יתמי דיתמי ולרחם על שארית פליטתינו אמן: והי' ברכה צריך ביאור ושפת יתר הוא לכאורה ויובן עפ"י דברי רמב"ן ז"ל לפ' כי ציד בפיו שהי' עשו נקרא ציד בפיו של יצחק כי הי' צד הרבה עד שהוא בעצמו נקרא ציד וכ"כ כתיב ואני תפלה עד שנתעצם בתפלה כ"כ לקרוא בעצמו בשם תפלה וכ"כ א"ל הקב"ה לאברהם שאני אברכך כ"כ עד שאתה בעצמך תהי' נקרא ברכה וזהו והי' בעצמך ברכה: או יאמר כי רש"י פי' לך לך להנאתך ולטובתך וקשה והא איתא אל תהי' כעבדים המשמשים כו' לקבל פרס ויובן עפי"מ דכתיב פ' קדושים ולא תלכו בחקות הגוי וגו' כי את כל אלה עשו ואקוץ בם ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם כו' ויקשה ג"כ כנ"ל ואמרתי לפרש עפ"י דאיתא בר"ה דף ד' גבי כורש שהחמיץ שא' די להון מהקרבין ניחותין וגו' ומצלין לחיי מלכא ובנוהו ופריך ודעביד הכי לאו שפיר הוא הא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור ומשני כאן בישראל כאן באו"ה עיי' רש"י ומפי מוזלה"ה שמעתי לפרש עפימ"ש המפו' שכר מצוה הוא גופי' מצוה, כי מקור הטוב רוצה להטיב ויש לו ית' נ"ר מנתינת השכר כמו מגוף המצוה ובזה פי' ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלו' התשלומין נחשב אצלך כמו מעשהו ממש אמנם זהו בישראל אבל באו"ה משלם לשונאיו אל פניו כתי' והן דברי הגמ' כאן בישראל הנותן סלע בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור אם כוונתו למלאות רצון בוראו שרוצה להטיב להחיות בנו הרי גם בזה עובד ה' אבל באו"ה אין הקב"ה רוצה שיחי' כלל רק הוא מכוון שיחי' בנו להנאת עצמו וזהו אסור ובזה סרה קושי' התוס' שם