ייטב לב בראשית סח

א"ל הקב"ה אברהם אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן ע"כ משחך אלקים למלך שמן ששון מחבריך מנח ועד אצלך יו"ד דורות ומכולן לא דברתי אלא עמך וצריך להבין למה ידמהו ויכנהו בשם שמן ששון גם מה זה מדה נגד מדה בשביל שאהבת לצדק בריותי כו' ע"כ לא דברתי אלא עמך: והנראה כי הנה נודע קודם כל תפלה ולימוד ומצוה צ"ל בשם כל ישראל כי מה שאדם א' עושה יש חלק בו לכל ישראל כי כלם ערבים זה בזה ע"ד שכ' בס' ערבי נחל הולך בדרך תמים הוא ישרתני כי יש לו חלק אתו כי כלנו בני אל חי ואב אחד לכלנו ואולם זהו רק אם בטרם כל מקשר האדם א"ע עם כ"י לאהבה אותם להיות כולם כא' כאיש אחד בלב א' וע"כ כתבו הספרים שצריך לקבל עליו קודם התפלה מצו' ואהבת לרעך כמוך ואז נקשרים ונצמדים אתו יחד בעשותו המצוה או הלימוד והתפלה וע"כ מצינו בר"ה פ' בתרא דר"ג פוטר עם שבשדות עיי"ש הגם שאינם כאן כלל (עי' פר"מ באו"ח בפתיחה כוללת אות כ"ח סובר דהוא מטעם שליחות אבל בחת"ס או"ח סי' ט"ו ויו"ד סי' שכ"א דעתו דלא מהני בזה שליחות אלא דהוא מטעם דכל ישראל ערבים זב"ז עיי"ש) אולם למי ששונא אין לו חלק בתפלתו דוגמא לדבר כי מי שמוציא הרבים ידי חובתן צריך לכוון להוציאם וע"ד דכתיב טוב עין הוא יבורך א"ת יבורך אלא יברך ועיי' מזה ביפ"ת פ' חיי שרה פרשה נ"ט סי' ח' באורך וע"כ ביקש משה במחלוקתו של קרח אל תפן אל תחנתם שאפי' חלק שיש להם בהתמידים לא יקובל לרצון ואכתי הי' להם חלק בהתמידין שעולה לרצון בשביל ישראל אלא מפני שרשעים הי' לא הי' רוצה שיהי' להם חלקם בישראל וע"כ נצטוו הכהנים לברך את עמו ישראל באהבה ומפ' בזוהר מרחימתא דלבא דאלולי אהבה לא הי' יכולים להעניק אותם מטוב ברכתם לכן צריך לכלול את עצמו עם כל ישראל קודם כל תפלה וז"ש דוד אודה ה' בכל לבב כלו' שמה שהוא מודה ומשבח להקב"ה הוא עם כל לבב של ישראל שכולם יש להם חלק בו כי הוא קשור וצמוד עמהן וזה אחשוב שכיוונו חז"ל באמרם ברכות פ"ק כל העוסק בתורה ובג"ח ומתפלל עם הצבור דומה כאלו פדה אותו ואת בניו כו' כלו' שעוסק בתורה ובג"ח ומתפלל (כ"ז עושה) עם הציבור יחד אפי' בעמדו לבדו על התורה ועל העבודה כולל א"ע בשם כל ישראל וכאלו עושה עמהם בפועל ממש דומה כאלו פדאנו אותו וגו' והנה ידוע כי האוהב דבר א' ישנא הדבר המתנגד אליו וע"כ השכל גוזר כי לפי רוב צדקות הצדיק ישנא את מי שאינו הולך בדרך הישר והנה אברהם אם כי הי' אך טוב וצדיק ביקש רחמים על הסדומים באהבתו ובחמלתו עליהם ואיך יתכן לאהבה אותם הלא ענין אהבה אינו אלא בין השוין ולא בין המתנגדים זל"ז אמנם בצדיק אשר לא נחשב בעיניו למאומה וע"ד שא' חז"ל אפי' כל העולם כלו אומרים עליך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע ובדעתו סובר שכל אדם אשר על פני האדמה טוב ממנו וע"ד דאי' בס"י ובחו"ה שער ענוה וכפי דעתו הוא בגדר הנשתוון להאיש הפחות והנבזה כי גם הוא נבזה בעיניו ולזה יאהב את כל איש כעם ככהן כצדיק וכרשע וז"ש אאע"ה הנה נא הואלתי לדבר א"א ואל תתמה על אהבתי אותם לבקש רחמים עבורם כי הלא אנכי עפר ואפר ולא ספון וחשוב אצלי כלום ולזה יתכן לאהבתי אותם והנה במד' ויאמר ה' אל אברם לך לך ר"ב פתח לריח שמניך טובים למה הי' א"א דומה לצלוחית של פלייטין מוקף צמיד פתיל ומונחת בזויות ולא הי' ריחו נודף כיון שהי' מטולטלת ריחו נודף כך א' הקב"ה לא"א טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם וכן ברש"י ועוד שאודיע טבעך בעולם ובש"ס כל המשפיל עצתו הקב"ה מגביהו וכל המגבי' א"ע הקב"ה משפילו וז"ש המד' א"ל הקב"ה לאברהם אהבת לצדק בריותי ע"כ הוא מכח מדת ענוה שבך ע"כ משחך שמן ששון וכו' כלומר נאה לך להגדילך ולהודיע טבעך בעולם להיות ריחך נודף כשמן כדין כל המשפיל א"ע שהקב"ה מגביהו והיינו דקאמר מהו מחבריך כו' עפימ"ש הכלי יקר וירא אליו ה' כי בעצמותו הי' עפר ואפר משא"כ שמו הי' מורה על רוממותו אב רם כדכתי' אב המון כו' ומה שנראה לו ה' הי' מכח עצמותו שהי' עפר ואפר כדכתיב אשכון את דכא וגו' וע"ד שכ' בכ"ק של מוזלה"ה דהיינו דכתי' אם יהי' נביאכם כו' לא כן עבדי משה הטעם משום והאיש משה עניו מאוד לזה זכה לנבואה יתירה וז"ש מחבריך מנח עד אברהם עשרה דורות מכולן לא דברתי אלא עמך הוא ג"כ מאותו טעם שהי' בעיניו עפר ואפר והראי' ממה שאהב להצדיק בריותיו של הקב"ה וכמאמרו הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר כאמור והבן: ועם זה י"ל מ"ש לך לך ואעשך לגוי גדול כו' לפימ"ש יתכן כי המתפלל או העוסק בתורה אפי' יחידי אם הוא כולל א"ע עם כל ישראל יחד הנה הוא נקרא רבים כי הוא מתפלל ולומד עמהם ממש והטעם כי כל ישראל