ייטב לב בראשית סד

להורות להם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון וזהו ביתו עמו ואמנם מי שאינו במדרגה זו להיות בדרך באותו בחי' שהוא בביתו ממש הרי כשהולך בדרך מקרי הולך לעצמו ע"ד שא' לפ' ויעבור והנה איננו כלו' כשעובר בדרך הנה איננו מה שהי' בביתו אבל מי שהוא עוסק בתורתו ועבודתו בדרך כמו בביתו הרי הוא הולך מעצמו אל עצמו כי בכ"ח ביתו עמו כמ"ש וזה לך לך לעצמך כי הדרך לא ימעטך מפ"ו בתורה וממון ושם טוב אדרב' ע"י הדרך אודיע טבעך וטובך וענותנותך בעולם, והטעם לזה כי אברהם הי' עובד מאהבה כדאי' במד' אברהם אוהבי א"כ הילוכו הי' בנחת וישוב הדעת ויהיב דעתי' לבלי למנוע עבודתו אפי' רגע בל ירף ממני והראי' שהי' עובד מאהבה ממה שהי' מדקדק במצו' כי העובד מורא' אינו מדקדק לעשותם על צד היותר טוב כיון שבלא"ה יוצא ידי חובתו אבל העובד מאהבה מדקדק על עצמו למלאות רצון קונו בכל עוז ועצמה לפנים משוה"ד א"כ אין ללמוד מאברהם לקבל עליו עומ"ש בלכתו כל עוד שאינו עובד בבחי' אהבה כאאע"ה והן הן דברי התנחומא כי ממה שנא' באברהם לך לך שהדרך לא יבטלנו מעבודתו וכאמור תצא מזה מקום להסתפק אם מותר לקבל עליי עומ"ש כשהוא מהלך או דילמא שאני אברהם איידי דהוי אוריי' חביבה לי' יהיב דעתי' וע"ז השיב אסור לאדם לקבל עליו עומ"ש כשמהלך אלא יעמוד במקום אחד באימ' ברחת ויקרא שמע ישראל וגו' כלו' כשעובד תירא' הילוכו מבטל הכוונה וצריך לעמוד וכשמגיע לואהבת כלו' שעובד מאהבה אז רצה מהלך רצה עומד כלו' אז מותר לקבל עומ"ש כשמהלך וזהו כדברי ב"ה אך מ"מ מצי' מהמובחר לעמוד בפסוק ראשון כי אין לחשוב א"ע בגדר עובד מאהבה ובכן אתי' דברי תנחומא כהוגן אליבא דב"ה וכדברי תוס' הנ"ל ושאני אברהם שהי' עובד מאהבה והראי' ממה שהי' מדקדק במצות ונקרא אברהם אוהבי וז"ש א"ל הקב"ה אתה מדקדק במצו' א"כ אתה עובד מאהבה ואתה יושב בין עובדי ע"ז הרי הדרך לא יזיק לך כלום כי גם בדרך תוכל לקבל עליך עומ"ש באהבה ולעסוק בעבודתך לכן צא מאתם ולך לך לעצמך והבן כי נכון הוא ועיי' מה שכתבתי עוד מזה בפ' ואתחנן: א"י לך לך מארצך וגו' הדקדוקי' רבו והנ"ל בביאור כללות הפרשה בהקדם דברי הרמב"ן וז"ל ודע כי אברהם חטא בשגגה שהביא אשתו הצדיקת במכשול עון מפני פחדו וכו' והי' לו לבטוח וכו' כי ה' ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות באצ"מ עכ"ל ומהרי"א השיג עליו כי לא הי' דעתו של אברהם להתישב שם אלא דירת עראי וימים אחדים עד עבור הרעב וכמו שהי' עושים ב"י בהיותם בארץ שהי' הולכים למצרים לסחורה ושבים וכ"כ הוצרך להתחבולה שתא' שרה אתי הוא להצילו מהריגה עיי"ש, ונ"ל להצדיק דעת הרמב"ן ז"ל עפי"מ שהקשו על ענין חטא מרגלים הלא יהושע ג"כ שלח מרגלים אבל הענין נ"ל עפימ"ש הט"ז בענין נס חנוכה שע"כ נשאר ביום א' כדי שיחול עלי' הברכה כדמצינו גבי אלישע כ"א אסוך שמן ומבואר בזוה"ק שצריך דבר יש שיחול עלי' הברכה ובס' אפיקי יהודא השיג עליו כי ז"א אלא כשהוא ע"י בשר ודם צריך להיות דבר יש למען יהיה מכוסה קצת בטבע אבל בודאי כי יד ה' לא קצרה מהושיע בלי דבר יש כמו שברא יש מאין ועי' בתשובת אמרי אש מפרש אשא עיני וגו' מאי"ן יבא עזר"ו וע"ז א' עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ דייקא יש מאין עיי"ש, ובזה נבין כי ביהושע נאמר שא"ל המלאך עתה באתי (אבל במשה מצינו שאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו וגו') נמצא שהי' ההנהגה ע"י מלאך וצריך שום סיבה לחול עליו הישועה לזה הוצרך למרגלים שיהי' הנס מכוסה בטבע אבל בימי משה שהי' ההנהגה לא ע"י מלאך כ"א בכבודו ובעצמו ית' הבורא יש מאין לא הוצרך לשום עצה ותחבולה של שליחות מרגלים וזש"ל השי"ת שלח לך לדעתך אבל אני איני מצוה לך כי ויתורו את ארץ כנען אשר אני בעצמי נותן לב"י א"כ א"צ למרגלים וכבר כתבתי בענין זה בארוכה בריש פרשת מקץ עיי"ש ותבין היטב: והנה בהיות אברהם בחו"ל שהוא תחת שרי החיצוני' ודאי צריך תחבולה ועשי' ומסתמא עסק במו"מ למצוא לחם חקו וגם יכול להיות שעסקו ברפואות הוא ואשתו שרה כי כבר הי' בן ע"ה שנה ושרה בת ס"ה בצאתם מחרן ועוד לא הי' להם בנים ואם כי בודאי לא שם תבטחו על העשי' כ"א בה' עכ"ז הוצרך לעשי' למען יהי' מכוסה בטבע וכ"ז מחמת שהי' תחת שרי מעלה בחו"ל וע"ז אמר לו השי"ת לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך שם נסים נגלים בלי כסות בטבע ואעשך אני בעצמי לגוי גדול להוליד בנים ואברכך אני בעצמי בלי שום תחבולה ואגדלה שמך בלי שום עשי' והשתדלות ובכן צדקו דברי הרמב"ן כ"א זולתו ראוי להשתדלות לצאת מארץ בעת הרעב או להציל א"ע מפחדו על שרה עכ"ז אברהם שא"ל השי"ת ואעשך וגו' ואברכך בממון בלי שום השתדלות כי הוא יתנהג ע"י ה' בעצמו ובכבודו