ייטב לב בראשית סג

ומה הן הטובות לזה אמר ואעשך לגוי גדול ואברכך וגו': א"י ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' תיבת לך צ"ב ובתנחומא ילמדינו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו עמ"ש כשהוא מהלך כו' והוא כלו מקשה מאי שייך להכא וגם קשה שהוא דלא כב"ה שא' כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך עיי' ברכות י"א ובד' י"ג בתוס' ד"ה על לבבך שכ' לב"ה כשהוא מהלך מצוה מן המובחר לעמוד בפסוק ראשון והביאו התנחומא דכאן לראי' והוא פלאי דבתנחומא מבואר דאסור להלוך בפ"ר והם כתבו לב"ה מצוה מן המובחר לעמוד ולא ראיתי לא' שהרגיש בזה ואמרתי לבאר זה עפמ"ש מוזלה"ה לפרש נחלתי עדותיך וגו' נטיתי לבי וגו' כי יש ב' מדריגו' בישראל הא' האנשים העובדים ה' בשעת תורה ותפלה אבל בשעה שעוסקים בצרכי עוה"ז כגון מו"מ ואכילה אין להם שכל לעבוד בזה ג"כ להבורא ב"ה ומדריגה השני' הוא שכל מעשיהם לש"ש וכדאי' באו"ח סי' רל"א וע"ד שא' דהע"ה אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא בזה מקום לה' שיהא לצורך עבודה להשי"ת כדאי' בש"י אמנם לאו כל מוחא סביל דא שיהא הידים עסקניות ומחשבותיו חכמניות ואמנם מצינו לענין הא דקאמרו תרי קלי לא משתמע בהלל ובמגילה אפי' עשרה דכיון דחביבא יהבי דעתייהו ה"ה בזה מי שהתורה חביבה עליו יהיב דעתי' אפי' בשעה שעוסק בצרכי עוה"ז אינו מסיח דעתו מהשי"ת ומתורתו אבל מי שאין התורה חביבה עליו הלואי שיהא דעתו צלולה בשעת תורה ותפלה וזש"ה נחלתי עדותיך לעולם בלי הפסק כי ששון לבי המה אז הוא אצלי כירושה שאין לה הפסק כי אפי' בעניני עוה"ז דעתי על התורה אבל אם אינו אצלי חביב כ"א נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב כלומר רק בכלות עניני עולם הזה כשאפנה אשנה עד כאן דבריו ז"ל: ובזה פירשתי תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה עפ"י שכ' הרא"ש לענין בה"ת אמאי העוסק במו"מ כשיושב אח"כ ללמוד אינו מברך הא הוי הפסק ותי' מפני שמתנהג בעניני מו"מ עפ"י התור' לא מקרי היסח הדעת והוי כעוסק בתורה ובזה תירצו המפו' הא דקאמרו אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת שנאמר פוטר מים וגו' ואיתא ששואלין נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה הרי ששואלין בתחילה על מו"מ אם הי' באמונה ותי' דהשאלה הוא אם נשאת ונתת באמונה אם קבעת עתים של מו"מ ג"כ בתורה ולא מקרי ביטול תורה הרי תחילת דינו על ד"ת והבן וז"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ר"ל אפי' ליעקב שהם פחותי ערך העוסקים במו"מ ג"כ התורה להם בבחי' מורשה שאין לה הפסק כי גם בשעת מו"מ דעתו על התורה ע"ד הנהג בהן דייקא מדת דרך ארץ וז"ש א"ת מורשה אלא מאורסה כשהתורה אצלינו חביבה כארוסה וכמשוש חתן על כלה נשיש בתורתו יתעלה אז יהבו דעתייהו והוי בבחי' ירושה שאין לה הפסק לענין לך ואחריך לפלוני משא"כ מתנה דיש לה הפסק ואני אומר כי דברי זקיני זצוק"ל המה מפורשי' בתוה"ק כי הטעם של ב"ש שאין קורין כשהוא מהלך י"ל כי ההולך אינו יכול לכוון כראוי א"כ זהו כשאינו עובד כ"א מירא' אבל מי שעובד מאהבה יהיב דעתי' לכוון כראוי בלכתו ובשבתו במקומו וזש"ה ואהבת את י"א כשתביא לבחי' אהבה אז ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו' ובזה י"ל דב"ש א' בערב כ"א יטה ובבקר יעמוד אבל אין לקרוא כשהוא מהלך משום שהי' בחי' מדת גבורה בחי' יראה אבל הלל מדה אחרת היתה בו בחי' חסד ואהבה כנודע לזה א' קורא כדרכו שנא' ובלכתך בדרך וכדאי' בברייתא עיי"ש: והנה רש"י פי' לך לך להנאתך ולטובתך כאן אי אתה זוכה לבנים כו' ואח"כ פי' רש"י לפי שהדרך ממעט ג' דברים פ"ו וממון ושם, והקשו המפו' בשלמא אם הי' לו בנים הוצרך להבטיחו שהדרך לא ימעטו מפ"ו אבל אברהם ושרה לא הי' להם בנים עד בואם אל ארץ ישראל ומה מקום לזה והוא סתירה לפרש"י תני' ובי': והנראה בזה למאי דכ' בספרי' דמצו' פ"ו היא ג"כ בתורה שיהא לו שכל המוליד לחדש חידושי תורה וע"ז הוצרך להבטחה כי בביתו הי' זקן ויושב בישיבה ושתי כליותיו יועצות לו חכמה והי' חושש שיבטל מזה בדרך הילוכו על זה הבטיחו הקב"ה שהדרך לא ימעטנו מזה כי גם בלכתו יעסוק בתורה במחשבה ויחדש חידושי תורה יפרה וירבה ויעשה פרי וזש"ה אשרי תמימי דרך (שהם תמימים אפי' בדרך וע"ד שפרש"י ויבא יעקב שלם בגופו ובתורתו וגו' הם) ההולכים בתורת ה' שעוסקי' בדרך בתורה ובזה י"ל לך לך כי בשמואל א' זיי"ן כתיב והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ואחז"ל כל מקום שהלך ביתו עמו עיי' רש"י ולדרכנו יאמר כי בלכתו בדרך הי' עוסק בתורתו ועבודתו התמימה כמו בביתו והי' שופט את ישראל