ייטב לב בראשית נט

בלתי בא"י ומקום המקדש ששם גילוי שכינתו ית' וז"ש לו השי"ת לך לך לעצמותך דייקא בחי' עפר ואפר לכן תלך אל הארץ אשר אראך כביכול את הוי' הנאמר בראש הפסוק היינו גילוי שכינתו ית' כמו"ש להלן וירא אליו ה' ואז ואעשך לגוי גדול ואי' במד' אני בורא אותך ברי' חדשה עיי"ש ולכן היה צריך להיות בחי' ביטול בחי' עפר ואפר למען וברא אח"ז ברי' חדשה בחי' יש מאין בכח המוליד וז"ש המד' שמעי בת וגו' עד והשתחוי לו דייקא השתחואה פנימיות בטול הנפש ממש כי אז יוכל להעשות ברי' חדשה וגוי גדול רבבה כצמח השדה, וזה סוד ותהי שרי עקרה אין לה ולד כלו' אחר שהיתה בחי' אי"ן לה ולד וזש"ח כ"מ שנא' אין לה הוי לה: ולהעמיק הענין יותר י"ל עפ"י המבואר בסידור הנ"ל שער הלולב לבאר שורש ענין התכללות ע"ס וב' הפכים חו"ג הוא בא מהמשכת אור עליון אשר נעלה מב' הפכים ע"כ יתבטל מציאותם ויתכללו והי' לאחדים ממש וזהו כגוונא דאינון מתייחדין לעילא וגו' עיי"ש באורך והנה אברהם מדתו חסד וע"כ הוצרך להוליד את יצחק מדת פחד וגבורה ויצחק את יעקב בחי' ת"ת קו האמצעי וזה הופך מזה וא"א בלתי ע"י התכללות זב"ז ע"י בחי' ביטול המציאות וז"ש השי"ת לאברהם לך לך דייקא (בחי' עפר ואפר בחי' ביטול המציאות) אשר אראך בחי' ארך בחי' אין כי אראך אותיות א' ארך והבן אח"ז ואעשך לגוי גדול בחי' חסד ואברכך להוליד בחי' יצחק פחד ופרש"י זה שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלקי יעקב והתכללות א"א בלתי אם תלך לא"י להיות בטל ומבוטל בחי' עצמותך וכמ"ש והבינהו ע"כ הביא המד' הפסוק שמעי בת וגו' עד והשתחוי לו דייקא כאמור למעלה: ע"י לך לך וגו' אשר אראך כי מה שזכה לבחי' ענוה ושפלות שאמר אנכי עפר ואפר היינו אחר שבא לא"י כי אוירא דא"י מחכים ושורש החכמה הוא בחי' ענוה ע"ד איזה חכם המכיר מקומו וערכו וא' כל גאה שוטה וז"ש לו השי"ת לך לך דייקא לעצמותך בחי' עפר ואפר כמש"ל ולזה א' הארץ הידוע' אשר אראך כלו' ששם אראה לך את עצמותך ר"ל להכיר שפלותך ע"ד ששמעתי מפי מוזלה"ה מה שהראו לו בחלום בר"ה את התנהגות שלו למען דעת שפלותו ונעשה מזה נכה רוח ואח"ז ואעשך לגוי גדול כי מאן דאיהו זעיר איהו רב וע"ז יבואר תורת המסורה ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ומדי יום ביומו בעלותו למעלה הי' הלוך וחסר כי הכיר חסרונו של אתמול ולכן הי' הלוך ושב בתשובה ע"ד המעשה של ר"ס גאון א המובא בס' סדש"ש כידוע והן דברי המד' שמעי בת עד והשתחוי לו בחי' ענוה ושפלות כאמור למעלה: א"י ויאמר ה' אל אברם וגו' במד' פתח ר"י שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' הוי ויאמר ה' אל אברם צריך להבין סמיכות האי קרא להכא ומאי בעי המד' בזה עיי' באוה"ח מ"ש לפרש דכאן לא נאמר וירא אליו דק שמע דבר ה' אח"כ כתי' וירא אליו ה' וגו' והיינו דקא' בתחילה שמעי אח"כ וראי עיי"ש, גם אנכי אענה חלקי על דבר זה דיל"ד בקרא גופי' דקא' אל הארץ בה"א ודוע' משמע הארץ הידוע' המובחר שבארצות דהוא א"י א"כ ל"ל אשר אראך ובזה יבואר מ"ש אחר הדברים האלה הי' דבר ה' אל אברם במחזה לאמר תיבת במחזה צ"ב תו יל"ד בהאי קרא שהביא המד' (א') דהל"ל בת שמעי וראי ולמה א' תחילה שמעי ואח"כ בת (ב') דנקט לכאו' שלא כסדר שמעי וראי אח"כ הטי אזנך הא כיון ששמע וראה אין צריך להטות אוזן לשמוע ואיפכא מבע"ל לכתוב הטי אזנך ושמעי וראי וא"ת דהטי אזנך הוא פי' לשמעי וה"ק שמעי ע"י הטי אזנך אכתי הכי הול"ל שמעי והטי אזנך וראי (ג') דבכ"מ דא' הטי אזנך מפרש אלי כדכתיב הטו אלי אזנך וכתיב כי הטה אזנו לי דבלא תיבת לי יש משמעות בלשון הטי אזנך להטות אוזן שלא לשמוע וה"ק הטי אזנך ולא א' לי (ד') מה זה דדייק הטי אזנך דייקא ולא סגי אי הוי א' והטי אוזן. והנראה בכ"ז בהקדי' הא דאי' בתיקוני זוה"ק בראשית תמן ראי תמן שמעי תמן בת וצ"ב ובס' הק' אור המאיר פ' תבא כתוב לאמר כי מצינו וכל העם רואים את הקולות ודרשו חז"ל רואים את הנשמע ולכאו' הוא נגד טבע הבריאה כי חוש הראי' משמש בפ"ע וחוש השמיעה משמש בפ"ע אמנם לפי האמת א"ש כי יש חוש המשותף ושם הכל חד ולהשכילך בינה דע כי כל חוש נמשך ממדה ידועה וחוש המשותף ממדה יותר עליונה אשר אין שם פירוד והתחלקות כלל וכשהאדם מזכך א"ע עד בחי' חוש המשותף בנקל יכול לראות הנשמע וז"ש הזוהר כי בראשית תרגום ירושלמי בחוכמא כלו' כשחננך ה' ונתן לך חלק בחכמה עליונה שהוא למעלה מעולם הנפרדים ותמן מעורבין החושים בחוש המשותף תמן ראי תמן שמעי ויכול לראות הנשמע עכ"ד ז"ל, עיי"ש כי נעמו,