ייטב לב בראשית נח

לשמוע ולהאמין יותר ויותר ממה שהשיג וראה בעיניו כי גדולתו ית' בלתי תכלית וא"ס וזה אצלי מה שנא' להלן באברהם הבט נא השמימה וגו' ואמרו אין הבטה אלא מלמעלה למטה מלמד שהגביהו הקב"ה למעלה מכיפת הרקיע וא"כ ראה אז גדולתו ית' בגבהי מרומים עין בעין ואח"כ א' כי לא הספיק בראי' זו כי אם שבא למדרגה והאמן בה' שהאמין בה' שלגדולתו אין סוף ואין מספר וחקר ויותר ממה שראה בעיניו וע"ז ויחשבה לו (השי"ת) צדקה וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה וגו' עין בעין עכ"ז לא הספיקו בראי' זו כ"א ויאמינו בה' בבחי' אמונה למעלה למעלה יותר מראי' ע"כ אז ישיר משה וב"י וגו' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה ר"ל כי גאה על גאה שראינו בעינינו מה שסוס ורוכבו רמה בים עז"א עזי וזמרת יה מה שאנו רואין ויהי לי לישועה עין בעין זה אלי מה שאני משיג בשכלי וראות עין בעין ואנוהו עכ"ז הוא אלקי אבי בבחי' קבלה מאבות לבנים בבחינת אמונה וארוממנהו למעלה למעלה מבחינת ראות העין והבן: וזש"ה פ' יתרו אתם ראיתם (בעיניכם) אשר עשיתי למצרים וזה אינו רבותא כ"א ועתה אחר ראות העין אם נוסף ע"ז שמוע תשמעו בקולי בחי' שמיעה וקבלה יתר ממה שראיתם אז והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ר"ל כי כולם ידעו וישיגו אותי מכח חקירת השכל או מכח ששמעו כי אני ה' וענני עומד עליהם ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכדכתיב ממזרח שמש וגו' מהולל שם ה' אך אתם אם יהי' לכם בחי' אמונה וקבלה יותר מראי' העין בזה תהיו סגולה מכל העמים שבחי' אמונה הוא רק לישראל ירושה לנו מאבותינו כמבואר בספר אוה"ח ממהר"י יעב"ץ ובס' מעין גנים בארוכה וז"ש וישמע יתרו בחי' שמיעה דייקא יותר מראות העין הנסים ונפלאות שהיה אז נגלה לעין כל ועז"א שם במד' רעך ורע אביך אל תעזוב כלו' רעך זה הקב"ה ונקרא רעך שתושג בשכלך בראיית עיניך מעצמותך עכ"ז ורע אביך היינו בחי' אמונה וקבלה מאבותיך אל תעזוב שצריך עוד אמונה נוסף על הראי' והשגה וז"ש בתפלתנו תחי' אלקינו המושג בשכלנו ואלהי אבותינו המושג מצד הקבלה כי אל"כ הי' ראוי לומר אלהי אבותינו ואלקינו כי תחי' מאמין ואח"כ משיג ולמ"ש א"ש והנה אאע"ה תחי' השיג וידע גדולתו ית' מצד הקבלה משם בן נח שראה את נח ונח ראה את משותלח שראה את אדה"ר שראה חדוש העולם או מכת חקירת השכל כמו"ש אצטגנינות גדולה היתה בלבו של אברהם אח"כ א"ל השי"ת לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך ראי' מוחשה עין בעין נסים נגלי' כי א"י הוא מתנהג שלא עפ"י הטבע כ"א בהשגחה גלוי' כדכתיב ארץ אשר עיני י"א דורש אותה תמיד וגו' ולא יספיק לך כ"ז כ"א ואעשך לגוי גדול ר"ל שאעשך לבחי' גוי גדיל עם קדושו המאמינים בבחי' אמונה דייקא כדכתיב ומי גוי גדול אשר לו חקים וגו' שהם למעלה מהשכל בבחי' אמונה לכך וא' רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה בראותם כי נושעים ע"י אמונתם בה' למעלה מהשכל כמבואר במפו' התורה בפ' הללו וז"ש המד' ע"ז, זש"ה שמעי בחי' שמיעה וקבלה וראי בחי' השגת השכל וראות העין אח"ז והטי אזנך לשמוע אל הקבלה מאבות נוסף על השגת השכל וראות העין ואז ויתאו המלך יפיך כי הו"א דייקא בחי' נסתר למעלה מהשכל אדוניך והבן כי הוא נעים: ע"י לך לך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו' גם המד' הה"ד שמעי בת וראי וגו' והשתחוי לו עפמ"ש הכל"י עה"פ וירא אליו ה' ע"ד דכתיב אשכון ואת דכא ושפל רות וז"א וירא אליו לעצמותו שהיא עפר ואפר לא מצד שהיה שמו אברם שמורה על רוממות והתנשאות עיי"ש ונקדים עוד מ"ש הגאון מהר"ז ז"ל בסידור שער חנוכה על מזמור שיר חנוכת וגו' לבאר מ"ש ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך ולכאורה אינו מובן דבשלמא לעלות ולראות אין אנו יכולים אבל להשתחוות למה אין אנו יכולים ושורש דבריו שיש ב' מיני השתחויות א' השתחואה החיצונית להשפיל גופו וזה אפשר בכ"מ, ב' השתחואה פנימיות שהוא ענין ביטול רצון והנפש מפני פחד ה' וזה א"א בלתי בבהמ"ק שהיה שם גילוי שכינה כביכול ג' פעמים בשנה יראה וגו' את פני ה' אלקיך ושם הי' ביטול הנפש ממש כנר בפני אבוקה וזה א"א יכולי' עכשיו באויר ארץ העמים עיי"ש באורך והנה שמעתי לפרש רבבה כצמח השדה נתתיך כמו ששום צמח האדמה לא יצמח בלתי אם הגרעין כלה ואבד אז פושט צורה ולובש צורה כ"כ ישראל בהיותם במצרים כמעט כלו אז בארץ ונשתקעו במ"ט שערי טומאה עד הערה עליהם רוח ממרום להעלותם מבור שאון מטיט היון ואז התחילו לצמוח לעם וגוי קדוש עכ"ד ולפי"ז א"א שהי' מסתכל באצטגנינות שלו שאינו מוליד עד שהגביהו הקב"ה, וא"ל צא מאצטגנינות שלך ואתן לך כח הולדה הי' צריך לבא מקודם לבחי' ביטול ובחי' אין להיות פושט צורה ולובש צורה כת המוליד ע"ד צמח השדה וא"א לבוא לבחי' ביטול