ייטב לב בראשית נז

וכדומה והעצה לזה שידמה בעיני האדם כאלו עומד בעצמו ואין איש אתו כמבואר בחוה"ל ובנוע"מג פ' האזינו פי' בזה ה' בדד ינתנו (אז) אין עמו אל נכר היינו פניי' שלא לשמה וזש"ה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ר"ל שהשי"ת יעשה לצדיק גם כשהוא תוך רבים כאלו עין לא ראהו זולתי אלקים עכ"ד וז"ש לך לך לעצמך ר"ל שידמה בעיניך כאלו אתה לבדך כי הכוונה אל הארץ אשר אראך לאחרים למען ילמדו ממך ואעשך לגוי גדול ע"כ צריך שתלך כאלו אתה לך לבדך ואין איש אתך והבן זה: א"י לך לך וגו' אשר אראך אומרו לך צ"ב וגם אשר אראך למה לא גילה לו מיד ונ"ל כי אי' בזוהר ר"א פתח שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה עי"ש ר"י פתח נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וגו' ולעניננו נא' קישור הדברים כי אי' בש"ס אבירי לב הרחוקים מצדקה אלו צדיקים שכל העולם נזון בצדקה והם ניזונין בזרוע נ"ל ביאורו כי שורש העבודה בלב כי רחמנא לבא בעי וזה בקשתנו וטהר לבנו לעבדך באמת הגם דאי' בזוה"ק זכאה מאן דעביד פקודא דתארי' אע"ג דלא מכוון כדקא יאות עכ"ז מובן שזה מצד טובו וחסדו שאינו מקפת שכר אפי' שכר שיחה נאה אבל שיהא מגיע שכר מהדין הוא רק להעובדי' באמת בלב זך ורעיון טהור כדאי' בספרן של צדיקים והגם דכתיב מי הקדימני ואשלם והכל מצד טובו וחסדו עכ"ז לפי מדתו ית' וחסדו שנוהג עם בריותיו לתת שכרם יש חילוק בין העובד אלקים באמת ובלב שלם שלזה מגיע שכר מהדין לפי חסדו ית' משא"כ מי שאינו עובד רק בפה ומעשה בלי זך רעיון אינו שוה לתשלום שכר רק מצד רחמנות וז"ש אבירי לב דייקא שעבודתם בלב הרחוקים מצדקה שהם ניזוני' בזרוע ר"ל מכח הדין וכל העולם אינם ניזוני' רק בצדק' ורחמים כאמור וזה נ"ל ביאור ת"ש חז"ל כתיב מעל שמים חסדך וכתיב עד שמים חסדך כאן בעושי' לשמה כאן בעושי' שלא לשמה ענינו עפמ"ש איה"ח בראשית ברא אלקים את השמים וכתיב ביום עשות ה"א ארץ והעולה מדבריו כי העליונים הם השמים וצבאם מתנהגים במדה"ד אבל הארץ וצאצאיה מתנהגים רק בחסד וברחמים עיי"ש וז"ש כאן בעושי' לשמה היינו עבודה שבלב שכרו מעל שמים בבחי' מדה"ד הנהוג מעל שמים משא"כ בעושי' שלא לשמה עבודה חיצוניות עד שמים היינו בחי' רחמים הנהוג בעוה"ז שהוא עד השמים: והנה מי שאינו ניזון רק בחסדו ית' נקרא שאינו ניזון משלו והעולם חשוך בעדו כי הוא נהמא דכסופא דבהית לאסתכול' באנפוי אבל הניזון מצד הדין נהנה מאורו ית' וע"ד שפירשו מה יתרון לבעליו כ"א ראות עיניו וזה א"א כ"א למי שעובד עבודתו באמת ובלב שלם וזה ענין תפלתנו ובקשתנו בא"ר ודבק לבנו במצותיך כו' ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו כי שמעתי מהאי שבא קדישא מיזלה"ה שזה שא' דוד המע"ה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' (כי הוא לב העולם מרכז הארץ כידוע ושם) "לבי "ובשרי ירננו וגו' כי מצא מין את מינו וניעור וז"ש ה' לאברהם לך לך דייקא להיות ניזון בזכות עצמך ומשלך (ע"ד שפירשו במד' ויתן לך בזכותך ומשלך) מארצך וממולדתך וגו' אל הארץ בה"א הידוע שהוא לב העולם ושם תזכה ללב טהור ותהי' ניזון בזרוע ומהדין ועי"ז תזכה להנות מאורו ולא יהי' נהמא דכסופא וזהו אשר אראך דייקא בראות העין ובזה מובן מה שפתח הזוהר שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שהם ניזונים בזרוע בזכות עצמם וז"ש לך לך כדפי' וע"י מה יזכו לזה ע"י ארץ ישראל כמ"ש דוד נכספה וגו' כדפי' מוזלה"ה והבן: א"י לך לך וגו' אשר אראך ואעשך לגוי גדול ובמד' זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך וגו' יתברך "הבורא וישתבח היוצר כל למען יכירו וידעו גדולתו זהו תכלית כל הנאצלים והנבראים נוצרי' ונעשי' למען דעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו אמנם העליונים משיגים גדולתו כאו"א לפי שכלו וראו' עיניו בעין הבדולח למעלה כ"א לפי גדולתו אבל אנו יושבי תבל ושוכני ארץ קרוצי חומר נבוא לבחי' השגה עפ"י דרכים שונים (א) בבחי' שמיעה וקבלה מאבות לבנים ע"ד דכתיב שמע ישראל וגו' שפירושו לשון קבלה והאזנה (ב) ע"ד המחקר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וע"ד המבואר במורה ובחו"ה באורך (ג) בעשותו ית' נוראות לעינינו נסים ונפלאות עד אין מספר כאשר עשה לאבותינו ביצ"מ ובקי"ס ובמ"ת בהגלות מלכנו לעינינו וע"ד דכתיב אתה הראת לדעת כי ה' היא האלקים בראי' מוחשת ע"י נסים נגלי' לעין כל וכדכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ולכאורה מי שמשיג בחקירתו מכח השכל וכ"ש מי שרואה עין בעין נסי' ונפלאות שוב א"צ לאמונה וקבלה כלל אבל האמת סוף דבר הכל האמונה והקבלה כ"א יספיק במעט אשר השיג בשכלו או מכח שראה בעין ישועות גדולות נסים ונפלאות הרי הוא ח"ו נותן קצבה לגדולתו לפי קוצר השגתו וראייתו ובאמת השי"ת רם על כל על רמים נשא על כל נשאים לגדולתו אין חקר רק העיקר