ייטב לב בראשית נד

להודות את שמך לתת הודי' לשמך בי יכתירו צדיקים יתכללין בי צדיקיא כי תגמול עלי שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התבה יתבאר כי כתיב למעלה ונח מצא חן וגו' וכתיב ויזכר אלהים את נח פרש"י צדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים ומצינו במשה ואתחנן אל ה' וגו' פרש"י אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעש"ט אינם מבקשים אלא מתנת חנם ונ"ל ביאור הדבר ע"ד דאיתא בזהר בשלח בקי"ס בשעתא דשרו ישראל על ימא כמה חיילין ומשריין מעילא ותתא כולהו בכנופי' הוו עלייהו דישראל שריאו בצלי ואתגלי עתיקא קדישא ואשתכח רעוא בכולהו עלמין ונהירו דכולהו אתנהיר כדין כתיב מה תצעק אלי בעתיקא תליא תלתא ובעט"צ שם מביא פירוש על דרך אמרם לא בסבי טעמא כי אם האדם נידון בב"ד של מעלה ע"פ זו"ן הדבר מתנהג ע"פ דין בטעם לדבר לזכות או לחוב אכל בסבא שהוא עתיק א"צ לומר שום טעם כי הכל תלוי ברצונו יתב' עכ"ד עי"ש וזו שאמר אף שיש לצדיקי' לזכות בדרך טעם בתעש"ט אינם חפצים בזה כי אילי יבא מקטרג להשטין ולסתור ע"כ אינם מבקשים אלא מתנת חנם בלא טעם מבחי' עתיק ורצון שאין טעם ברצון וז"ש בסליחות עדיך לחון חנם באים אליך ויש להעמיק יותר כי מבואר בע"ח שער אבי"ע כי עתיק הוא כתר והיא יכונה תחומר היולי הכולל מכל בחינות ארת"ט ד' אותיות הוי' ב"ה שהם סוד אבי"ע עי"ש, וידוע כי שם יו"ד ה"י וא"ו ה"ה היא הכולל מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן סוד אבי"ע והוא עולה "חן כידוע וא"כ כתר הכולל הכל יכונה ח"ן וז"ש ונח מצא "חן בעיני הוי' הוא שם הנ"ל העולה חן הכולל הכל והבן' ומבואר בס"הק מי שנעשה לו נס ע"פ שירת הדין אינו מחויב לומר שירה אבל מי שנעשה לי נס בדרך חסד חייב לומר שירה ומקורו מירושלמי פ' ער"פ הובא בס' י"ת פ' וישב ע"ש וזה דבר שהשכל גוזר כך וז"ש כאן וידב"ר אלקים מדה"ד אל נח לאמר אמירה רכה בחי' רחמים צא מן התבה כי נהפך מדה"ד לרתמי' כי נח מצא "חן מחסד חנם מבחינת עתיק וכתר רצון הפשוט בלא טעם ועז"א המדר' שזה שבקש והתפלל נח הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך כי ע"ז מחויב להודו' בי וכתירו צדיקים ישיגו בחינת כתר וז"ש יתכללי"ן בי צדיקיא כי הכתר כולל הכל כי תגמול עלי שגמלתני תנ"ם ואמר"ת צ"א: וז"ש הנביא וברחמי"ם גדולי"ם אקבצ"ך וגו' ובחס"ד עולם רחמתיך כו' אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' כן נשבעתי וגו' כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ר"ל אם המשפט לפי המדות חג"ת נה"י המכונה הרים וגבעות כידוע בבחינת טעם זה יוכל לחוש ולמוט על ידי משטין ומקטרג לסתור הטעם אבל וחסדי מאת"ך ר"ל מאת כ"ף המרמז כ"תר לא ימוש ולא ימוט (וע"ד שפירש האר"י ז"ל יכירו בניך וידעו כי מאת"ך מאת כ' כ"תר הוא מנוחתם) אמר מרחמ"ך ה' מרחם כ"תר והבן זה: הוא הי' גבור ציד לפני ה' ע"כ יאמר כנמרוד גבור ציד וגו' במסור' על כן יאמר בספר מלחמות ה' ולציון יאמר איש ואיש וגו', יבואר בפשיטות כי לכאורה אמאי סיפרה התורה שנמרוד הי' גבור ציד שצד הבריות ומטען למרוד בהקב"ה ומה בא ללמדנו אבל הענין ע"ד מאויבי תחכמני מצותיך כלומר ליקח מוסר מזה לקרב לבבות בני אדם להשי"ת כי זה לעומת זה עשה האלהים ומה זה שעשה רק למען כבידו קירב לבבות בני אדם אליו עאכו"כ למען כבוד המקום שצריך לרדוף בתר חייביא להודיע להם דינא דהאי עלמא ודעלמא דאתי להחזירם למוטב וכדאי' במד' ואהבת את ה' אלהיך ואהבהו על הבריות ולזה נאמר זה בתורה להורות נתן לקרב הבריות אל הבורא ית' ובזה מובן דכתיב הוא הי' גבור ציד לפני ה' לפני במונח ה' באתנחתא ע"כ יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה' לפני במרכא ה' באתנחתא וצריך להבין בשנותו את טעמו אבל ידוע כי מונח הוא מפסיק ומרכא הוא מחבר ודיבוק וזה רצון הכתוב הוא הי' גבור ציד לפני ה' כתיב במפסיק כלומר הבריות מאת הש"י ע"כ יאמר זה למען היות כנמרוד גבור ציד לקרב לבבות ב"א לפני ה' לדבק אותם אל הש"י לתורתו ולעבודתו יתב' ונכון ושמא תאמר אם תרצה לקרב לבבות ב"א אי מתגברין בו כי לא ניחא להו אבל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים והאמת תזהיר שכיב אמתתו לזה הבטיח השי"ת ע"כ יאמר בס' התור' מי שיש לו מלחמות ה' שלוחם מלחמות מצוה אז את והב בסופה אהבה בסופה כפי' חז"ל וע"ד ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ושכרו של זה המקרב לבבות לה' שתגייר גרים ע"ד כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו דכתיב את הנפש אשר עש"ו בחרן ולזה ולציון הוא הת"ח המצוי בהלכה (ע"ד אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה כמו שדרשו חז"ל) יאמר איש ואיש יולד בה כלומר שלעתיד יאמר אליו כל איש אשר נולד ע"י והחזירו למוטב ע"ד שנתגייר כקטן שנולד דתי ה' יגאלנו במהר' מאפלה לאורה: