ייטב לב בראשית נ

האר"ץ כמש"ל וז"ש להלן ויזכור אלקים את נח וגו' שנהפך מדה"ד לרחמים היינו אלקים במילוי יו"ד העולה שי"ן מנין ברחמים וכולא בתר רישא גרירא וממילא שנהפך לרחמים גם אלהים במילוי א' העולה אר"ץ לשון רצון ובמילוי ה' העולה רצ"ה וז"ש ויעבר אלקי"ם רו"ח עולה שי"ן מנין ברחמי"ם על האר"ץ גם על בחינת המילוי בא' ובה' וישכו המים כי נתחבר שי"ן עם מים ונעשה שמים, וז"ש ויסכרו מעינות תהום וארבות השמים כי נסתמו הארובות מאותיות שמים ויכלא הגשם תן השמים מכח צירוף אותיות שמים כי נעשה שלום במרומיו: קץ כל בשר בא לפני גו', במדרש החמס קם למטה רשע כו' לחיובו של רשע לא מהם ולא מהתונם לא מנהון ולא מממונם למה לא נח בהם לא הי' לשום בריה נ"ר מהם ולא להקב"ה נ"ר מהם ע"כ ויבואר עפמ"ש בס' נוע"מג פ' נצבים בשם אביו זצ"ל דגם העבירה שנדחת ואינה קרוב' לפרגוד אם יש בה קצת כונה לשמים ה' ירצה וזהו אם יהיה נדחך בקצה בסוף דבר יגיע ממנו השמים אז מניצוץ זה יקבצך וגו', ובזה מפרש הא דכתיב יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף גו' כלומר שבכל הרשעיות לא הי' כונתו לעשות בו חסד עכ"ד, עי"ש שהביא דברי הבעש"ט שהמליץ טוב עבור ישראל שכל מה שעושין סוף מעשה הוא לה' גם העושק והאונאה הכל למען ה' שיחזיק בניו לתורה ויכבד שבת וישא בעול צדקה הרי כי הכל לש"ש ענ"ד עיין שם ובזה פי' בסליחות אם מרדו ברוב פשעם הכוונה לשם צור מלכי וקדושי לעשות בו צדקה ומצות וכדומה לזה בעתר אליו תדרשי כיון שיש בו ניצוץ הקדוש יכול להתהפך הכל לטוב כמו שהעתר מהפך התבואה ממקום למקום כדרשת חז"ל על ויעתר יצחק עי"ש, אמנם על מי שאינו בבחי' זו רק למלאות תאותו ואינו זוכר עשות חסד וצדקה ע"ז נא' דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להטיב כלומר שחדל לעשות רמאות כזו להטיב ע"י, וכ"כ און יחשוב על משכבו רומז למשגל יתיצב על דרך לא טוב כי אינו מכוין אפילו כוונה הפחותה במשגל לבלי יתאוה אל האיסור כי הלא היא רע לא ימאס ואין כוונתו רק לתאותו והבינהיו וזש"ה שבתך בתוך מרמה במרמה מאני דעת אותי פי' שתהא בו איזה כוונה רצויה לשם שמים כנ"ל: וז"ש קץ כל בשרו כלומר תכלית וסוף הכונה של כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם דייקא, כלומר רק למלאות תאות נפשם וגופם, וז"ש המדרש החמס קם למטה רשע כלי' לחיובו של רשע כי לא הי' בכוונתם לשום דבר טוב כי לא נח בהם לא הי' לבריות נ"ר בהם כלומר לא גמלו טוב ולא עשו חסד לשום בריה וע"כ לא הי' להמקום ב"ה נחת רוח בהם ומכל החי וגו' זכר ונקבה יהי' לכאורה יהי' שפת יתר גם להלן ואתה קח לך וגו' ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה והי' ל"ל הי' די לומר ואספת לך ולהם לאכלה תו קשה על אומרו ל"ך ולהם לאכלה הא אמרו אסיר לאכול קודם שיתן לבהמתו וכו': ונראה דחדא מתורץ באידך דמשום חשש שמא מאותן השנים שיביא אל התיבה ימותו ולא יתקיימו לחיות זרע או המאכל יתקלקל ויתעפש לזה הבטיח לו זכר ונקבה יהי' יתקיימו בהויתן יהי' וכ"כ א"ל קח לך מכל מאכל וגו' ואספת אליך והי' לך בהוייתן יהי' ולא יתעפשו ולא ירקבו וכפרש"י ברית הי' צריך על הפירות שלא יתקלקלו ולא ירקבו אם כי בדרך הטבע הי' מתעפשים ומתקלקלים וע"כ אין זה אלא דרך נס וז"ש הקב"ה לנח לך ולהם לאכלה כי במה שנעשה ע"ד נס האדם קודם להבהמה לאכילה וכמ"ש בס' יד אפרים באו"ח סימן קפ"ז עי"ש והבן: א"י והי' לך ולהם לאכלה ובזה נבין מה דקאמר מכל מאכל ולא מכל אוכל כענין שנא' סו"פ שמיני אבל הענין ע"פ מ"ש מוזלה"ה בסי"מ פ' בשלח לפרש הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה כלומר כי המן הוא רק לצורך האדם לזכך גופו מלחם אבירים שמה"ש אוכלים אבל שאר אכילת אדם מכל מיני מזון שבעולם יש בו שתי כונות א' בעבור הניזון ב' בעבור המזון לתקן אותו להעלות נה"ק שבו לבחי' אדם המדבר להעלותו ולקרבו לעבודתו יתב' שמו והיינו דכתיב וישבות המן אז ויאכלו מעבור הארץ בשביל הארץ לתקן גידוליה עכ"ד נמצא המזון הוא מאכיל להאדם קיומו וחיותו והאדם מאכיל להמזון שמשיב נפש המזון וזה קיומו וחיותו ומה"ט נקרא מאכל כי האדם מאכילו להנאכל ואפשר זה שרמזו במאמרם כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה חי' ועוף כלומר דברים הנאכלין שנחשב להם כאלו האדם מאכילן וז"ש קח לך מכל מאכל אשר יאכל וגו' והי' לך ולהם (היינו הנאכלין) לאכלה שנחשב להם ג"כ לאכילה והבן: ויאמר ה' לנח בא אתה וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני וגו' במדרש כתיב כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו וגו' אין לך אדם אוהב בן אומנתו והקב"ה אוהב בן אומנתו שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב ישר