ייטב לב בראשית מט

מצוה בה"ע ליכא אע"כ שהי' טוב לבריות ג"כ וניצול בשביל הפירות שאוכלין בעוה"ז וז"ש נח איש צדיק לשמים וגם תמים הי' בדורותיו ר"ל עם דורותיו שהי' טוב לבריות וז"ש איש צדיק שלא תאמר שהי' מתבודד ומובדל מעניני אישות אלא איש ר"ל עסק בעניני עוה"ז ג"כ ועכ"ז היה צדיק (וע"ד שפי' לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר) ר"ל שגם בענין אישיתו בין אדם לחבירו היה צדיק וזה שסיים את האלהים התהלך נח יובן עפ"י דברי הבחיי עה"פ ושמרתם את תקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' כלי' שגם המשפטים שיש בהן קיום עול' תהי' כוונתו לשם ה' המצוה בהם וע"ד שכת' העיקרים דלכך מגיע שכר על המשפטים בשביל הכוונה לשם ה' עיי"ש וז"ש שמה שהיה תמים בדורותיו טוב לבריות גם בזה הי' כוונתי את האלקים התהלך כפי' התרגום בדחלתא דה' ונקדים עוד מ"ש אאזמ"ו ז"ל עה"פ לפני ה' תטהרו עפ"י את זו דרש רא"בע על עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר אבל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וזהו לפני ה' ר"ל עבירות שבין אדם לחבירו תטהרו כלו' טהרו בעצמיכם לפייס חבירו עכ"ד: וז"ש כאן כי לכך אתה ניצול כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא ר"ל במה שהיא לפני שהוא מה שבין אדם לחבירו ע"ז יש פירות בעוה"ז וא"כ כוונה א' לזה שא' לפני עם מה שא' תמים וז"ש להלן וישאר אך נח כי מתחי' א' נח נח ר"ל נח לשמים ונח לבריות כפי' המפו' והזוהר אך זהו כ"ז שהי' בריות בעולם אבל אח"כ דכתיב וימח את כל היקום וגו' וישאר אך ר"ל אך נח לשמים לבד כי אז באותו שעה לא יצדק לומר נח לבריות כי לא היה בעולם רק בניו וביתו אשר אתו בתבה והבן, והיוצא מזה כי נח ניצול בשביל שהיה טוב לבריות גומל חסד שהכל נכנס בכלל גמ"ח וכמו"ש הר"ם בפי' המשנה, ומזה ילמוד כל אדם לגמול חסד ולפזר צדקה ועי"ז יהיה שמור ונצול ונמלט וכדכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים: ותשחת הארץ לפני האלהים כבר עמד הזוהר על אומרו לפני האלקים עיי"ש ולהלן כתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו ואח"כ כתיב ויזכור אלקים את נח וגו' ויעבר אלקים רוח על הארץ וישכו המים ויסכרו מעינות תהום וארובות השמים ויכלא הגשם מן השמים ולכאורה תן השמים שפת יתר ויתבאר כל זה עפימ"ש רש"י ויזכור אלקים זה מדה"ד ונהפכה לרחמים ע"י צדיקים ורשעים מהפכי' מה"ר לתדה"ר שנא' וירא הוי' וגי' ויאמר הוי' אמחה וגי' והנה יש ג' אלקים אלף למד הא יוד מ"ם עולה רצ"א, אלף למד הה יוד מ"ם עולה צר"ה אלף למד הי יוד מם עולה שי"ן מנין בר"חמים שם מצ"פץ חילוף הוי' באתב"ש ומבואר במפרשי התורה שע"כ נזכר כאן ג"פ אלקים לפני האלקים וירא אלקים ויאמר אלקים כי הם המשיכו ע"ע ג' אלקים הנזכרים ונ"ל שזה שא' ותשחת "ה"א"ר"ץ בו רומז אלקים במילוי אלף עולה א"ר"ץ ואלקים במילוי ה' עולה "צ"ר"ה לפני "האלקים היינו אלקים במילוי יוד העילה שי"ן עם ה' אותיותיו המורה על רחמים כמ"ש הרמ"ז פרשה זו וכ"כ רבינו בעט"צ בזוהר דף ס"ח ע"א כי כ"מ שנא' האלקים לאו דינא משמע והביא ראי' מזוהר יתרו עה"פ ומשה עלה אל האלקים עיי"ש אלא שהם הפכו מדה"ר לדין וא' הטעם כי ותמלא הארץ חמס והענין כי אלקים במילוי יו"ד העולה שי"ן ירמוז לשם שדי כמ"ש הזוהר בהקדמה עאלת שי"ן קמי' כו' דבי' אתקרי שמך שד"י (בשגם אלקים במילוי יו"ד עם י"ג אותיותיו והכולל עולה שד"י) ושם זה מורה שא' לעולמו די וכ' ס"הק שמזה יקח האדם מוסר השכל להיות לו מדת הסתפקות בחי' די במה שיש לו ולא יחמוד את של חבירו כ"ש שלא יגזול את חבירו והם גזלו וחמסו זא"ז ע"כ נהפך שם אלקים העולה שי"ן הרומז לשם שדי למדה"ד כאמור עוד זאת כי שי"ן ירמוז על שלום זיווג המדות מנין ברחמי"ם קו האמצעי והם היו מריבין זה עם זה כפרש"י להלן ע"כ פגמו באלקים העולה שי"ן ונהפך לדין והנה בס' שם שמואל כ' לפרש בראשית ברא אלקים את השמים וגו' ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים כי אלקים עולה פ"ו, ובמילוי יוד שהמילוי עולה רו"ח עולה שי"ן וז"ש ברא אלקים את השמים ע"י ורו"ח אלהי"ם העולה שי"ן מרחפת ע"פ המים והתחבר שי"ן אל מים ונעשה שמים עכ"ד הביאו תוזלה"ה סו"פ מקץ וכיון שפגמו באלקים העולה שי"ן גרמו להפריד השי"ן מן מים משם שמים עוד זאת לפי פרש"י שמים שם מים אש ומים וכ' הכ"י עה"פ ויקרא אלקים לרקיע שמים לא רצה שיקרא רקיע שהוא מורה על פירוד והבדלה ומחלוקת כ"א שמים מורה על שלום כי נעשה מאש ומים שטרפן ועשה שלום ביניהן וכיון שדור המבול הי' מריבין זע"ז גוזלין וחומסין היפך השלום גרמו במעשיהם להפריד אש ממים ע"כ ניתך המים ארצה למבול וימחו: וז"ש נבקעו כל מעינו' תהום רבה וארובות השמים נפתחו פי' שנפתחו ארובות באותיות שמים ונפרד השי"ן הרומז אש ומים ע"כ ויהי הגשם (כי ניתך מים) על הארץ כלו' ע"י אלקים במילוי א' ומילוי ה"א הנרמז בתיבת