ייטב לב בראשית מז

אותן בע"ח שהי' בהן חלקי נרו"נ של נח השתוקקו ונכספו להתקרב אליו ומפני זה באו מאליהן אל התבה כך נלע"ד, וע"פ האמור י"ל רמז בתהלים ק"ז יאמרו גאולי ה' וגו' שכל הענין שם מדבר מענין עליות נצוצות אל שורש הקדושה כידוע ובסופו מסיים מי חכם וישמר אלה וגו' ר"ל מי יכול להעלות נה"ק לשורשם מי שהוא חכם ויודע ליקח רמיזא דחכמתא מכ"ד וישמר אלה כלו' ישמר בלבו ענין הנאמר בפ' אלה תולדות נח שבו מבואר שהיה נח לוקח נפשות ויתכוננו חסדי ה' שבכ"ד יש חיות קדושה זה יכול להעלותן וז"ש ונ"ח ר"ת "ולוקח "נפשות "חכם עי"ז מצא חן בעיני ה' כי כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו והבן: א"י אלה תולדות נח נח איש צדיק ע"פ דברי הביל"ע עה"פ שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו היינו בעה"ז (ביאתם לכאן הוא למען) יפריחו ויטיבו לזולתם בבחינת משפיע המכונה זכר עי"ש. וידוע דלכך משפיע מכונה איש והנה אין לך משפיע גדול מנח שהיה מקיים העולם בצדקתו וכדכתיב זה ינחמנו וגי' לכך נקרא אז כל העולם תולדות נח וכמ"ש הנזה"ק ריש הפרשה עי"ש, ולולא נח לא נשאר ענין אנושי בעולם רק על ידו וע"י זרעו נשאר ונבנה העולם, וז"ש אלה תולדות נח ר"ל שהנשארים הנה הנם תולדות נח שהיא הי' מקיים אותם ולכך יכינה איש ר"ל משפיע וכ"ז מחמת שצדיק תמים הי' בדורותיו, ובזה מובן דברי המדרש באמרו בית רשעים ישמד זה דור המבול וגו' ע"פ שפירשו כי גרים ותושבים אתם עמדי שבכאן אתם גרים ולמעלה תושבים עמדי דייקא, וכמה שפירש דודי הגאון הק' מברוגיל יציבא בארעא מי שהוא תושב בעוה"ז הוא גיורא בשמי שמיא עכ"ד המתוקים, וזה בית רשעים שקראו בשמותם עלי אדמות ומחזיקים עוה"ז בית קביע ושחד ואהל צדיקים שיודעים שעוה"ז רק אהל עראי יפריח דייקא וכמי שפי' הביל"ע יפריחו לזולתם עי"ש והבינהו ורמז לזה "אלה "אהל למפרע: תמים הי' וגי', גמרא פ"ק דע"ז מנין למחוסר אבר דאסיר לב"נ כי' עד איבעי' להו, עיין בתוספות ומהרש"א ובסי"מ למוזלה"ה שכ' וז"ל והנה דעת רז"ל שדרשו תמים ולא טרפה ולא דרשו שלא הי' בע"מ נ"ל דה"ט דזה שלא הי' טרפה שייך לענין שניצול מהחבול מפני שהי' ראוי להעמיד תולדות אף שחם סרסו אין השם ית' מזדקק לבחירה משא"כ בע"מ אין ענינו לכאן ע"כ דבריו בקצרה עי"ש: והקשה לי חתני הרב ר' יוקל ט"ב נ"י דהא הסוגיא קאי למ"ד טרפה יולדת ועמדתי משתיתם, ואחר שהתבוננתי נ"ל בכונתו ז"ל דעל הגמרא למה לא קאמר ולא בע"מ לא בא לתרץ דכבר עמד ע"ז המהרש"א ומהרש"ל עי"ש מה שתרצו, אבל מוזלה"ה אשמועינן דבר חידוש דמה דדחי ופריך דלמא תמים בדרכיו היינו למ"ד טרפה יולדת אבל למ"ד אינה יולדת ליכא למדחי בהכי אלא קיימינן במסקנא למידרש תמים ולא טרפה ולא לענין הדין דנפקא ליה לדידיה מלחיות זרע אלא לגופיה דקרא וע"ז ניתן טעם למה לא אמר ולא בע"מ והוא דיש להבין מה קאמר ודלמא תמים בדרכיו למה משמע ליה זה יותר מלומר ולא טרפה דמזה נפקותא לדינא ותו דתמים בכל משמע בגופו ובדרכיו, אע"כ דמשמע ליה תמים בדרכיו דזה שייך למה דניצול בשביל שהיה צדיק במעשיו ותמים בדרכיו אבל אין לומר תמים ולא טרפה דאינו ענין למה שניצול ולא שייך להך קרא דבא לומר זכות הצלתי שהיה צדיק דמה איכפת לן אי הי' טרפה אעפ"כ הי' ראוי להנצל דס"ל טרפה חי ומוליד והיינו דפריך ידלמא כי' פירוש מנ"ל דאתי תמים לענין הדין לומר ולא טרפה דלמא אתי לומר תמים בדרכיו להורות זכית הצלתו וכ"ז למ"ד טרפה יולדת אבל למ"ד אינה יולדת באמת אמר תמים ולא טרפה לומר שבזכות שהי' ראוי להוליד ניצול אבל אין לומר ולא בע"מ דזה לא שייך להצלתו דמה איכפת לן אי הי' בעל מום, דאין לומר דגם זה שייך להצלתו דניצול בשביל שעתיד להעלות עולות כדמצינו בישראל שנגאלו בזכות שעתידין לקבל התורה וז"ש שהי' תמים וראוי להקריב אבל אלי הי' בע"מ פסול להקריב משא"כ לענין טרפה ל"ל האי טעמא דטרפה כשר להקריב עי' רמב"ם הלכות ביאת המקדש פ"ו זה אינו דהא מבואר במדרש שהכישו ארי ושברו ולא הי' כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו הביאו מיזלה"ה שם בסמוך וא"כ צפה הקב"ה שאיני עתיד להקריב בעצמו ועכ"ז ניצול דדוקא במה שנעשה ע"י אדם בר דעת שהיא בעל בחירה אין הידיעה מזדקקת משא"כ הנעשה ע"י חיה שאינה בעלת בחירה אע"כ תמים ולא טרפה ולא לענין בעל מום כך נ"ל בכונתו ז"ל, וכשאני לעצמי אומר הטעם דגם לפי הס"ד דטרפה חי' ויולדת שפיר דרש תמים ולא טרפ' ולא דריש לענין בע"מ והוא עפמ"ש בס' בל"י ס"ס מ"ה שורים המשתינים דם אם לא ניקבה השלחופית מותרים, ונ"ל לפי מ"ש השבו"י ח"ב סימן נ"ז בבהמה שיש לה חילי שקורין שווינדזוכט שהורה למעשה באם ימצא עוד ריעותא בריאה אע"ג שע"פ הדין יהי' כשר מ"מ ע"י חילי זה