ייטב לב בראשית מו

עוד יתכוון עפמ"ש בס' עתק ברכה בענין המועדים על אך אשר יאכל לכל נפש שיש ג' כתות ועל צד המובחר אשר הוטב בעיני ה' כמבואר שם להמעיין רימז באומרו איש שהיה מתנהג בדרכי אנושי ולא היה מסגף א"ע יתר מהראוי ועכ"ז הי' צדיק תמים ולכך היה רוח המקום והבריות נוחה הימנו והבן. אבל דורו היה להיפך ממש וז"ש ותשחת הארץ אפילו בהיותו לפני אלקים ר"ל בשעה שצריכים לעסוק בדברים אלהיים בתורה ותפלה והבן וה' יטהר לבבנו לעבדו באמת בכל עת ובכל רגע אמן א"י איש צדיק וגו' ובזה יבואר קישור הפ' שהביא המד' ריש פ' כעבור סופה וגו' וגם הפוך רשעים ואינם מלבד דרש המדרש כפשוטו על דור המבול עי"ש, והוא בהקדם לפ"ש אומרו בדורותיו עפמ"ש בס' ק"י על הפ' דור הולך ודור בא ע"פ דברי ר"ת שלכך נקרא הרשע כסיל מחמת שבבוא עליו ימי הרעה או לעת זקנתי ככלות כחו ותאותו מעיד שעד אז הבל נחלתו ולא יתואר בשם חכם כ"א מי שביאר לנפשו דבר שאינו מתחרט עליו לעולם והוא הצדיק עי"ש, ועי"ש המשל שהביא מהחנוני הרמאי שירא לנפשו שלא יודע תרמיתו לכל לכן נוסע עמה למקומות שונים וז"ש מה יתרון גו' בכל עמלו שיעמול ומה שתמדת העולם חביבין על בעליהן היינו מפני שדור הולך ודור בא ובכל פעם חדשות יבואו לכך לא יכירו האמת עי"ש והנה מזה נבין כי הסוחר שנסע לכל המקומות שינים ורואה סופן של קונים הראשונים מהסחורה הפחותה שמתחרטין מפני שרע ומר להם ממילא היא מונע א"ע מלקנות מהסוחר הרמאי הנ"ל, וידוע דברי הר"מ במורה נבוכים שסתם ב"א גם אז בזמן נח וכדומה לא חיו כ"א כימי שנותינו עי"ש ואם כן נח ראה דורות שלהן ומזה מנע אשוריו מני אורחותם וברר לעצמו את הדרך הישר והטוב וז"ש צדיק היה בדורותיו מחמת שראה סיפן של דורותיו הרבים ולא היה אצלו פנים חדשות והבן. א"י אלה תולדות נח וגו' במדרש זש"ה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם גו' ובבעה"ט את האלקים התהלך נח' ס"ת חכם, גם להבין אומרו מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' דתיבא ל"ך שפת יתר ומצינו שדרשו חז"ל בכ"מ לכם משלכם או ע"פ הנה נתתי לך משמרת תרומתי שלך תהא כו' כדאיתא שבת דף ק"ה וכאן מאי איכא למימר, גם להבין אומרו באו אל נח פירוש רש"י מאליהן מה ענינו. והנ"ל ע"פ מה שכתוב בס"הק אור המאיר פ' זו על הפסוק ואתה קח לך מכל מאכל ומ"ש בפ' קרח על המשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו דר"ל מי שכחו יפה להחיות חיות לכל הבריות דנח"מ וזה נקרא משאו ומתנו יפה עם הבריות כלומר נושא מהם בחינת רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא ב"ה ואח"כ נותן בהם חיות ומזה רוחם נוחה הימנו כו' עי"ש באורך, והענין כי כ"א צריך לתקן נפש רוח ונשמה שלו וגם חלקי נצוצות נשמתו אשר הנם מגולגלים ביתר הבריות כ"ז צריך לתקן ולהעלותן או ע"י אכילה ושתיה ע"ד שפירשו המפורשים רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כלומר שלכך הם רעבים גם צמאים כי נפשם של הרעבים וצמאים תתעטף באיתן הדברים כנודע שבכל דבר יש נצוצות הקדושות כדכתיב ואתה מחיה את כלם או שיכול לתקן חלקי נשמתו אשר בדצח"מ ע"י הראי' ובראי' בעלמא קנה להו, (וכמו שאמרו חז"ל ריש ב"מ מאי מצאתיה ראיתיה וגם הס"ד של הגמרא לאו דבר ריק הוא) ע"י שלוקח ממנו רמז חכמה לעבו' בזה הבור' ב"ה וכדכתיב מלפנו מבהמות ארץ וגו' ואמרו חז"ל למדני גזל מנמלה וצניעות מחתול וכו' ואמרו הוי עז כנמר קל כנשר ובזה וכיוצא בזה שמאמין שבכ"ד יש חיות קדוש' מהבורא ב"ה ומקשר איתו דבר בפנימיותו לשרשו בזה מתקנהו ומעלהו וזה היה בחינת נח שתיקן א"ע ואת כל חלקי נ"ר ונשמתו שהיו אז בבחי' בע"ח השייכים לשורש שלו: וז"ש אלה תולדות נח ופי' הזה"ק נייחא לעילא נייחא לתתא ר"ל שהיה נייחא לעילא כי היה נייחא לתתא שכל שרוח הבריות נוחה הימנו כו' ולכן נקרא הוא צדיק תמים ר"ל כי מי שהשלים נרו"נ של עצמו אבל לא השלים חלקי נצוצית של נרו"נ המגולגלים ביתר הנבראים עדיין לא נקרא תמים כי עוד לא נתקנו חלקי נרו"נ השייכים לשורשו אבל נח שתיקן א"ע ואת כל חלקי נשמתו ונו"ר המגולגלים ביתר הנבראים ע"כ נקרא תמים כי לא נחסר לי מאימה ולזה צריך חכמה רבה כי א"א לזה כ"א ע"י שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר שרואה וכמ"ש ולזה הביא לכאן המדרש עליו הפ' וליקח נפשות חכם כי מי שלוקח לעצמו נפשות של בע"ת השייכים לשורש נשמתו זה נקרא חכם כי א"א לעשות כן אם לא ע"י חכמה, וזה שרמז' התורה לומר למה נקרא חכם כי את האלקים התהלך נח ס"ת חכם, וז"ש אח"כ מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' כלומר משלך כי אותן בע"ח שהם משורש נשמתי והוא תיקן אותם הן הם שבאו אליו אל התבה כי היה בהם כציצית של שורש נשמתו ונו"ר ולהיות כי כל דבר משתוקק לשורשו והחלק רוצה לידבק בהכל ע"כ