ייטב לב בראשית מה

מקצת שבחו, וזש"ה איש צדיק תמים וקשיא אמאי להלן בעניו לא אחר תמים עז"א את האלקים התהלך נח ר"ל כמו אצל בחינת אלקים שא"א רק מקצת שבחו מה"ט שבפניו כ"כ אצל נח והבן: א"י צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח ולהלן הוא אומר צדיק ולא תמים, והנ"ל בהקדם להבין פרש"י יש דורשין לשבת ויש דורשין לגנאי וע"פ פשוט ענינו כי נודע דאית יראה הבא מכח יראת שכר ועונש והוא יראה תתאה עובד לטובת עצמו ואית יראה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין יראת רוממותו ית' והוא נקרא יראה עילאה ויראת עונש מכונה בשם יראת אלקים שירא מכח מדה"ד ויראת רוממותו מכונה בשם יראת הוי' ב"ה וכדכתיב ראשית חכמה יראת הוי' שכל טוב וגו' וכאן נאמר את האלקים התהלך נח פי' התרגום בדחלתא דה' הליך נח א"כ מבואר שהיה לו רק בחינת יראת אלקים יראה תתאה ואולם באברהם מצינו שעבד מאהבה כדכתיב זרע אברהם אוהבי וגו' ומה דכתיב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה היינו בחי' יראה הגדולה מאהבה כמבואר בשל"ה וכבר נאמר שם בסי"מ של מוזלה"ה ההפרש בין מה דכתיב ירא אלקים שהוא לפעמים ג"כ ירמוז על יראת רוממותו יתעלה ובין דכתיב ירא את אלקים היינו מעונשו וע"ז דורשין לגנאי אלו היה בדורו של אברהם שהיה לו יראת רוממותו ואהבתו יתע' יראתו לא הי' נחשב לכלום ואמנם יש דורשין לשבח מצדיקין את הצדיק דבאמת נח היה לו יראת רוממותו בגין דאיהו רב ושליט כו' ומה דקאמר את האלקים התהלך שפירושו שהיה לו יראת העונש היינו ע"ד דכתיב באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו והדבר פלא, כי ה"ז נראה ח"ו כעבודה פחותה ע"מ לקבל פרס ומתוך מ"ש בהקדמה של הס' חתם סופר להגאון מפרעסבורג זלה"ה למדנו תירוץ לזה כי באמת אאע"ה היה עובד שלא ע"מ לקבל פרס אך התלמידים היו כ"כ במדרגה פחותה עד שהצריך להכניסם לאט לאט ובתחלה הרגילם ע"מ לקבל פרס וכ"כ היה משפיל א"ע ממדרגתו הגבוה אל מדרגה הנמוכה ללמוד עם קצרי דעת כדי שיעבדו ע"מ לקבל פרס ומתוך כך יכניסם אח"כ תחת כנפי השכינה עכ"ד ז"ל ודפח"ח, וכיוצא בזה מצינו בגמ' פ' במה מדליקין בגוי א' שאמר גיירני ע"מ שאהיה כ"ג וקבלו הלל ע"ש וע"כ נח הגם שבעצמותו היה לו יראת הרוממות בהוכיחו לבני דורו הוצרך להשפיל א"ע להוכיח בכח יראת עונש אולי מכח זה ישובו, והנה ידוע מי שיש בידו למחות ואינו מוחה ח"ו נתפס בעון הדור וע"כ הודיענו התורה צדקתו של נח שהיה שלם ולא היה בו עון כלל על שלא מיחה כי מיחה בהם עד שבשביל זה היה נראה כאלו מתהלך ביראת עונש ועכ"ז לא קבלו: וז"ש נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ר"ל שהיה שלם אפילו בדורותיו הידועים ולא היה בו חטא על שלא מיחה כי הלא בשביל דורותיו את האלקים התהלך נח שהיה לו יראת העונש למען עי"ז יוכל לקרבם תחת כנפי השכינה, ומעתה ל"ק על אומרו להלן צדיק ולא תמים כי גם תמים דנאמר כאן קאי אדבתרא וכמו שפירשתי, או שיעור הכתוב צדיק תמים היה ביראת הרוממות אך בשביל בדורותיו את האלקים לקיים התהלך נח והבן: א"י איש צדיק תמים וגו' עי' בסי"מ של מוזלה"ה מדקדק תיבת איש ל"ל, והנ"ל בזה ע"פ שפי' הוא ז"ל בפ' ראה עה"פ מנעי קולך מבכי וגו' כי יש שכר לפעולתך שהרי עשיתם תשובה אך העיקר חסר מחמת ששבו בנים לגבולם למעשיהם הראשונים ולא עזבו החטא, וכבר ידוע כי עיקר תשובה הוא עזיבת החטא, (ובזה פירשתי הפסוק האזינו השמים ואדברה ר"ל בשעה שאתם קרובים לשמים היינו בר"ה ויוה"כ עוסקים בדברים אלהיים ולא בדברים ארציים ובדברים אנושיים אך העיקר ותשמע הארץ גם בעת שקרובים לארץ אז ג"כ תשמעו אמרי פי יערוף כמטר לקחי שיש לו הפסק כי מוכרח לבצע עכ"ז תזל כטל דלא מיעצר אמרתי), ובזה פי' מאחז"ל (ע"ז פרק לפני אידיהן) אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש ר"ל שעושה תשובה בשעה שעוסק בדברים אנושיים וגשמיים דאז הוא מכונה בשם איש ואז הוא ירא ה' ועושה תשובה וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא דכתיב בפ' דילן ויחל נח ר"ל בהתחלת פ' נח אז נעשה איש האדמה היפך מה שהיה בימים נוראים קרוב לשמים ועוסק בדברים אלהיים ויטע כרם וישת מן היין וישכר, ר"ל כי הימים ימי בכורי ענבים והבציר עד שמכח זה נתבלל דעתו ושוכח מה שקיבל עליו בימים הקדושים וזהו שהעידה תורה על נח שגם בהיותו איש עוסק בדברים האנושיים היה צדיק תמים וזה שרמזו נח נח נייחא לעילא נייחא לתתא ר"ל בין בדברים העליונים ובין בדברים התחתונים שהיה רוח המקום וגם רוח הבריות נוחה הימנו ועיין באור המאיר על אומרם כל שרוח הבריות נוחה הימנו: