ייטב לב בראשית מד

כסיל לשמאלו להתגאות ולהרבות בכבודו כמו גם לשון ריבוי, גם ידוע מאמר חז"ל לשארית נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים כלומר כדבר הנשאר שאינו חשוב כלום, וזש"ה הגם שא"ל השי"ת כי אותך ראיתי צדיק וגם וימח את כל היקום וגו' ונח לבדו נמלט עכ"ז וישאר א"ך נח שהי' בעיני עצמו כדבר הנשאר שאינו חשוב כלים ועניו ושפל בדעתו כמו אך ל' מיעוט ועי"ז ויזכר אלהים את נח ופרש"י צדיקים מהפכין מדת הדין למדה"ר ומה מתקו דבריו לדרכנו כי כבר אחז"ל גדולים נמוכי רות לפני הקב"ה ולא עוד אלא שאין תפלתן נמאסת וכדכתיב זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, וביאורו כי מצד מדה"ד אינו מועיל קרבן ע"ד שאלו למדת הדין נפש החוטאת במה תתכפר כו' והתורה אמרה יביא קרבן וכן כתיב זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו, ואי' בזוה"ק קורבנא לא אתקרב אלא לשמא דהוי"ה ב"ה, אבל למי שדעתו שפלה אפילו מדה"ד נהפך לרחמים לרחם עליו ע"כ כתיב זבחי אלקים רוח נשברה שזהו קרבן אפילו למדה"ד כי לב נשבר אפילו אלקים לא תבזה ולכך כשאמר רבי עקיבא חננו וענני כי אין בנו מעשים עשה עמנו למען שמך מיד נענה ככתוב בסידור של"ה בשם האר"י זצוק"ל עי"ש, ולזה מחמת שהי' נח עניו ושפל וישאר אך נח במדת מיעוטו וענותנותו ע"כ ויזכר אלקים את נח שנהפך מדה"ד לרחמים והנה התורה העידה עלינו כי אתם המעט מכל העמים ואמרו חכז"ל אפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לכן הראוי שהש"י ירחם עלינו במהרה ויקוים בנו וברחמים גדולים אקבצך במהרה בימינו אכי"ר: א"י תמים הי' בדורותיו ולהלן אומר צדיק ולא אמר תמים פרש"י והוא תהמד' שאומרים מקצת שבחו בפניו כו' נ"ל ביאור הדבר כי ידוע שמשביעין אותו אפי' כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע ובסמ"ק מינה בין הלאוין שלא להיות צדיק בעיניו שנאמר אל תאמר בצדקתך עי"ש ובס' המצות, ושמעתי בשם צדיק אחד שאמר אפילו יאמר לי הש"י בעצמו שאני צדיק שבודאי אני מאמין כי אמת הדבר היינו באותו רגע שאומר ה' אבל ברגע שאח"ז שוב יוכל להיות ח"ו שאינו כן כי יש קונה עולמו בשעה אחת ויש להיפך חלילה וע"ד שאמרו בקדושין המקדש אשה ע"מ שאני רשע אפי' כל ימיו הי' צדיק ה"ז מקודשת עי"ש, וע"כ אפילו אם שמעתי מפי השי"ת עצמו שאני צדיק ברגע שאח"ז לא הייתי מחזיק א"ע לצדיק ע"כ שמעתי. ועפ"ז פרשתי עתה ה ידעתי כי ירא אלקים אתה, כלומר ברגע זו ידעתי אבל ברגע שאח"ז כביכול אני שולל ממני הידיעה שאינו מזדקק לבחירה, ועיין באוה"ח סוף בראשית עה"פ וירא ה' ע"ש דברי הרמב"ם ולזה בשעה שאמר הש"י לנח כי אותך ראיתי צדיק שבודאי נח הי' מאמין באותו רגע שהוא צדיק ונחסר לו אז המצוה שלא להיות צדיק בעיניו שהוא אחד מתרי"ג מצות לדעת סמ"ק ושוב אין לו אז תואר תמים משא"כ שלא בפניו שהוא מחזיק א"ע שאינו צדיק ומקיים הל"ת זו ע"כ יש לו תואר תמים וזה עצמו הטעם שא"א אלא מקצת שבחו בפניו ולא כלו כי אם יאמרו לו פן יאמין ונחסר לו ל"ת הנ"ל ושוב באמת אין לי כל שבתו משא"כ שלא בפניו והבן: א"י צדיק תמים הי' בדורותיו ולהלן אמר אותך ראיתי צדיק לפני מכאן שאומרים מקצת שבחי בפניו וכלו שלא בפניו, ונראה דהכתוב עצמו מרמז תירוץ הקושיא דלכאורה תיבת לפני מיותר אלא שרומז דלכך אומר אך תיאר צדיק ולא תמים משום שאתה לפני ועמך אני מדבר לכך אין לומר כ"א מקצת שבחך, עוד נראה דבאומרו את האלקים התהלך נח ג"כ רומז לתי' זה ובזה יבואר מה שיש לדקדק דתחלה אמר ונח מצא חן בעיני הוי' ומסיים את האלהים התהלך נח בהקדם מה דמסיים במד"ר פ' לך מצינו שאומרים מקצת שבחו של הקב"ה בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נירא מעשיך שלא בפניו אומרים הודו לה' כי טוב כל"ח, והקשו המפורשים הא לגבי הקב"ה לא שייך שלא בפניו כי מלא כל הארץ כבידו ומפרש הנזה"ק ע"פ שאמר ה' ידי יסדה ארץ וימיני טפח' שמים ויד הוא שמאל ופי' חכמים דהוא שם אלהים מדת הדין שולט למטה וימין בחינת הוי' מדת הרחמים שולט למעלה ולכך כשמשבחין בשם אלהים הוי בפניו וכשמשבחין בשם הוי' הוי שלא בפניו עי"ש ול"נ להוסיף נופך כי עוה"ז מתנהג בטבע והוא בחי' שם אלקים גימט' הטבע ועולם עליון מתנהג למעלה מהטבע והוא בחינת הוי' כי נסים שלמעלה מטבע מצד שם הוי' ב"ה כמ"ש הראב"ע פ' וארא ועפ"ז נראה לפרש הא דכתיב גדול ה' ומהולל מאד ר"ל כי שם הויה מהולל מאד שאומרים כל שבחו ולמה אצל שם אלקים אין אומרים רק מקצת שבחו, ע"ז אמר אלהים בארמנותיה נודע למשגל כי הנהגתו גלויה בעוה"ז והוי בפניו ובזה יש לפרש ג"כ אומרו אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך אפילו נגד שם אלהים ושמא תאמר הרי בפניו א"א רק מקצת שבחי, עז"א כי הגדלת על כל שמך אמרתך כפרש"י ומצודות ע"ש, נמצא הוי ג"כ