ייטב לב בראשית מג

מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כדכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא גו' וכתיב בתריה השמים כסאי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' וכתיב המגביהי לשבת המשכילי לראות בשמים ובארץ כי מכח גודל ענותנותו משגיח אפילו בארץ הלזו והנה אחז"ל אהא דכתיב ולדבקה בו הדבק במדותיו כו' וא"כ כמו שהבורא ב"ה הוא עניו להשגיח על מעשה ב"א ולהטיב להם כ"כ צריך האדם להיות דבוק במדותיו להיות עניו ושפל בעיניו וע"ז אמרו חז"ל מאד מאד הוי שפל רוח וז"ש כל המתגאה ע"כ שסובר שהקב"ה מתנהג במדת הגאות ואין כבודו להשפיל לראות בארץ א"כ הרי היא כעובד ע"ז כ"א היה יודע שהשי"ת מתנהג בענוה היה להאדם להתנהג במדה זו להדבק במדותיו, והן הן דברי הרמ"א כשמשים אל לבו שהשי"ת עומד עליו ורואה במעשיו ע"כ זהו מכח ענותנותו יתעלה שחפץ במעשה ב"א ורוצה בעבודתם ונותן עיניו ולבו כביכול עליהם א"כ מיד יגיע אליו יראה וגם הכנעה להדבק במדותיו מה היא עניו אף אתה תהא עניו ונכון ובזה אמרתי לפרש מאמר השי"ת לאברהם התהלך לפני והיה תמים כי אחז"ל האי מאן דמתיהר בע"מ הוא א"כ העניו יתכן להיות שם כינוי שלי תמים כלומר שלם בלא מום וז"ש התהלך לפני ירצה לדעת שאני עומד ומשגיח עליך ומזה יגיע לך מדת הכנעה וענוה וממילא תהיה תמים בלא מום כאמור: וז"ש כי אותך ראיתי צדיק, והטעם אמר לפני כלומר שהיה נח יודע שעומד לפני ה' יתעלה המשגיח עליו ורואה במעשיו ולא כאנשי דור אנוש ודור המבול שהיו אומרים עזב ה' את הארץ ואין כבודו להשגיח עליהם ובכן תו לא קשיא קראי אהדדי כי המדקדק בניגון הטעמים יראה כי על צדיק נכתב תביר שהוא מפסיק כידוע ועל תמים היה בדורותיו נכתב מרכא טפחא אתנחתא ואלו היה תמים דבוק למעלה לא היה נכתב תחת צדיק תביר המפסיק וכבר העירו בזה המפורשים, ולמ"ש ירצה נח איש צדיק וממילא משמע שלא היה לו שום חטא אח"כ הוסיף לומר תמים היה בדורותיו כלו' עניו והטעם את האלקים התהלך נח שהיה יודע שהשי"ת אתו עמו להשגיח עליו ומזה היה לומד לעצמו מדת ההכנעה וענוה ולא כמו דורותיו שהיו מתגאין כי היו סוברים שהשם ית' מתנהג בגאות לבלי להשגיח על השפלים אבל נח מדה אחרת היה לו להיות עניו ושפל מחמת שהיה יודע שעומד לפני השי"ת המשגיח עליו וא"כ מאמר השי"ת צדיק לפני ומאמר תמים כיונה אחת להם ובדבור אחד נאמרו כי מכח שהי' יודע שעומד לפני הש"י המשגיח עליו הי' עניו וע"ז אמרו חז"ל שזה מפני שאומרים מקצת שבאו בפניו וכלו שלא בפניו וא"ש ובזה יש להבין יש דורשין אותי לשבח כ"ש אלו הי' בדורו של אברהם אבינו הי' צדיק יותר, ויש דורשין לגנאי אלו הי' בדורו של א"א ע"ה לא הי' נחשב לכלום והקשו המפורשים מה להם לדרוש לגנאי אם יש לדרוש לשבת ואם התורה כסתה עליו מה להם לפרסמו ולספר בגנותו, ולדרכנו יתכן כי או"א כוונתם רצויה לספר בשבחו של אותו צדיק אלא שיש דורשים דייקא לקרא לשבח ויש דורשים דייקא לקרא לגנאי יהוא שבחו של אותו צדיק כי הדורשים לשבח יסברו כי אומרו בדורותיו קאי על צדיק לומר אלו הי' בדורותיו של א"א ע"ה הי' צדיק יותר והדורשים לגנאי יסברו בדורותיו קאי על תמים שפירושי עני כמו שכתבנו, וצריך להבין איך הי' עניו ושפל בדעתי הלא השי"ת א"ל איתך ראיתי צדיק וגי' וגם הלא ראה כי הוא לבדו נמלט מאנשי דורו וכל דורו היו אנשי רשע ולא למד מעשיהם ועמד בצדקו מתחלה ועד סופו אבל יתכן שהי' סובר שמה שא"ל השי"ת איתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה קול ושוברו עמו לומר בדור הזה אתה צדיק נגד אנשי דורו שהיו רשעים גמורים הוא נחשב צדיק אבל אלו הי' בדורו של א"א לא הי' נחשב לכלום וזש"ה לפרש איך הי' עניו לזה אמר הי' בדורותיו כלומר שהיה סובר שנגד אנשי דורו היא צדיק אבל אלו היה בדורו של א"א לא היה נחשב לכלים כן עלתה במחשבתו וזהו מכח ענותנותו אבל האמת כי אלו היה בדורו של א"א היה צדיק יותר וכן היה כוונת השי"ת אפילו בדיר הזה אתה צדיק כ"ש בדור של א"א א"כ המפורשים לקרא דייקא לגנות עיקר הכונה לספר בשבחי שהיה עניו והיה סובר שאלו היה בדורו של א"א לא היה נחשב לכלים אבל האמת שאלו היה בדורו של א"א היה צדיק יותר וכמו היש דורשין לשבת ודברי שניהם דברי אלקים חיים ובקנה א' המה עולים ונכון מאד: ובזה יש לפרש מ"ש וימח את כל היקום וגו' וישאר אך נח וכבר עמדו חז"ל על אומרו א"ך נח שהיא שפת יתר, ולמ"ש יתכן עפ"מ דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ופירשו המפורשים כי אותיות הקודמין מימין של לב הם א"ך וכל אכין ורק"ין מיעוטין למעט ולהשפיל א"ע ואותיות השמאל' של ל"ב הם ג"ם לשון ריבוי וידוע כי כל גאה שיטה וממילא עניו הוא חכם וז"ש לב חכם לימינו של לב להיות עניו ושפל ע"ד אך לשון מיעוט ולב