ייטב לב בראשית מב

איש ר"ל בהיותו עוסק בצרכי איש וגשמיותו כאשר ידבר איש אל רעהו עכ"ז היה צדיק וזה נקרא צדיק תמים לשמים ולבריות כי היה בדורותיו בין אנשי דורותיו שעברו. ועוסק עמהם עכ"ז את האלקים התהלך נח כפי' התרגום בדחלתא דה' הליך נח וכמו שמפרשין העולם על לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, אמנם כ"ז בדורות שעברו היה יכול להתחבר עמהם אבל בדור הזה של המבול שהיו רשעים גמורים כבר אמרו אל תתחבר לרשע ולזה היה מתבודד בינו לבין קונו והיה פרוש מהם ולא היה משתמש בגדר אישותו להתחבר עמהם ולזה נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא בהתבודדות לפני בדור הזה דייקא וע"כ לא נאמר כאן איש ולא תמים כ"א בדורותיו שעברו נא' איש וגם תמים והבן זה: ע"י צדיק תמים היה בדורותיו ולהלן נא' כי אותך ראיתי צדיק לפני ומאחז"ל ידוע מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו כו' וגם זה צריך ביאור דאם נא' דבאמרו צדיק ולא אמר תמים משמע שיש בו חסרון א"כ האי שבחו גנותו וכיון שבאמת היה צדיק תמים מדוע סיפר גנותו לקרותו צדיק לחוד אין זה מקצת שבחו כ"א גנותו ואם נאמר דגם צדיק משמע בלא חסרון א"כ ל"ל תמים והבן, גם צריך להבין אומרו צדיק לפני תיבת לפני צריך ביאור ואטו מי לא הוי סגי באומרו אותך ראיתי צדיק בדור הזה, והמפורשים תרצו דר"ל שהיה נח טוב לשמים ולא לבריות כי לא התפלל אבני דורו וז"א צדיק לפני דייקא ולא לבריות ולי נראה ע"ד כשוט דאיתא במדרש פרשת בראשית אשרי האיש זה נח אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש. ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דיר הפלגה וצ"ב ובכתבי קדש של מוזלה"ה כתוב לאמר ע"פ שכתב הר"מ דטעות דור אנוש שעבדו לצבא השמים היה באמרם כי מגדולת העבד ניכר גדולת רבו אבל אין כבוד להשי"ת שיעבדוהו בני אדם קרוצי חומר ובזה סרו השגחתו מעליהם לומר שאין כבוד להשגחת השי"ת בשפלים ואילם עפרא לפומייהו ע"ד שאמרו חז"ל בכ"מ שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו לשמוע אל הרנה ואל התפלה אשר יהללוהו בני אדם וכדכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, ומה שאמרו מגדולת העבד כו' זהו אינו אלא שלא בפני המלך אבל בפניו אם נוהגין כבוד בעבדיו הוא כמורד במלכות וכדמצינו גבי אוריה שנתחייב מיתה על שאמר ואדוני יואב וכדמפרש מהרי"ט לא יהיה לך אלקים אחרים ושמא האמר מגדולת העבד כו' לזה אמר על פני שאני נמצא בכ"מ ולית אתר פנוי חניה ובפני המלך אין לעבוד לזולתו וז"ש דוד אך צדיקים יודו לשמך כלומר צדיקים אך לשמך יודו ולא לזולתך והטעם ישבו ישרים את פניך כלומר לפניך וז"ש רם על כל גוים ה' על השמים כבודו כלו' שאומרים על שעובדים לצבא השמים זהו כבודו כי מגדולת העבד כו' אבל ז"א כי מי כה"י אלקינו וגו' המשפילי לראות בשמים ובארץ ובפניו אין לעבוד לזולתו והנה מכח טעות דור אנוש שהיו סוברים שאין כבודי להשגיח בארץ נסתעף חטא דור המבול שהלכו אחרי שרירות לבם הרע והשחיתו את דרכם בפחותות מגונה לזנות אחר כל בהמה חיה ועוף ויתר נסתעף חטא דור הפלגה שאמרו נבנה לנו עיר ומגדל וגו' כי היו סוברים שהממשלה נמסר לכוכבים ורצו להכריח אותם בבעולותיהם להשפיע להם טוב עוה"ז כרצונם למלאות תאותם כדאיתא בספרים ואולם נח ידע והאמין בה' כי הוא יתעלה משגיח בעוה"ז ורוצה בתפלות ותחנונים של אנשי ארץ הלזו וזהו כבודו יתעלה שאפילו ב"א יודעים בגדולתי ועובדים אותו ומזה נמלט ממילא מאנשי דור המבול והפלגה וז"ש אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור המבול שהיה עצתם לומר מגדולת העבד כו' להרע ולהרשיע כדכתיב אשר יומרוך למזימה נשוא לשיא עריך וגו' יתמילא בדרך חטאים זה דור הפלגה שחטאו בכחיתות מגונה למלאי' תאותם הזוהמיו' והבהמיות לא עמד (וחטא לשון חסרון) וממילא במושב לצים זה דור הפלגה (אשר מהראיי להתלוצץ על גנות דעתם שרצו להכרית לכוכבי השמים למלא רצונם) לא ישב כי ידע כי הכל ביד ה' והיא יתעלה משגיח על מעשה ב"א ורוצה בעבודתם עכ"ד ודפח"ת וש"י: והנה לא המדרש עיקר אלא המעשה כי צריך לדעת שהבוב"ה יודע כל מעשה ב"א וכל מחשבותם כדכתיב היוצר יחד לבם וגו' וע"ד שכתב זקני הרמ"א באו"ח סימן א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני אלקים כו' עד כ"ש כשישים אל לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו כדכתיב אם יסתר איש במסתרים וגו' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה והפחד כו' שצריך לבאר איך מזה יגיע אליו ההכנעה, והנה הפשוט כשמכיר שפלות ערכו נגד גדולת הבוב"ה המשגיח על דרכי ב"א מיד הוא נכנע ונרתע לאחוריו אולם עוד יש בזה כוונה מיוחדת בהקדם מאחז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז וצריך להבין הדמיון של הגאות לע"ז ח"ו אבל הענין ע"פ שאחז"ל כ"מ שאתה