ייטב לב בראשית מא

ואיש האדמה כי התגבר עליו כח היצר ח"ו כי שתי בחי' יצרי' יש א' הפנימי וב' החיצון כמבואר בנזה"ק פ' לא סו' עיי"ש ואם כי נח נולד במזג טוב ולא היה בו יצר הפנימי עכ"ז החיצון מלאך המסית הוא דבר השוה לכל כידוע לא כן אדונינו משה רבינו ע"ה שנולד במזג המורה על כל מדות רעות כנודע וע"כ נק' איש מצרי ובכחו הפך את עצמו ונעשה כלו טוב לכן נקרא אחרי כן איש האלקים כלו' ענין נצחי והבן וז"ש דהע"ה נפשי בכפי תמיד וגו' נתנו רשעים פח לי ועכ"ז ומפקודיך לא תעיתי אז נחלתי עדותיך לעולם והבן א"י ע"ד אל תפרוש עצמך מן הציבור ואל תאמן בעצמך כפי מה שפירש הגאון הקדוש מבארדיטשוב זצ"ל שלא תפרוש א"ע מן הציבור אך תראה להדריכם בדרך הישר ושמא תאמר מה לי בהם ע"כ א' ואל תאמן בעצמך כי כל המזכה רבים אין חטא בא ע"י כידוע והנה אם הי' נח משיב רבים מעון לא היה בא חטא ע"י אך לא נכנס תוכחתו באזניהם לאשר היה נולד טוב ונקרא איש צדיק מיום הולדו ע"כ לא האמינו בדבריו ולא שמעו בקולו וז"ש מפני שהי' מעודי מתחילתו איש צדיק ולא בא זכות רבים ע"י ע"כ נק' איש האדמה כי בא חטא ע"י אבל משה צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ונכנסו דבריו באזניהם להיותו מתחילה איש מצרי ע"כ נק' אח"כ איש האלקים בעלה דמטרוניתא שא' קומה ה' שובה ה' והתיר לו ית' את נדרו כמי בעל לאשה והוא מפני שאמרו אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' שאם אני גוזר גזירה אתה מבטלה והבן כי זה פירוש יקר ונחמד, וז"ש חז"ל שקר החן זה חינו של נח והבל היופי הבל יופיו של אדה"ר אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה הכוונה כי נח נולד בטבעו טוב ואדה"ר היה יציר כפיו של הקב"ה לכן לא עשו חדשות ואמנם משה רבינו ע"ה שהפך טבעו הרע לטוב עליו יצדק לומר אשה יראת ה' הוא תתהלל היא דייקא תתהלל בעצמותה וז"ש לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר ואז"ל כי נח ניצל בזכות משה בשגם זה משה ולדרכנו יובן כי אם אמנם נודע כי משה נתעלה עד שעליו נא' וישלח מלאך זה משה ור"ל כי הגוף היה בחי' מלאך וע"כ בהיותו בהר מ' יום לא אכל ולא שתה אבל מתחילתו ביום הולדו הי' בחי' בשר ואח"כ בבחירתו עשה א"ע בחי' מלאך משא"כ גבי נח וכמש"ל וז"ש לא ידון רוחי וגו' בשגם זה משה הוא בשר ר"ל מתחילתו ואח"כ הי' ימיו מאה ועשרים שנה להיותו תרומה דעלמא וכמ"ש הנזה"ק שם ע"כ הוצרך נח לזכותו: א"י איש צדיק תמים היה בדורותיו הדקדוקים ידועים דכאן א' איש ולהלן נא' צדיק ולא נא' איש ב' כאן א' תמים ולהלן לא, ג' כאן אמר בדורותיו משמע הרבה ולהלן נא' בדור הזה והנ"ל עפ"י שפירש מוזלה"ה על אומרו איש צדיק עפ"י שפי' שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי דבערך גדולתו וכבודו איך שראוי לעבדו אין לו שיעור וא"כ לא יתכן שם צדיק תמים להעובד בערך הנעבד אך לפי ערך העובד יש שיעור וז"ש איש לפי ערך אישותו הי' צדיק עכד"ז ז"ל ועד"ז פי' בס' א"י פ' ויגש כשיבא הקב"ה ויוכיח כ"א לפי מה שהוא דייקא וכן הפ' האנוש מאלהי יצדק וכן הפ' בתוכחת על עון יסרת איש דייקא ר"ל בהוכיחו אין העונש רק לפי מה שהוא איש וזהו אך הבל כל אדם וגו' עכ"ד ובזה פי' מאמרם ז"ל אל יעמוד במקום גבוה ויתפלל כ"א במקום נמוך כי לפי הנחה זו מהראוי לאדם להקטין עצמו ולהשפיל עצמו אז במדה שמודד מודדין לו להעריך עבודתו לפי ערך שפל יצורים כמוהו וז"ש אשרי אדם לא יחשוב ה' לו דייקא עון לפי ערכו כלו' לו קאי על ה' והעילה לזה בזמן שאין ברוחו רמי' גאוה משא"כ אם הוא רום עינים עכ"ד: והנה בגמ' ע"ז פ"ק מפרש תמים בדרכיו ופרש"י עניו ושפל רוח ועפ"ז יתבאר היטב שאמר איש מחמת שהיה איש לכן היה לו תואר צדיק לפי ערך איש והטעם שהעריך ה' לפי ערך העובד ולא לפי ערכו יתב' לז"א מחמת שהיה תמים עניו ושפל רוח לזה נחשב לו צדקתו לפי ערך שפל יצורים עד שהיה ראוי לקרוא צדיק אמנם זה בדורותיו שעברו שהם היו שלמים ויראים את ה' וכמ"ש הרמב"ם במורה שיחידים חיו אריכות שנים אבל שאר בני אדם הי' זמן חיותם כמו עתה וא"כ עברו כמה דורות עד שהיה נח בן שש מאות שנה וכמ"ש מוזלה"ה לדרכו עי"ש בספרו, ועכ"ז היה נח צדיק לפי ערכו אבל בדור המבול שהיו כלם רשעים גמורים א"כ בלא ערך אישותו כ"א לפניו יתב' וגם בלא בחינת ענוה ג"כ היה נחשב צדיק בהעריך אותו לנגדם וז"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא לפי ערכו בדור הזה בלא איש ובלא תמים שהוא בחינת ענוה ועכ"ז נחשבת צדיק אפילו לפני בהעריך אותך לנגדם והבינהו: א"י עפמ"ש הרמב"ם בסוף ספר המורה כי ההשגחה הוא סבת הדבקות ועיקר הדבקות הוא אפילו בשעה שיושב עם ב"א ועוסק ומדבר עמהם היה מחשבתו דבוק בה' יסור ממנו אפילו רגע א' וז"ש ונח מצא חן בעיני ה' היינו שהיה מושגת בהשגחתו יתב' כי נח נח לעילא ונח לתתא כפי' הזהר וגמר אומר לפרש הדבר כי