ייטב לב בראשית מ

באזניהם וכמבואר בס' ק"י פ"א שאין תוכחה מצלחת רק בדומה לו שלכך נאמר על אברהם הי' מגייר וגו' מתוקן להדריך כל העולם בתשובה כי אלו הי' עובד ומכיר ה' מנעוריו לא הי' בידו להוכיחם על תועבותיהם ועצביהם כי נגד פניו יענו מאין לך כל אלה האם בחנת ונסית לדעת מהותם עיי"ש ומזה נשפוט כי נח שהי' צדיק מרחם ומעולם לא ידע ברע לא הצליח בתוכחתו כי לא לקחו ראי' מאתו כי אין לו יצה"ר מעודו וענו ואמרו אלו הי' לו יצר הרע גם הוא הי' כאחד מהם ח"ו ולכך לא הועיל בתוכחתו ולא התפלל עליהם שלפי טבעו הטוב ממולדתו לא מצא להם זכות וזש"ה נח איש צדיק תמים הי' בדירותיו מתחילתו ועד סופו כפי' המד' זאת היתה הסיבה את האלהים התהלך נח מה שהסכים למדה"ד ולא למד עליהם זכות כאמור: ועפ"י האמור אמרתי לפרש תהלים ל"ה והרק חנית וסגור לקראת רודפי אמור לנפשי ישועתך אני וגו' דהיינו הרודפים הם המחרפים ומגדפים אותו ע"ד מעשה דבת שבע וכדכתיב למעלה סי' ג' רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה ופי' המפורשים לפי שבא על א"א ולכן בקש כאן אמור לנפשי ישועתך אני וז"ש ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי ביאורו שמה שיש שכול ר"ל פגם לנפשי היינו מה שחטא בב"ש זהו הטובה להם כי עי"ז שחטא ידוע ידע קשיותו של יצה"ר ומזה נצמח ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי וגו' כרע כאח לי כלי' לילי אשר חטאתי לא מצאתי מקום ללמוד זכות כאמור וא"כ זהו עצמו מה שחטאתי ועשיתי תשובה היא טובה להם והם ישלמוני רעה תחת זה והבינהו: ונחזור לעניננו למאי דפירשנו תמים הי' מתחילתו ועד סופו שנולד במזג טוב א"כ תקשה צדיק מה פעל ומדוע יכונה בשם צדיק כיון שמעודו לא שע לו נטי' לרע כלל ועיי' שמונה פרקים להרמב"ם פ' ששי בביאור אמרם אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא יאמר אפשי והתורה אסרתו כי לולי טבע הנוטה לרע אין מגיע שכר כנודע והתירוץ לזה כי אם הי' נולד במזג הטוב בדור אחר ודאי לא עשה מאומה אך לאשר הי' בדורות הללו של המבול שהי' כלם רשעים וכ"כ הי' התגברות הרע בעולם עד שגם חי' ועוף השחיתו דרכם והי' נזקקים לא"מ ומהם הי' כח התגברות הרע גם לנח והוא נשאר בצדקתו ותמימותו זהו הי' העבדות שלו ופעולתו הטובה ע"ד המבואר בענין יעקב ועשו ע"פ החלום הנזכר בסי"מ למוזלה"ה פ' תולדות על הפ' למה זה אנכי עיי"ש וז"ש אלה תולדות נח נח איש צדיק, ר"ל ע"ד שפירש"י והכוונה שמה שהי' צדיק היינו תולדותיו של עצמו ובכחו וזרועו הנטוי' וע"ז א' הפסוק כעין קושי' והלא תמים הי' ר"ל מתחלתו הי' נולד מהול וכלו טוב משולל מרע ומה פעל ע"ז משיב בדורותיו הידועים ועכ"ז את האלקים התהלך נח א"כ זהו גופו כחו מה שלא למד מהם דרכם הרע ונשאר בטובו וחזקת צדקתו במקומו עומדת ועם זה הבינותי מה דאי' במד' ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם ישראל דוד כו' ר"ל ע"ד אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של י"ש בלבד ופירשו המפו' כי הכל בידי שמים חוץ מי"ש שהבחירה חפשית ע"כ הוא חביב להשי"ת לעשותו אוצר והוא ענין מציאה מה שלא הי' בידו ומצאו וז"ש ג' מציאות מצא הקב"ה מה שלא הי' כביכול בידו כ"א שהיו צדיקים בבחירתם שהי' להם נטי' לרע וגברו עלי' והיינו אברהם שהפכו לטוב וכדכתיב ומצאת את לבבו נאמן כידוע ישראל שהי' להם התגברות הרע ממצרים והליכתם במדבר עפי"מ שכ' בזוה"ק פ' פנחס בטעם הדבר דלית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא עיי"ש אז תבין ז"ש כענבים במדב"ר דייקא מצאתי את ישראל והבן דוד שנא' ולבי חלל בקרבי שהרגו ליצה"ר וע"ז הקשו מנח דכתיב ונח מצא חן כו' השיבו הוא מצא אבל הקב"ה לא מצא ר"ל כיון שנולד מהול במזג טוב ואין כל חדש נתחדש אצלו לו להפך רע לטוב ומר למתוק רק פעולתו הי' שלא נתקלקל ונשאר בטובו וזהו לא נקרא מציאה כיון שלזה נוצר והבן, (שיב ראיתי בס' יד יוסף מפרש המד' הזה ע"ד שפירשנו ונהניתי שכוונתי לדעתו) ועם זה יובן אמרם נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקו' ויומתק לפי דרכנו בהקדם מ"ש עוד בס' ק"י ההבדל שבין הנולד צדיק ובין הנולד במזג לא טוב ובכחו עושה א"ע צדיק וטוב והוא עד"מ מלך שנפל לו חלק הון רב בירושה אינו בטוח בעשרו אם יבואו עליו למלחמה כי לא נסה באלה מעודו ולא בכחו עשה החיל הזה לא כן המלך הנולד רש ובמלחמתו וזרועו הנטוי' יעשה סגולת מלכים הוא יותר בטוח כי מה דלא הוי הוי כו' וזה ההבדל שבין אלו שני בחי' צדיקים עיי"ש והנה נח שנולד במזג טוב ולא הורגל לערוך מלחמה וקרב עם יצרו ומעודו גניז גרמי' ואשתדל באורייתא ולא בדברים הארציים כמבואר בזוה"ק סוף פ' בראשית ע"כ אחרי כן שהוצרך לעסוק בעניני עוה"ז בעסק הכרם נפל ממדרגתו ונעשה חולין