ייטב לב בראשית לו

חמה ליקח מזה ראי' על הבורא ית' עכ"ד וזש"ה ויוצא אותו החוצה שא"ל צא מאצטגנינות שלך מחקירת השכל ויאמר לו הבט נא השמימה הבטה מלמעלה כלו' שלא די השגתך בחקירת השכל ממטה למעלה מכח כיפת הרקיע וצבאיה ע"ד שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כ"א הגביהו להשגה ואמונה שהוא הגבהה למעלה מכיפת הרקיע וז"ש והאמין בה' בהוי' דוקא שזה למעלה מהשגת השכל ויחשבה לו (ה') צדקה אותו האמונה שנחשב בעיניו ית' אם שהי' אצטגנין גדול שאין כמוהו עכ"ז האמין בי ית' הגבהה למעלה למעלה יותר ממה שהשיג כי באמת אין סוף להשגתו ית' והארכתי בזה במאמר הוד והדר: וז"ש כאן ונח מצא חן בעיני הוי' לא הי' כדאי אלא שמצא חן והטעם אם כי צדיק תמים הי' בדורותיו אבל רק את האלהים התהלך נח בבחי' השגת השכל הבא ע"י פעולותיו שע"ז מורה שם אלהים תקיף וכו' אבל להלן נאמר ויאמר הוי' לנח וגו' כי אתך ראיתי צדיק לפני ולא נאמר תמים אם שודאי הי' מאמין יותר מהשגתו בבחי' ידע שתי שם הוי' ב"ה שזה למעלה מהשגה עכ"ז לא בשלימות גמור שהרי פרש"י להלן מקטני אמנה הי' לכן לא נאמר תמים ולכן בעיני הוי' לא הי' כדאי אלא שמצא חן וז"ש בדורותיו אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלים כי אברהם האמין בהוי' יותר מהשגת שכלו וז"ש נח הי' צריך סעד לתומכו הסעד הוא מה שצריך לחקירת השכל לתמוך אמונתו והוא מ"ש את האלהים המושג מכח פעולו תיו התהלך נח אבל אברהם לא הי' צריך סעד לתומכו שנאמר וירא הוי' אל אברם ויאמר וגו' התהלך לפני דייקא ועכ"ז והי' תמים השגה בשלימות ותכלית הידיעה שאין סוף להשגתו כ"א להאמין בו באמת שהיא למעלה מהשגה) וז"ש ה' אשר התהלכתי לפניו דייקא אמנם זה נודע כי אברהם לא זכה לבחי' אמונה זו כ"א אחרי בואו לארץ ישראל וז"ש המד' למה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך במבואות האפל לי כלו' שאין מי שהשיג וידע אותו הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון כלו' שהודיע לבני אדם גדולתו של הקב"ה ע"י חקירת השכל שהוא מכח גלגל וחמה וכדומה מהמאוחר אל המוקדם שזה נקרא דרך חלון השגה ע"י פעולותיו א' הקב"ה לאברהם עד שאתה מאיר לי דרך חלון בא והאיר לעני בארץ שנאמר ויאמר הוי' וגו' לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך ראייה השגה מבלעדי חלון היינו בלי שום חקירה מכיפת הרקיע כ"א השגה למעלה מהשכל וז"ש והאיר לפני דייקא וכמו שפירשתי והבן: א"י נח איש צדיק תמים הי' וגו' עפמ"ש בספר אפי"י כי יש הבדל בין האדם העושה דבר מצ"ע ובין מי שעושה דבר מצר דבר זולתו כי הענין הבלתי עצמי יפול בו מליצת הש"ס אין אדם מוריש קנס לבניו כי תשלומי קנס אינו בעצמי רק במקרה לכן לא יורק מכלי אל כלי אבל הדבר העצמי הוא לו ולזרעו אחריו ברית עולם ומטעם זה א' השי"ת מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כלו' שיכוונו ליראה אותי ית' בעצם ולא מיראת העונש אז יהי' נמשך למען ייטב להם ולבניהם לעולם כ"א יראו מיראת עונש לבד אין ביראה זו כח הורשה לבניהם לעולם זולת כשיראו יראת רוממותו ית' בעצם אז גם לבניהם ייטב לעולם וזש"ה מתהלך בתומו צדיק אז אשרי בניו אחריו כי צדקתו תמשך לי ולזרעו אחריו עכ"ד, ובזה פי' בפ' ראה שמור ושמעת את כל הדברים וגו' למען ייטב לך ולבניך אחריך וגו' כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך ויבואר שם באורך ובזה פירשתי בפ' נצבים העידותי בכם היום וגי' החיים והמית נתתי לפניך הברכה הקללה ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך ולכאורה יפלא איך הותר עמ"ל פרס וגם כפל לשון החיים והמות הברכה והקללה אמנם יובן היטב בשנקדים כי דרך התורה נקרא דרך חיים כדכתיב כי הוא חייך וכתיב ואתם הדבקים וגי' חיים כלכם וכן צדיקים אפי' במיתתם קרוים חיים כדכתיב בש"ס והפורש מן התורה נקרא מת כי רשעים בחייהם קרוי' מתים כי פורשין ממקור החיים המחי' כ"ע ב"ה והשכר מכינה בשם ברכה והעונש בשם קללה וז"ש החיים והמות נתתי לפניך לשמור התורה מצד עצמותה שהיא חיים ולפרוש מן העבירה מצד שהיא המות וגם הברכה והקללה הרומז לשכר ועונש והבחירה בידך ובחרת בחיים לשמור התורה והמצוה מצד שהוא חיים (ולא מכח שכר ועונש) למען תחי' תהי' צדיק הנקרא חי אתה וזרעך משא"כ אם תהי' יראתך ואהבתך מכח שכר ועונש לא יורק לבניך אחריך כאמור וזש"ה נח איש צדיק תמים בתמימות הי' בדורותיו עם דורותיו היוצאים ממנו והטעם את האלהים התהלך נח ותרגומו בדחלתא דה' הלוך נח שהי' ירא מרוממותו י"ת דייקא לזה הוריש נח טובו לדורותיו אחריו ולזה נתכוון בזה"ק תמים הי' בדורותיו הוא אשלים לכולהו כאמור והוא הוי שלים מכולהו כפי' הא' והבן: א"י ע"ד הרמז בשנקדים לפרש מה שיסדו בזמירות של