ייטב לב בראשית לג

הקב"ה שמסתכל בטוב העתיד לבוא מאת האדם ומיוצאי ירכו ולא ברע העתיד וכדאי' במד' כשבא לברוא את האדם ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו והפליג רשעים מנגד עיניו הה"ד כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד עיי' פ' בראשית נתבאר בארוכה ה"ה כאן דורות העתידים לטוב מצטרף והן דורו של אברהם ודורות רשעים הפליג הקב"ה מפניו ולכן לא הי' כדאי להנצל כ"א במדה"ד אמנם אם כל דורותיו הי' צדיקים הי' ניצול עפ"י הדין ג"כ וזש"ה ונח מצא חן בעיני הוי' רחמים (מפני זכות תולדותיו הצדיקים) ולא הי' כדאי עפ"י מדה"ד הוא כי אלה תולדות נח האמורים במנין שם חתם וגו' ודורו של שם צדיקים יעמדו ממנו ודורו של חם ויפת רשעים לכן עפ"י מדה"ד מאי חזית דסמכית אהני ולא אהני ע"כ לא ניצול כ"א עפ"י החסד והרחמים דוקא להסתכל בטוב דוקא וז"ש נח איש צדיק מצ"ע ואם תמי' הי' בדורותיו עם דורותיו כלו' אם בדורותיו העתידים לא הי' נמצא חסרון שהיו כלם צדיקים את האלקים זה מדה"ד ג"כ התהלך נח הי' ניצול גם עפ"י מדה"ד ומה שא' ונח מצא חן בעיני ה' מקור הרחמים הוא כי יולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת ואך לשם יולד דור צדיקים ולזה הוצרך להנצל ולמצוא חן בעיני מדה"ר דוקא ונכון ג' א"י כי למעלה כתיב בפ' בראשית ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ובנות ילדו בחירק ולא כתיב וילדו בנות ענינו עפמ"ש בס' ביל"ע לפ' ובני ישראל פרו וישרצו וגו' וכתיב ותמלא וגו' כי כתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ כלו' שתהא הכוונה לקיום המין למלאות ולא למלאות תאותו כבהמה ונולד ממילא ולדות בלתי כוונה מכוונת וזהו לאשר הי' במצרים נתגשמו לזה א' ובני ישראל פרו וישרצו כשרצים שעשו איתו מעשה להנאתם וממילא ותמלא הארץ וגו' נתמלא הארץ מאלי' בלתי כוונה נכונה לזה עכ"ד וכ"כ בס' אוה"ח הק' אשה כי תזריע מיד וילדה כי הזריע' תהי' בכוונה נכונה להוליד כמצות בוראו ב"ה עיי"ש וזש"ה ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ובנות ילדו להם ממילא ולא כתיב ילדו בקמץ ולא תלה הלידה בהם כי לא נתכוונו רק למלאות רצונם הבהמיי וז"ש וגם אח"כ אשר יבואו ב"הא אל בנות האדם אז וילדו להם אמנם ונח מצא חן וגו' אלה תולדות נח כ"מ שנא' אלה פסל את הראשונים כי אלו הן תולדותיו ממש שכוון להוליד לקיים את המין וזש"ה תמים הי' בדורותיו שהוליד ונטר ברית כראוי דרגא דצדיק לכן את האלקים התהלך נח שמדה"ד נתהפך אצלו לרחמים כדכתיב ויזכור אלקים את נח כמאחז"ל והוא למ"ש רש"י פ' בראשית בתחילה עלה במחשבה לברוא בתה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר כו' הרי שבשביל קיום המין וקיום העולם שיתף הקב"ה מדת הרחמים וקבלתי מפי אאזמ"ו ז"ל כי זה שאחז"ל במס' ברכות יו"ד שאמר ישעי' הנביא לחזקיהו צו לביתך כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה כו' לכאור' יפלא אטו משום זה לבד יענש כולי האי בעוה"ז ובעוה"ב אבל הענין הוא עפמ"ש בס' העקרים כי שורת הדין העונש הוא נצחי והשכר זמני אבל הקב"ה מתנהג במדת הרחמים והשכר נצחי והעונש זמני משפט רשעים י"ב חדש עיי"ש והנה מה שהקב"ה מתנהג במדה"ר הוא כדי שיתקיים העולם ומי שאיני חושש לקיום העולם הקב"ה מתנהג עמי כמדתו במדה"ד לבלי לחוש עליו קיום העולם וז"ש חזקיהו מאי כ"ה למה יענש עונש נצחי בעוה"ז ובעוה"ב א"ל משים דלא עסקת בפ"ו ואינך חש לקיום העולם א"כ לשיטתך נוהג עמך במדה"ד כפי המחשבה ושיה"ד והעונש נצחי עכ"ד ודפח"ח וש"י: וזש"ה איש איש כלו' אם האיש מתנהג בגדר איש בר דעת אל כל שאר בשרו זהו אשתי לא תקרבו לגלות ערוה כ"א לש"ש לקיום המין כרצון השי"ת אז אני ה' מתנהג אתך במדה"ר ומעתה גם אנו נאמר כי הדורות שלפני נח שלא הי' כוונתם לשם קיום המין כ"א למלאות תאותם הבהמיי כמ"ש ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ופרש"י שבאו על הזכר ועל הבהמה א"כ השחיתו דרכם לבלי לחוש לקיום המין לזה התנהג עמהם במדה"ד והפכו מדה"ר למה"ד כפרש"י בפ' ויזכור אלהים את נח ע"ש וזש"ה וינחם ה' של רחמי' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו כתרגומו וא' למחבר תיקפיהון כרטותי' כלו' כמחשבתו ובמחשבה עלה להתנהג במה"ד וכן מבואר מפרש"י שם אמנם ונח מצא חן בעיני היי' של רחמים לאשר אלה תולדות נח שכיון להוליד ואיש צדיק תמים הי' עם דורותיו כאמור למעלה וחשב לקיום העולם ולכן את האלהים התהלך נח שגם מה"ד נהפך אצלו לרחמים הרי לך שיתוף מדה"ר למדה"ד והקדים מדה"ר למדה"ד בשביל קיום העולם כאמור: א"י מה כתי' למעלה ונח מצא חן בעיני ה' וכתי' בתרי' אלה תולדות נח וגו' את האלהים התהלך נח והוא עפמ"ש באידרא פ' נשא דף ק"ל כתי' הנה עי"ן ה' אל יראיו וכתי' עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ זכו עין ה' לא זכו עינא דלתתא כו' הה"ד בן פורת יוסף בן פורת עלי