ייטב לב בראשית לא

להניח לזרעו או לקרוביו אבל מי שאין לו בן או אח והוא עשיר גדול הוא הבל אפי' בארץ אפי' מכת הטבע כי היה לו לומר למי אני עמל כו' וז"ש הכתוב ואראה הבל תחת השמש ר"ל שהוא הבל אפילו תחת הטבע יש אחד ואין שני ר"ל שיש אדם שאין לו רק אות אחד במצחו ואין שני והיינו מפני שאין נותן צדקה גם בן ואח אין לו להשאיר להם הונו ואין קץ לכל עמלי גם עיניו לא תשבע עושר והי' לו להעלות על לבו ע"ד ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה ע"י שאקפוץ ידי מעני ואביון וע"כ זהו הבל שאפילו מצד הטבע הוא הבל וענין רע עכ"ד ז"ל. והנה ידוע כי דור המבול השחיתו דרכם בג"ע וש"ד וגזל ולא נחתם גזר דינם רק על הגזל וטעם הדבר שזה בין אדם לחברו ואינו מכופר עד שירצה את חברו וישיב הגזלה, וכ"כ היו גוזלים וחומסים עד שלא היו יכולים להשיב כלל או מפני שעשו בערמה לגזול פחות משוה פרוטה שלא ניתן להשבון וכדאיתא במדרש והנה אם היו להם לדור המבול בנים היו להם קצת אמתלא שגוזלים בשביל בניהם והגם כי אין זה תירוץ כי אסרו השי"ת יהוא ענין רע בשמים עכ"ז לפי הטבע של יושבי הארץ הלא הי' בפיהם קצת אמתלא אבל מכיון שהשחיתו את דרכם והחליפו נשותיהם הרי בניהם לפי דמיונם אינן בניהם וכיון שנתערבו הגדולים עד בלתי נודע של מי המה הנולדים א"כ למי היו עמלים כי לא היו זרעם מתייחסים כלל אחריהם ועל כן מה שגזלו וחמסו הוא ענין רע אפילו לפי שכל וטבע יושבי הארץ להיות חוטא ולא לו ולא לזרעו אחריו: וז"ש ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ויקחו להם נשים וגו' וע"ש ברש"י, ע"כ וירא ה' כי רבה רעת האדם (ולא מבעיא בשמים כ"א אפילו) בארץ פי' אפילו לפי שכל וטבע יושבי הארץ וכל יצר מחשבות לבי רק רע כל היום ר"ע דייקא שלא היו בהם שים כיונה לטוב לעשות כן בשבי בניהם וזרעם כי לא היו להם זרע מיוחס אחריהם כלל שהיו כלם ממזרים ומזולתם בלתי ידוע כלל לשום אדם ממי המה, אבל ונח מצא חן וגו' כי אלה תולדות נח ממש שהוא הולידן וא"כ הוא הי' לו אמתלא לעשות עול ח"ו בשביל תולדותיו ועכ"ז איש צדיק תמים ר"ל תם מגזל (ע"ד דאי' בילקוט סוף פ' שלח בפ' ציצית לדורותם לדור תם מגזל כו') היה בדורותיו שהיו גוזלים וחומסים אבל על דורו אמר ותשחת הארץ לפני האלקים דייקא גימט' הטבע שאפילו ע"פ הטבע השחיתו והרעו מאד כי אלו היו גוזלים וחומסים בשביל רעבון או דחקות היה להם אמתלא כמו שנאמר אל תבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב אבל ותמלא הארץ שהארץ היתה מלאה מגזלה וחמס כי היה להם די סיפוקם ועכ"ז גזלו וחמסו ושמא תאמר כי עשו זה להניח לבניהם אחריהם לזה אמר וירא אלהים דייקא את הארץ והנה נשחתה כמו שפירשתי כי השחית כל בשר וגו' א"כ לא היה זרעם מתייחס אחריהם כלל א"כ למי היו עמלים אם לא בשביל עצמם להרבות הון שלא לצורך כלל והוא ענין רע אפילו תחת הטבע להיות חוטא וגוזל וחותם שלא לצורך כלל, ע"כ ויאמר אלקים דייקא (כאמור) לנח קץ כל בשר ר"ל כיונה תכליתית שלהם בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם כלומר בשביל עצמם והוא שלא לצורך כלל ע"כ והנני וגו' והבן כי זה ביאור נחמד ובזה מתורץ דפתח ותשחת הארץ וגו' ותמלא הארץ חמס ואח"כ אמר כי השחית כל בשר משמע על ג"ע וכמו שפרש"י אח"כ חזר לומר כי מלאה הארץ חמס ולמ"ש הכל ענין אחד וזה תליא בזה וכדאמרן: א"י הסמיכות מה דכתיב למעלה וירא ה' וגו' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו' אלה תולדות נח, ויל"ד במקראי קדש אלו טובא (א') מעל פני האדמה ל"ל דהא פשיטא דאדם על פני האדמה, ולא בשמים ב') דהו"ל לכתוב אמחה מעל פני האדמה את האדם אשר בראתי, ג') אשר בראתי ל"ל פשיטא כי ה' בראי, ד') מאדם עד בהמה וגו' ל"ל מאדם כפל ל', ה') דהו"ל לכתוב ובהמה ורמש ועוף השמים ומה זה דאמר מאדם עד בהמה וגו', וע' במדרש מתרץ כ"ז במה שכ' אפילו עפרו של אדם הראשון נימוח דקשיא ליה כל הנ"ל, וע"ז מפרש אמחה את האדם היינו הידוע אדה"ר, וז"ש אשר בראתי דייקא יציר כפי ואח"כ בניו והיינו דקא' מאדם עד בהמה וכ"כ בנזה"ק ע"ש. והנה רש"י פירש מאדם עד בהמה אף הם השחיתו דרכם ד"א הכל נברא בשביל אדם אם אדם כלה מה צורך באלו, ויש להבין ב' פירושים ל"ל, ו') יל"ד דבפרשה זו נכתב תואר תמים ולא להלן וגם אמר נח נח כפל גם קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם תיבת מפניהם שפת יתר וצ"ב, ז') אמר להלן מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' לך שפת יתר והנ"ל לתרץ כ"ז בחדא מחתא בהקדם מ"ש בס' או"י פ' בראשית על המדרש אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשים ביאורו מחצבו ובריאתו של אדה"ר הי' אחר כל הנבראים יען כי מהם הסתעף הרכבתו ע"כ הוא קדם לכל העונשים כי גם השחתת הנבראים מידו הוא והוא ישא חטאם עי"ש באורך אמרי נועם, וזש"ה אמחה את