ייטב לב בראשית רצב

אורייתא בסתרא היינו בסתר המחשבה לשמור עצתו מלהתפתות בנופת של שפתי זרה במחשבות והרהורים שהם נגד רצון הבורא ב"ה החוקר לב ויפוזו זרועי ידיי בנגלה על שעמד נגד הבעלי חצים דסט"א וגמר אומר לפרש מה שאמר למעלה עלי עין שרמז לעי"ן אותיות עז"א מידי אביר יעקב תוקפו של יעקב הוא זעיר הויה מילואו מ"ה משם רועה חבר אב"ן ישראל הא' עם בן הרי אב"ן הרי העי"ן אותיות ובזה המשיל והשליט אבן דקדושה על אבן אופל וצלמות זו"נ דקליפה כי כשזה קם זה נופל וכח הקדושה הולך ואור ועז"א מאל אבי"ך (זכר דקדושה) ויעזרך וא"ת שד"י (א"ת רומז לניק' דקדושה) ויברכך כמבואר בזוהר במקומו ברכת שמים מעל (מ"ד) ברכת תהום רובצת תח"ת (מ"נ) ברכת שדים ירחם פרש"י ברכתא דאבא ודאמא מדה במדה נגד מה שהגביר כח זו"נ דקדושה בינה זאת: ז' ע"י בן פורת וגו' להורות מיד ולדורות בפרט על דור האחרון הזה אשר קמו בני בליעל ובלי שם בישראל להפוך הקערה ע"פ ולהרוס יסודי הדת ואם כפי ראות העין בדרך הטבע אין אתנו יודע איך להפר עצתם ומחשבתם כי בעוה"ר רבים המה הגבורים ואדירים מלשינים ומוסרים עכ"ז בה' בטחנו כי לא יטוש עמו ונחלתו וגו' שכבר הבטיחנו בתורתו כי לא תשכח מפי זרעו וע"י עבדו הנביא כל לשון תקום אתך למשפט תרשיע עי' מה שפי' רבינו הגדול באגרת תימן ויש להוסיף נופך אם הלשון תקום אתך למשפט לשנות לשונך ללשונם תרשיע כלי' לא יצליחו וכן פי' בס' דורש לציון דרוש י"ב ומי שהולך אחרי עיניו ונמס לבו לבלי לבטוח בבטחון חזק על כיוצא בזה פרש"י ולמה פרשה זו סתומה שנסתמו עיניה"ן ולב"ן של ישראל כו' כלו' ראות העין עם הלב והבן, לא כן יוסף עם כל התלאה אשר מצאתהו וצרות רבות סבבותו הושלך לבור נחשים ועקרבים ולעבד נמכר יוסף ושמוהו בבית הסוהר ובכ"ז נאמר עליו אשרי הגבר אשר שם ה' תבטחו ואיתא במדרש זה יוסף הרי האמין יותר ממה שראו עיניו שהרי עפ"י הטבע לא היה לו מקום לנוס ולהנצל ואם כי העין נסתם הלב ער לבטוח בה' ובישועתו וז"ש בן פורת עלי עין כלומר הגדיל אמונתו עלי ראות עין כי וימררוהו ורובו וגו' ועכ"ז ותשב באיתן קשתו כלומר קשת בטחונו בה' שזה הכלי זיין וקשתם של ישראל ומפני זה זכה ויפוזו זרועי ידיו וגו' וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם וגו' עי' רש"י הקשה והלא יש מהן שלא ברכן אלא קנטרן, והנ"ל בזה עפ"מ דאי' פ"ק דמ"ק ברשב"י דא' לברי' אנשים הללו בעלי צורה זיל לגבייהו דלברכך אמרו לי' יה"ר דתזרע ולא תחצד העייל ולא תיפוק כו' פי אתא לגבי' אבי' א"ל לא מבעי' דלא ברכן אלא צעורי מצערו לי א"ל מאי א"ל הכי והכי א"ל הנך כלהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא לימותו כו' ופי' המפו' שלא ברכו ברכה מפורשת כי הי' יראי' מאיזה קטרוג לזה הלבישו הברכה בתוך דברים הנראים הפכו למען לא יבינו ולא יקטרגו ויתקיימו הברכות וזה היה הענין כאן שאותן השבטים שהי' יעקב רואה איזה קטרוג עליהן ח"ו לקלקל הברכה הלביש הברכה בלשון קשית שקנטרן וממילא יתקיימו אבל שאר השבטים שהי' רואה שלא יהי' עליהם שום קטרוג ברכם בברכה מפורשת, וז"ש וזאת אשר דבר (לשון קשה) להם אביהם הוא עצמו בזה ויברך אותם ומה שהסתיר הברכה עז"א איש אשר כברכתו ברך אותם שמי שהיה ראוי לברכה מפורשת מחמת שלא היה עליו קטרוג ברכו משורש ולמי שהיה צורך לברכה מסותרת מחמת איזה קטרוג הלביש הברכה בדיבורים קשים אבל עכ"ז ברך את כלם והיינו ויברך אותם: נתתי אל לבי לנעוץ סוף הספר לתחל' הנה הספר מתחיל בב' בראשית ומסיים במ"ם במצרי"ם ואח"ז מתחיל ואלה שמות ב"י ומסיים בכל מסעיהם ענינו עפ"י מ"ש בגמ' פ"ק דמגילה אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא הרפואה תחל' שנאמר כרפאי לישראל ונגלה וגו' כ"כ כאן הקדים הרפואה להתכה והוא עפ"י האמור בזוהר שמות ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה כד נחתת שכינתא למצרי' כו' וארבעי' ותרין שמהן קדישין עמי' וכל חד אות קדישא עמי' וכו' הה"ד וא"לה שמות וגו' פי' ואל"ה עולה מ"ב עיי"ש במקד"מ והכוונה כי שם מ"ב מסוגל להעלות נה"ק מהקליפה ולהצילם מיד הצרים אותם והנה בהתחלת בריאת העולם נאמר והארץ הית' תהו ובהו וגו' שזה רומז על גליות ויהי אור רומז לגאול' כד"א לעת ערב יהי' אור ולכן הקדים הרפואה שמתחיל בב' ומסיים במ"ם הרי שם מ"ב המעלה אותן וכ"כ ס' שמות שבו סיפר גלות מצרים והגאולה ע"כ מתחיל