ייטב לב בראשית רצא

יעקב כי הוא למעלה מהם וז"ש בלק הנה עם יצא ממצרי' ושם הראה הקב"ה תוקפן וגבורתן שהם למעלה מהמזל ומכל השרים החיצונים כי מזל טלה הי' אז ראש לכל המזלות כידוע הנה כסה את עי"ן הארץ העי"ן שרים והוא יושב ממולי ע"ד שפי' שם השערי אורה כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמיל"ם עיי"ש ותבין, וז"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו היינו מראש ולמעלה מהצורי' וגבעות הם השרים החיצונים אראנו כו' הן עם לבדד ישכון וגו' מי מנה עפר יעקב שעולה מהשרים כי מאן דאיהו זעיר איהו רב ומספר את רובע ישראל הד' דגלים לרמז כי אלה ברכב ואלה בסוסים הם השרים ואנחנו בשם ה' נדגול והבן וז"ש וישא בלעם את עיני"ו פי' שבקש לישא את העי"ן שרים אשר לו וזה שפרש"י בקש להכניס בהן עי"ן הרע וירא את ישראל הוא ישראל סבא שוכן לשבטיו דייקא שכולן שבטי ישורון אין בהם פסולת כי אין בו אחיזת השרים ותהי עליו פי' על ישראל רוח אלקים היינו בחי' רצון העליון כי הוא עולה עד בחי' כתר בחי' רצון ולכך וישא משלו ויאמר וגו' נאום הגבר שתום העי"ן רומז על העי"ן שרים וסומא חשוב כמת מה טובו וגו' כנחלים נטיו פרש"י שנאספו ונמשכו לנטות למרחוק היינו למעלה במקום שאין שם מגע השרים כגנות עלי נה"ר כאהלי' נטע ה' פרש"י בגן עדן כ"ז רומז כי ישראל אחיזתם בבחי' נה"ר היוצא מעדן להשקות הגן והבן, ואפשר שזה רומז המתרגם דמתרגם כגנות עלי נה"ר כגינת שקי' דעל פר"ת כי בחי' יוסף נקרא נה"ר וכמ"ש הזוהר ר"פ מקץ והיינו כגינת שקי' דעל פר"ת רומז בן פר"ת עלי עי"ן השרים כאמור: ד' א"י בן פרת עלי עין כתרגומו ברי דיסגי כו' וענינו ע"ד שנא' כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה גדול ונכבד מכל בית אביו הוא השליט והמשביר ומכלכל את אחיו וכו' והטעם אפשר לומר ע"ד דאי' בתענית (דף כ"ה) בר"א ור"ע שנענה ר"ע ויצאה ב"ק לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו (ופרש"י בר"ה ד' י"ג שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו) וזה אינו מעביר על מדותיו ה"נ מה"ט זכה יוסף לגדולה על כולן מפני שהיה בידו לנקום נקם מאחיו והי מעביר על מדותיו ואמר אנכי אכלכל אתכם וגו' ואדם נידון ע"ש סופו כנודע וז"ש בן פורת (הגדול) עלי עי"ן היינו עי"ן נפש דיעקב והטעם אמר וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים היינו אחיו מפני הדבה שהוציא עליהם והיה בידו לדרוך קשתו עליהם ועכ"ז ותשב באיתן קשתו לבלי להנקם מהם לכך זכה ויפזו וגו' משם רועה אבן ישראל כי כבר אתרו הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי אבל על יוסף שהיה מעביר על מדותיו עליו אמרו כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנא' נושא עון למי שעובר על פשע ע"כ זכה לפרנס כלם כאמור: ו' בן פורת יוסף וגו' ירמוז למ"ש האריז"ל בלקו"ת תהלים ע"הפ בני נכר יבולו שנא' בתהלים ובשמואל הנה ב' מינים יש בחיצונים א' מהם נקרא מזיקים וחרב בידם להרוג והם הזכרים בעלי חרב שכן טבע העולם הזכרים הם בעלי מלחמה ב' שדים הנוקבין המפתים את האדם להרע ולחטוא וכדכתי' נופת תטופנה שפתי זרה ואחר שהאדם מתפתה אחריהן מתחבר עמהן כח הזכר להרגו בחרב ובחצים והנה "בני "נכר "יבולו התיבה הראשונה בני ור"ת בנ"י והמפורשין נגד הדכורין והסתומי' בר"ת נגד הנוקבין כי כולן בני נכר וכלם יבולו ופי' הענין כמו שיש ת"ן ומ"ד בקדושה הנקראים בנים כ"כ להבדיל בקליפה אשר ע"ז נאמר הצילה כו' מיד כלב יחידתי כלב עולה ב"ן ובזה מיישב שם השינוי שבפסוקי תהלים ושמואל עיי"ש והנה בכוונת יין של הקידוש כ' להאיר למלכות סוד מוחין דזעיר ומלבושיהן שהם ד' מילואי הוי' וג' מילואי אהיה שיש בהן ע' אותיות ולכאורה הלא בשם ב"ן אינו אלא טי"ת אותיות אבל ביאור הדבר עפ"י האמור בכוונת הספירה שצריך להמשיך לשם ב"ן אות א' משם מ"ה הוי' בנקודות ח"שק ח"ולם "שבא קמץ העולה מ"ו הרי א' יותר ממ"ה ואות א' נמשך לשם ב"ן ונעשה אב"ן שתי' אבן פנה יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה ואז יש בו עשר אותיות הרי ס"ה ע' אותיות ובכן נבוא אל ביאור מקראי קודש אלו בן פורת כו' שהגדיל ב"ן לעשותו אב"ן ואמר ב' פעמים בן פורת יוסף ב"ן פורת שהגביר ב"פ ב"ן דקדוש' נגד ב"פ ב"ן דדכורא ונוקבות דקליפה עלי עי"ן שהמשיך המוחין דזעיר אל ב"ן דקדושה הן ומלבושיהן עי"ן אותיות ומפרש דבריו שאמר ב"פ בן נגד ב"פ דקליפה וא' בנו"ת צעדה עלי שור וימררוהו ורובו הרי סטרא דנוקבא לנגדו לפתותו בהרהורי' רעים וזה ענין חי' רעה אכלתהו הנאמר על אשת פוטיפר וגם וישטמוהו בעלי חצי"ם הם הזכרים דקליפה שעמדו לנגדו בחצים ותשב באיתן קשתו ופירוש התרגום דקיים