ייטב לב בראשית רצ

תאותו ורצונו לעבוד אותו ית' בלי סוף ובלי תכלית עד כלות הנפש ממש יותר ויותר ממה שבכח האנושי ולכך זכה לנחלה בלי מצרים וגבול וז"ש ברכות אביך גברו כו' עד תאות מכח התאוה והחמדה לכך הוא עד תאות קצות גבעות עולם בלי מצרים, וכ"ז תהיין לראש יוסף כי הי' עבודתו ברצון הצפון בלב בלי סוף כ"א מוסיף והולך יום יום כאמור (ועמ"ש בזה פ' תבוא עה"פ יצו ה' אתך את הברכה באסמיך עיי"ש): ג' יתבאר עפמ"ש למעלה (פ' לך) על המד' זה שא' הכתוב שמעי בת וראי והטי אזנך כו' עיי"ש ותורף הדברי' הצריך לעניננו כי תכלית כל הנמצאים שיכירו וידעו גדולתו יתעלה כמו שנאמר דע את אלקי אביך ועבדהו אמנם יש בבחי' השגה בחי' שונות יש מי שיודע ומכיר את בוראו ית' מצד האמונה והקבלה, ויש מי שמשיג אותו ית' מכח השכל והחקירה וכדכתי' כי אראה שמיך וגו' וע"ד המבואר בחוה"ל ובמורה וכמו שפי' העקידה מאמר חז"ל מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של אברהם כל חולה פי' חולי נפש הרואה אותה מיד נתרפא כי הוא במאמר פיו הודיע אמונת השי"ת בעולם וכדכתיב ויקרא שם בשם ה' וגו' וכפרש"י שם וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל החמה להשיג מכח הגלגל שיש לו מניע ומסבב וכמבואר במורה וברמב"ם ריש ה' יסוה"ת עיי"ש, ולכאורה ידמה בעיני האדם המשיג בשכל ובחקירה כי שוב א"צ לאמונה וקבלה אבל האמת כי סוף דבר הכל הוא האמונה והשמיעה והקבלה כי אם יספיק במעט אשר השיג בשכל וחקירה ה"ה נותן ח"ו קצבה לגדולתו ית' לפי קוצר השגתו ובאמת לגדולתו אין חקר וא"ס לכן העיקר לשמוע ולהאמין שיותר ויותר ממה שהשיג הוא גדולתו ית' בלי תכלית ובלי סוף וזש"ה סוף דבר הכל (הוא) נשמע בחי' שמיטה וקבלה, וזש"ה באברהם הבט נא השתימה ואז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה שהגביהו הקב"ה למעלה מכיפת הרקיע וא"כ ראה בעיניו גדולתו ית' עכ"ז נאמר אח"כ והאמין בה' שלגדולתו אין חקר וא"ס יותר ויותר ממה שראה עז"א ויחשבה לו (פי' השי"ת) צדקה (ושם ביארנו כ"ז בארוכה עיי"ש) וז"ש בן פורת יוסף כתרגומו בן פורת (הגדול) עלי עין כנוי להשגת השכל שהאמין יותר ממה, שהשיג בעין השכל והחקירה הנקרא ראי' כדכתיב ולבי ראה הרבה חכמה וראי' לזה אמר וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים שהי' לו הרבה קמים למולו מונעים ומעכבים ורבות צרדוהו מנעוריו יסורים קשים ומרים ועכ"ז ותשב באיתן קשתו קשת מלחמתו כדפי' לעיל בזה הראה מופת ואות על אמונתו יות תהשגת שכלו וכאשר העיד החסיד מהר"י יעב"ץ בס' אור החיים כי רוב המתפארים בחכמה וחקירה כלם המירו את כבוד' ביום מר והאנשים שהאמינו בבחי' אמונה וקבלה מסרו גופם וממונם על קדושת השם ועיי"ש הטעם לזה בס' מעין גנים ותמצא נחת וז"ש ברכות אביך גברו וגו' עד תאות גבעות עולם נחלה בלי מצרים ובני סוף תהיין לראש יוסף כמו שהאמין באמונתו שאין לאמונה סוף וכאמור: ד' יתבאר עפמ"ש בשערי אורה שער ה' הטעם שיעקב דוקא זכה לנחלה בלי מצרים לפי שאברהם נאחז בקו הימיני ויצחק בקו השמאלי ויש בהם אחיזת עי"ן שרים החיצוני' ל"ה מימין ל"ה משמאל ובעבור זה יצא מהם פסולת מזוהמת החיצונים הנאחזים בהם אבל יעקב נאחז בקו האמצעי העולה למעלה עד המקום שאין השרים עולים ולכן הי' מטתו שלימה ולפיכך נחלת אברהם ויצחק יש הלם מצרים שהרי השרים מקיפים אותם והם מצרים ומצירים להם מתוקפא דדינא לתת לכל דבר גבול וקצבה אבל יעקב הנאחז בקו האמצעי העולה למעלה עד המקום שאין השרים עולים זכה לנחלה בלי מצרים במדרגת רצון העליון המתפשט בלי גבול הביאו הנזה"ק ב"ר פי"א סי' חי"ת ועיי"ש, וידוע מ"ש רש"י עה"פ וישראל אהב את יוסף כי בן זקנים הוא לו שהי' זיו איקונין דומה לו ופירשנו לעיל כי גוף וברית כחדא חשבינן ומדתו יסוד עולה עד הדעת למעלה ממקום אחיזת השרים ולכך תקנו הבדלה בחונן הדעת ושם בחי' יי"ן המשומר ממגע עכו"ם היינו אחיזת החיצונים וזש"ה בן פורת יוסף בן פורת (הגדול) עלי עי"ן כלומר שעלה למעלה מע"ין השרים החיצונים וזה שרומז התרגום כגפן דנצב כו' הוא יין המשומר והבן ולכך וימררוהו ורובו וגו' מכח השרים החיצונים ותשב באיתן קשתו כי הוא למעלה מהם וזכה לזה מידי אביר יעקב שעולה למעלה מהשרים כמש"ל ולכך אמר ברכות אביך גברו וגו' עד תאות גבעות עולם נחלה בלי מצרים תהיין לראש יוסף כי גם הוא נאחז בקו האמצעי שאין בו אחיזת השרים וכאמור וזה שרומז הפ' פר' ברכה וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב וגו' כלו' וישכן ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים בטח בדד מבחי' עי"ן הם העי"ן שרי' החיצונים יעקב ר"ל דלכך נקרא יעקב ע"ש וידו אוחזה בעקב עשו שהוא ראש לכל השרים החיצונים וכלן תחת