ייטב לב בראשית רפט

ולשמוע בפגוע בו פתאום שלא מדעתו) ואולם מצינו בא"א ע"ה התהלך לפני והיה תמים פרש"י התהלך לפני במצות מילה ובדבר זה תהיה תמים ד"א עכשיו אתה חסר ה' אברים ב' עינים וב' אזנים וראש הגויה אוסיף לך אות ה' ויהיה מנין רמ"ח כו', ופי' המזרחי כי הם האברים שאין מסורין ביד האדם ומרוב צדקתו מסרם בידו עי"ש, וזה היה בחינת יוסף הצדיק אם אמנם היה במצרים מקור ערות הארץ ורבים קמים עליו להחטיאו כענין ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וידוע כי כל הרהורים והתאות מסטרא דנוקבא וחוה תוכיח, וכמבואר בס' הקדושים ועכ"ז היה שליט ביצרו עד אשר מסר לו השי"ת האברים שאינם ברשותו של אדם העינים והאזנים כי יהיה הוא למעלה מהם וז"ש בן פורת יוסף כתרגומו ברי דיסגי לשון הגדלה בן פורת (הגדול) עלי עין כי העין היה ברשותו לבלי לראות שוא והראי' בנות צעדה עלי שור להסתכל בו וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים למלאותו תאות וחמדות ר"ל כי כל הרהורים מסטרא דנוקבא ועכ"ז ותשב באיתן קשתו וזכה לזה מידי אביר יעקב שהיה שופע עליו קדושת יעקב עד כי היה רשאי לילך בעיניו פתיחות במראה עינים כי העינים ברשותו הי' לבלי לראות שוא כענין רגלי חסידיו ישמור והיה היא למעלה מהעינים וכאמור: ב' יתבאר עפמ"ש בחוה"ל שער עבה"א פ"ג כי העבודה שהיא מכת הקבלה מהתורה בלבד והי' הנראה ממנה על האברים מן המעשים הטובים יותר ממה שצפון בלב האדם והעבודה שהיא מכת השכל אז הצפון בלב הוא כפלים ממה שנראה ממנה על האברים עוד הפרש כי מצו' התורה יש תכלית למספרן תרי"ג אך מצות השכל כמעט שאין לו תכלית כי בכ"י יוסיף דעת את בוראו ביתר שאת ויתר עוז וכל אשר תוסיף הכרתו ויבין טובת הבורא ויכלתו ומלכותו וממשלתו יוסיף להכנע מפניו ולהשכיל לו וכמו שנא' על קצת מהפרושים שהיו כל ימיהם בתשובה מפני שהיו מחדשים בכ"י תוספת הכרה בגדולת הבורא ב"ה, עוד זאת כי העבודה שהיא מהקבלה לבד אין אדם בטוח שלא יכשל ולא ימעדו קרסוליו כי כת התאוה אורב לה ורבים המונעים ומעכבים את האדם מעבודתו טרדותיו העצומים וסבות משתנות יום יום אבל העבודה שהיא מן השכל בטוח הוא כו לא ימוט לעולם כי הנפש איננה נמשכת אחר השכל אלא לאחר שבירות תאות הגופניות ותגבורת השכל עלי' ושמושו בה כחפצו ורצונו עכ"ד ז"ל ואפשר שזה שאחז"ל פ"ג דאבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו כלו' אם זה שחכמתו מרובה נובע מכת מעשיו כי הלב נמשך אחר המעשים ולולי המעשים לא הי' משיג בחכמתו והכרת שכלו זה דומה לאילן כו' והרוח בא ועקרתו כי המניעות והעכובים ימעדו קרסוליו ת"ו אבל מי שמעשיו מרובין זה נובע מחכמתו היינו מכח חכמתו והכרת שכלו זה דומה לאילן שענפיו מועטין הם המעשים כי למעשיו יש תכלית ושרשי' מרובין הם חכמתו והכרתו בשכל שאין תכלית להכרת השכל לכך אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו כי העבודה הבא' מהשכל לא יוכל שים מונע ומעכב לעמוד כנגדו כי הכל כלא קמי' בעמדו לעבוד עבודתו עבודה תמה וז"ש בן פורת יוסף כתרגומו ברי דיסגי יוסף שהי' מוסיף והולך יום יום בן פורת (הגדול) עלי עין הרואה אותי כי עבודתי הצפון בלב כפלים ממה שנראה על האברי' לראות העין. ועם זה יתב' גם דברי התרגום כגפן דנציב על עינא דמי' הרצון שמוסיף לחלוחית ורטיבות יום יום מהעין המים כ"כ הי' עבודתו של יוסף מכח הצפון בלב המוסיף והולך אהבה ויראה ודביקות יום יום והראי' שהי' עבודתו בלב מכח השכל יותר ממה שנראה על העין לזה אמר בנות צעדה וגו' וימררוהו ורובו וישטתוהו וגו' כי אין לך מניעות ועיכובים יותר ממה שהי' ליוסף במה שמכרוהו ובהיותו במצרים ערות הארץ ובבית האסורים ועכ"ז ותשב באיתן קשתו קשת מלחמתו מלתת דבר נש בהאי עלמא עם יצרו הרי לך שהי' עבודתו מכח השכל הצפון בלב שאלולי הי' רק מכת הקבלה והמעשים הנראי' לא הי' יכול להלחם עם המונעים והמעכבים שהי' לו אלא ע"כ שהי' עבודתו מכח השכל הצפון בלב יותר ממה שנראה על האברים לראות העין וכאמור, וז"ש ברכות אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעות עולם ופרש"י תאות לשון קצות כי נחלת יעקב בלי מצרים והתרגום פי' לשון חמדה עיי"ש ולדרכנו פרש"י והתרגום יצדקו יחדיו והא בהא תלי' עפ"י מה שפירש מוזלה"ה כי אתה תברך צדיק וגו' עפ"י דברי העקרים כי השכר נצחי והטעם כי אינו לפי ערך העובד והמעשה שהוא בחי' גבול ותכלית כ"א לפי ערך הנעבד ית' שהוא בלתי תכלית והטעם לזה כי אינו משלם לפי המעשה כ"א כפי המחשבה והרצון שהוא עד א"ס ואין תכלית, וזש"ה כי אתה (ה' בלתי תכלית כ"כ) תברך צדיק בשכר בלתי תכלית והטעם כצנה רצון שהוא בלתי סוף ובלי תכלית כ"כ תעטרנו עכ"ד ז"ל ולכך נתברך יעקב בלי מצרים נתלה כי הי'